Me. I Am Mariah... The Elusive Chanteuse
- פותח הנושא ForeverMC
- פורסם בתאריך
a 90s Noah
New member
אתם לא הולכים קצת רחוק מדי?
מלימטר פנימה או החוצה של הנחיר לא משפיע על הקול בצורה כזאת משמעותית. על המראה כן, בגלל זה זה מאוד בולט לך לעין, אבל קצת פורפורציה (תרתי משמע...*סטגדיש*).
לעומת זאת ניתוח להסרת יבלות ממיתרי הקול, שזה משהו שהוא הרבה יותר נפוץ בקרב זמרות(/ים) שהשתמשו בקולן(/ם) בצורה כל כך אינטנסיבית *אהמ*מאריה*אהמ*, נשמע לי כמו השערה הרבה יותר טובה.
הניתוחים האלה משאירים צלקות, לא מצליחים להסיר את כולן (מניח שמחשש לפגיעה נוספת), וההשפעה על איכות וגוון הקול הרבה יותר משמעותית לדעתי, מאשר כמה עיוותים באף.
מלימטר פנימה או החוצה של הנחיר לא משפיע על הקול בצורה כזאת משמעותית. על המראה כן, בגלל זה זה מאוד בולט לך לעין, אבל קצת פורפורציה (תרתי משמע...*סטגדיש*).
לעומת זאת ניתוח להסרת יבלות ממיתרי הקול, שזה משהו שהוא הרבה יותר נפוץ בקרב זמרות(/ים) שהשתמשו בקולן(/ם) בצורה כל כך אינטנסיבית *אהמ*מאריה*אהמ*, נשמע לי כמו השערה הרבה יותר טובה.
הניתוחים האלה משאירים צלקות, לא מצליחים להסיר את כולן (מניח שמחשש לפגיעה נוספת), וההשפעה על איכות וגוון הקול הרבה יותר משמעותית לדעתי, מאשר כמה עיוותים באף.
ועוד איך משפיע!
זרימת האויר משתנה ולכן הקול משתנה גם כן. הכי פשוט: סתום את האף עם הידיים ודבר. נשמע אותו דבר? או לחלופין חשוב על אנשים מצוננים - האם הקול שלהם זהה לקולם כשהם בריאים? לא. הגודש באף מכביד על זרימת האויר וגורם אגב כך לעיוות של הקול.
כתבתי את זה מאה פעמים בערך בכל דיון שהתנהל בנושא האף של מאריה, אבל אני אכתוב שוב: שרית חדד נשאלה לא פעם למה לכל הרוחות היא לא מקצצת את הגונזו והיא אמרה שהיא חוששת שתאבד את הקול. יודעת מה היא אומרת.
זרימת האויר משתנה ולכן הקול משתנה גם כן. הכי פשוט: סתום את האף עם הידיים ודבר. נשמע אותו דבר? או לחלופין חשוב על אנשים מצוננים - האם הקול שלהם זהה לקולם כשהם בריאים? לא. הגודש באף מכביד על זרימת האויר וגורם אגב כך לעיוות של הקול.
כתבתי את זה מאה פעמים בערך בכל דיון שהתנהל בנושא האף של מאריה, אבל אני אכתוב שוב: שרית חדד נשאלה לא פעם למה לכל הרוחות היא לא מקצצת את הגונזו והיא אמרה שהיא חוששת שתאבד את הקול. יודעת מה היא אומרת.
True Colors
New member
בעעע!!!
לא אוהב את שם האלבום!
תמיד סלדתי משמות "הכרזה" יומרניים כאלה בסגנון This Is Me… Then (של ג'יי לו), I Am… Sasha Fierce (של בי), או Here I Am (של קלי רולנד).
עליזה קיא (אפרופו יומרנות, חחח
) אלופה בכותרים מתישים כאלה:
The Diary of Alicia Keys
As I Am
גם הכותרת המשנית ("הזמרת החמקמקה") היא סוג של טענה יומרנית.
אז כן - מאריה כמבצעת היא וורסטילית מאוד, לא תמיד ניתנת להגדרה וקולה חוצה גבולות, אבל לא מתפקידה להכריז על זה.
לגבי הארטוורק:
זה אבסורד כשאין שום קשר בין מימדי הגוף האמיתיים שלה ובין אלה שמופיעים על העטיפה.
זה חורה עוד יותר כי האלבום נקרא "אני. אני מאריה", כשברור שאין שום קורלציה בין הדמות הדמיונית, כמעט מצוירת, שמופיעה על העטיפה, ובין האישה האמיתית, הבשר ודם.
גם צילום הפנים בעטיפת הדלוקס עבר ריטוש מעצבן, והיא שוב, כמו בפרסומות הבשמים שלה, עם הבעה מטומטמת (במשמעות של קהה, אטומה), חסרת כל מבע אנושי.
לגבי הטראקליסט:
בנקודות:
* האם One More Try הוא קאבר לג'ורג' מייקל?
שיר יפהפה של ג'ורג'י, אחד האהובים עליי (ביצוע קולי מהמם וטקסט מרגש), אבל אני לא בטוח שכדאי שמאריה תיגע בו.
(זכור לי שהיא אמרה בדוקומנטרי על ג'ורג' שהשיר האהוב עליה מ-Faith הוא דווקא Kissing a Fool).
אם כבר ג'ורג', הייתי מעדיף שהשניים היו חוברים לדואט של ממש, בסגנון קצת ג'אזי.
* היא בסטודיו מאז שהיתה בהיריון. היא הקליטה כל-כך הרבה. האם הכי טוב שהיא יכלה להכניס למהדורת הדלוקס אלה שתי רצועות מאלבום הרמיקסים הגנוז של "ממוארז"?
הרמיקסים שדלפו או שוחררו אז (Inseparable עם טריי סונגז, Angels Cry עם ני-יו) היו עצלניים להחריד, בלי שום ערך מוסף, ואני מקווה שזה לא המצב כאן.
הייתי מעדיף שהיא היתה משחררת את הרצועות האלה כמתנה למעריצים בטוויטר או בפייסבוק, ומוסיפה במקום שירים שהיא עבדה עליהם בחמש השנים האחרונות.
* מעניין אם הרצועה החותמת היא מחרוזת של כמה שירים בסגנון כנסייתי/דתי. קיימים שירי גוספל הנושאים את השמות No Ways Tired ו-Can't Give Up Now.
אם זה הכיוון, נראה לי שזה הולך להישמע דומה ל-I Understand, שבו מאריה שיתפה פעולה בעבר.
לא אוהב את שם האלבום!
תמיד סלדתי משמות "הכרזה" יומרניים כאלה בסגנון This Is Me… Then (של ג'יי לו), I Am… Sasha Fierce (של בי), או Here I Am (של קלי רולנד).
עליזה קיא (אפרופו יומרנות, חחח
The Diary of Alicia Keys
As I Am
גם הכותרת המשנית ("הזמרת החמקמקה") היא סוג של טענה יומרנית.
אז כן - מאריה כמבצעת היא וורסטילית מאוד, לא תמיד ניתנת להגדרה וקולה חוצה גבולות, אבל לא מתפקידה להכריז על זה.
לגבי הארטוורק:
זה אבסורד כשאין שום קשר בין מימדי הגוף האמיתיים שלה ובין אלה שמופיעים על העטיפה.
זה חורה עוד יותר כי האלבום נקרא "אני. אני מאריה", כשברור שאין שום קורלציה בין הדמות הדמיונית, כמעט מצוירת, שמופיעה על העטיפה, ובין האישה האמיתית, הבשר ודם.
גם צילום הפנים בעטיפת הדלוקס עבר ריטוש מעצבן, והיא שוב, כמו בפרסומות הבשמים שלה, עם הבעה מטומטמת (במשמעות של קהה, אטומה), חסרת כל מבע אנושי.
לגבי הטראקליסט:
בנקודות:
* האם One More Try הוא קאבר לג'ורג' מייקל?
שיר יפהפה של ג'ורג'י, אחד האהובים עליי (ביצוע קולי מהמם וטקסט מרגש), אבל אני לא בטוח שכדאי שמאריה תיגע בו.
(זכור לי שהיא אמרה בדוקומנטרי על ג'ורג' שהשיר האהוב עליה מ-Faith הוא דווקא Kissing a Fool).
אם כבר ג'ורג', הייתי מעדיף שהשניים היו חוברים לדואט של ממש, בסגנון קצת ג'אזי.
* היא בסטודיו מאז שהיתה בהיריון. היא הקליטה כל-כך הרבה. האם הכי טוב שהיא יכלה להכניס למהדורת הדלוקס אלה שתי רצועות מאלבום הרמיקסים הגנוז של "ממוארז"?
הרמיקסים שדלפו או שוחררו אז (Inseparable עם טריי סונגז, Angels Cry עם ני-יו) היו עצלניים להחריד, בלי שום ערך מוסף, ואני מקווה שזה לא המצב כאן.
הייתי מעדיף שהיא היתה משחררת את הרצועות האלה כמתנה למעריצים בטוויטר או בפייסבוק, ומוסיפה במקום שירים שהיא עבדה עליהם בחמש השנים האחרונות.
* מעניין אם הרצועה החותמת היא מחרוזת של כמה שירים בסגנון כנסייתי/דתי. קיימים שירי גוספל הנושאים את השמות No Ways Tired ו-Can't Give Up Now.
אם זה הכיוון, נראה לי שזה הולך להישמע דומה ל-I Understand, שבו מאריה שיתפה פעולה בעבר.
גם אני מיד חשבתי על השיר של ג'ורג' מייקל
שבזמנו, כשקניתי את האלבום היה השיר האהוב עלי ממנו, ולאחר מכן - כמו מאריה - הפייבוריט שלי היה Kissing a Fool).
אני חושב שיש סיכוי גדול שזה אכן השיר הזה, כי מאריה אוהבת בלדות אייטיז בומבסטיות כאלו.
אגב, ב-1999 לפני ש-Rainbow יצא, כששמעתי שהסינגל הראשון ייקרא Heartbreaker התלהבתי מאוד כי חשבתי שמדובר בשיר האייטיז המהמם של דיון ווריק שאני אוהב מאוד, ודי התאכזבתי כששמעתי את השיר של מאריה...היום די מחבב אותו.
שבזמנו, כשקניתי את האלבום היה השיר האהוב עלי ממנו, ולאחר מכן - כמו מאריה - הפייבוריט שלי היה Kissing a Fool).
אני חושב שיש סיכוי גדול שזה אכן השיר הזה, כי מאריה אוהבת בלדות אייטיז בומבסטיות כאלו.
אגב, ב-1999 לפני ש-Rainbow יצא, כששמעתי שהסינגל הראשון ייקרא Heartbreaker התלהבתי מאוד כי חשבתי שמדובר בשיר האייטיז המהמם של דיון ווריק שאני אוהב מאוד, ודי התאכזבתי כששמעתי את השיר של מאריה...היום די מחבב אותו.
איזה כיף! אני ממש מתרגש ושמח, אבל
אין ספק שהיא איבדה משהו מהצלילות שלה.
גם כשהיא יחסית מושקעת ומסקרנת, ומריחה כמו האמנסיפציה, יש משהו הזוי שאופף את הכל.
נ.ב: מישהו קונה את זה שבגיל 3.5 היא כתבה עם נקודה אחרי ה"אני"? או בצורה כל כך מוקפדת? בכלל, מי כותב בגיל 3? זה מוקדם בכל קנה מידה, גם ביחס לגאונים שהתחילו בגיל 5.
אין ספק שהיא איבדה משהו מהצלילות שלה.
גם כשהיא יחסית מושקעת ומסקרנת, ומריחה כמו האמנסיפציה, יש משהו הזוי שאופף את הכל.
נ.ב: מישהו קונה את זה שבגיל 3.5 היא כתבה עם נקודה אחרי ה"אני"? או בצורה כל כך מוקפדת? בכלל, מי כותב בגיל 3? זה מוקדם בכל קנה מידה, גם ביחס לגאונים שהתחילו בגיל 5.
בדיוק מה שאני חשבתי
מאיפה היא ידעה לכתוב בגיל 3 וחצי? וזה לא שהיא באה מאיזה בית עאלק-אריסטוקרטי שבו הילדים שמעו בטהובן עוד כשהיו בבטן, או שקראו להם יצירות של דוסטויבסקי לפני השינה. היא גדלה במשפחה שהייתה במצוקה גדולה. היכן למדה לכתוב?
בכל מקרה, אמת או בדיה, אהבתי את הרעיון ואת הביצוע. דווקא יש בזה משהו מאד בוגר לדעתי וכמובן שמאד נוסטלגי ומחמם את הלב (הייתי מת לשים את היד על הציור המקורי הזה!
).
מאיפה היא ידעה לכתוב בגיל 3 וחצי? וזה לא שהיא באה מאיזה בית עאלק-אריסטוקרטי שבו הילדים שמעו בטהובן עוד כשהיו בבטן, או שקראו להם יצירות של דוסטויבסקי לפני השינה. היא גדלה במשפחה שהייתה במצוקה גדולה. היכן למדה לכתוב?
בכל מקרה, אמת או בדיה, אהבתי את הרעיון ואת הביצוע. דווקא יש בזה משהו מאד בוגר לדעתי וכמובן שמאד נוסטלגי ומחמם את הלב (הייתי מת לשים את היד על הציור המקורי הזה!
אם היא כתבה שירים שלמים שהמורות שלה
סירבו להאמין שהיא כתבה, אין סיבה שהיא לא תדע לכתוב את השם שלה בגיל שלוש וחצי. לכתוב שם זה מהדברים הראשונים שילד לומד לכתוב. חוצמזה, לא קראנו מתישהו שהיא הייתה ילדה אינטרוברטית?
מה שכן קצת מדהים/מפתיע/מוזר זה שהשם שלה יחסית מורכב (לא כמו "בן" נניח, או "תום").
סירבו להאמין שהיא כתבה, אין סיבה שהיא לא תדע לכתוב את השם שלה בגיל שלוש וחצי. לכתוב שם זה מהדברים הראשונים שילד לומד לכתוב. חוצמזה, לא קראנו מתישהו שהיא הייתה ילדה אינטרוברטית?
מה שכן קצת מדהים/מפתיע/מוזר זה שהשם שלה יחסית מורכב (לא כמו "בן" נניח, או "תום").
אויש, אני חותך ת'-
אם אתה ידעת בגיל 3.5
לכתוב: "אני. אני יונתן".
הילדים של פעם, כלומר אנחנו, זה לא הילדים של היום שבגיל שנה כבר יודעים לדבר סינית. פעם היינו אחושלוקי מפגרים (שוב, ביחס לילדים של היום), אז תחשוב על הילדים מהדור של מאריה. הם לעומתי ולעומתך היו ככל הנראה אהבלים גמורים.
לכתוב: "אני. אני יונתן".
הילדים של פעם, כלומר אנחנו, זה לא הילדים של היום שבגיל שנה כבר יודעים לדבר סינית. פעם היינו אחושלוקי מפגרים (שוב, ביחס לילדים של היום), אז תחשוב על הילדים מהדור של מאריה. הם לעומתי ולעומתך היו ככל הנראה אהבלים גמורים.
יונתן, אתה מגזים!
יש לך אחיינים?
אם כן, אתה יודע שבגיל 3.5 אין שום סיכוי שהם יכתבו כך.
לא מבחינה אסתטית ולא מבחינת יכולת כתיבה בסיסית.
זה יפה, מדויק וחכם מדי בשביל ילד בן 3 וחצי.
הכי הכי מחשיד, כאמור - הנקודה אחרי הme.
אפילו שילדים ניחנים בגאונות שהזמן עוד לא הספיק לשחוק או לדכא.
זה מוגזם.
יש לך אחיינים?
אם כן, אתה יודע שבגיל 3.5 אין שום סיכוי שהם יכתבו כך.
לא מבחינה אסתטית ולא מבחינת יכולת כתיבה בסיסית.
זה יפה, מדויק וחכם מדי בשביל ילד בן 3 וחצי.
הכי הכי מחשיד, כאמור - הנקודה אחרי הme.
אפילו שילדים ניחנים בגאונות שהזמן עוד לא הספיק לשחוק או לדכא.
זה מוגזם.
יש לי אחיין אחד והרבה בני משפחה קטנים;
אבל הרבה ילדים יודעים לכתוב את השם שלהם, במיוחד אלו עם אישיות מופנמת.
הנקודה הזו באמת חשודה, אבל אף אחד לא אומר שאמא שלה או סבתא שלה או השכנה שלה או אנאערף מי, לא עשה/ת את זה ביחד איתה או 'השלים/ה' לה את הציור/כתיבה (אני עושה את זה בעצמי לפעמים). היא עדיין הייתה בת 3.5, אז סביר להניח שמה שהיא זוכרת זה מה שאמא שלה מספרת לה. וגם כל הטקסט, לכשעצמו, לא כזה מסובך- M חוזרת 3 פעמים, A חוזרת 3 פעמים, I חוזרת פעמיים..
אגב אם כבר נקודה חשודה, אז הפלולה לדעתי הכי חשודה.
ותכל'ס, זה נראה לי הדבר הכי פחות חשוב באלבום אך עם זאת, הכי משורשר (זה והפוטושופ
)
אבל הרבה ילדים יודעים לכתוב את השם שלהם, במיוחד אלו עם אישיות מופנמת.
הנקודה הזו באמת חשודה, אבל אף אחד לא אומר שאמא שלה או סבתא שלה או השכנה שלה או אנאערף מי, לא עשה/ת את זה ביחד איתה או 'השלים/ה' לה את הציור/כתיבה (אני עושה את זה בעצמי לפעמים). היא עדיין הייתה בת 3.5, אז סביר להניח שמה שהיא זוכרת זה מה שאמא שלה מספרת לה. וגם כל הטקסט, לכשעצמו, לא כזה מסובך- M חוזרת 3 פעמים, A חוזרת 3 פעמים, I חוזרת פעמיים..
אגב אם כבר נקודה חשודה, אז הפלולה לדעתי הכי חשודה.
ותכל'ס, זה נראה לי הדבר הכי פחות חשוב באלבום אך עם זאת, הכי משורשר (זה והפוטושופ
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.