Lucifer is back in town

arieltr

New member
Lucifer is back in town

טוני, גיזר ואוזי הגיעו לזרוע אימה בפעם האחרונה במסגרת שוטטות גלובלית סופית. השנתון עושה את שלו ולהבנתי גורם לטוני להרגיש לא צעיר בעליל. לעומת זאת, אצל אוזי להיות מת-מהלך זה עניין שבשיגרה כל כך הרבה שנים שהוא אף פעם לא הרגיש כל כך בחיים.

הביקור האחרון לפני שלוש שנים הוליד DVD משובח ביותר שמדגים כמה חשמל עדיין זורם בידיים של טוני וכמה הדם של אוזי עדיין מתרוצץ בקצב חולני בגוף שלו. הפעם לא צפויות הפתעות מיוחדות, הסט ליסט ידוע מראש ובנוי בייחוד משלושת האלבומים הראשונים. די מקביל לפעם הקודמת, אבל בכל מקרה מה שיתנו ניקח בעיניים רועדות.

במסגרת כל זה (אזהרה תירוץ מגיע) חזרתי (כי הפעם האחרונה הייתה לפני שבועיים) לשישיית הקנון הסבאת'י. הפעם מכולם בלט דווקא האלבום הכי אנדרדוגי שלהם אצלי – SABBATH BLOODY SABBATH.
אורך היריעה של VOL. 4 והגרפיות הפנטסטית של SABOTAGE תמיד הסיטו במקצת את הבלודי בלאגן הזה ממרכז הזרקורים, כינורות, אורגנים, חלילים, ויקמנים, מה זה כל זה? התפוצצות מצמררת זה מה שזה.
כן שיר הנושא שפותח את האלבום זה כנראה הדבר הכי כבד ומהמם שלוציפר ברא אי פעם, שהמידל סקשן של השיר הזה זה בדיוק הרגע המכונן הזה שבו לוציפר מעמיד את אלוהים במקומו אחת לתמיד, אבל כל התפוצצות גלקסיית המטאל שמגיע בשבעת השירים שלאחר מכן מעיפה למיליון כיוונים שורפים אש. הם היו כל כך אמיצים, כלומר לא אחראים, בעצם מסוממים עד העצם שזה פשוט פנטסטי. אחרת אין סיבה בעולם מדוע כל המטאל הגרפי המתקדם הזה כל כך מהפנט. לשמוע איך ידי הקלידים של וויקמן משתלבות בריפים של איומי ואיך אוזי צולל אל תוך אלה, זה חד פעמי לגמרי, אבל כל כך חיוני כך מסתבר.
תזוזה מטאורית כל כך חשובה שמבהירה, לי לפחות, עד כמה השלישיה השניה חשובה ביותר. כי לא בהתרחבות מקרית לשם הריף מדובר פה, אלא בטרילוגייה מורכבת ביותר הכוללת שלושה שלבים קלאסים המאפשרים הגעה בטוחה לתחתית השאול.

שלב 4 - פריסת כלים לישור פני שטח
שלב 5 - טבח המוני לכל עבר
שלב 6 - הטלת פצצת אטום כוידוי הריגה.

...ובא לשאול גואל...

BRING'EM ON
 

Celluloid Hero

New member
תמיד טוב לחזור לשבת

לבקר קצת את המשפחה המופרעת, לאכול חמין של איומי, לשפוך קצת סולר על דוד אוזי, להבעיר אותו ולהקליט את החצי השני של סברא קדברא, כשהפעם אולי נתפוס ביותר מדוייק את הרגע שבנאדם נמס לתוך לבה שחורה. ונכון, זה היה שיר כל כך שמח בהתחלה. אבל הסבאת' גדולים באמת רק כשהם- מסוממים מהתחת ו/או עצבניים ו/או פרנואידיים, ו/ואו רואי (ועושי) שחורות, ו/ואו עדיף הכל ביחד. כמו- ב killing yourself to live הענק, שהמציא את אליס אין צ'יינס פחות או יותר.

הייתי אומר למעשה שעד קליניג יורסלף, מדובר ברצף השירים הכי טוב, חכם, מדליק ונפיץ שהשבתות הקליטו עד לאותו רגע. בייחוד בייחוד, שמסתכלים ההתפתחות שלהם מנקודת ההתחלה. כלומר, אני מת על פרנואייד, אבל צריך להגיד את האמת- חכם, ומתוחכם, אלו לא מילים שהייתי משתמש כדי לתאר אותו... מי שיקשיב לפרנאוייד ואז מיד לסבאת' בלאד סבאת', יחטוף שוק לא קטן. כן, סינטסטייזרים למכביר, איומי דוחף לכל פינה קטעים עם הגיטרה אקוסטית , ואוזי למד לשיר.. אבל הם לא נהיו פרוג ניאו-קלאסי JUST YET.

למעשה, סבאת' בלאדי סבאת' מצליח לענות על השאלה ההפוכה ששאלנו לא מזמן- מה היה קורה אם להקת Pאנק הייתה חוזרת אחורה בזמן ומנגנת עם אלביס של שנות ה-50. התשובה? הם היו יושבים וכותבים את החצי הראשון של סברא קדברא. כי שיר כל כך פשוט וחיובי מצד אחד, וכל כך דינמיטי והרסני מצד שני, עם ריף שמתיך לך את הפרצוף ישר על הרמקולים, ואז חוזר ועושה עליך רברס כדי לוודא הריגה, חייב, חייב היה להיות מעורב פה איזשהו קסם שחור, פראנורמלי בהתהוות שלו. למעשה, ייתכן שמדובר בשיר הרוקנרול הכי טוב שנכתב EVER. ותודה על אוזי שמקריב עצמו ועולה בלהבות הסינטיסייזר השחורות של ווייקמן לפינאלה (הם היו חייבים להקריב מישהו, אני מניח..)

אניוייז חבל רק שהאריכטק הסיפארלי לא קיבל טיפול נגטיבי הולם כמו הסברא (פשוט חיובי מדי לשיר סיום), והסינת'-פסט המוגזם של who are you, אחרת זה היה יוצא האלבום הכי טוב של הלהקה, במקום הסבוטאז'. אבל את האיזון המדוייק לשאפתנות האימתנית שלהם הם מצאו רק שנה מאוחר יותר, מי יודע, אולי אחרי שהם הקשיבו לאלבום הנכון של אליס קופר שסידר להם קצת את הראש...
 

arieltr

New member
מההופעה הזו היה ניכר דבר אחד מאוד ברור

שלושתם אמנם בהחלט נמצאים בחלק העליון של סולם הגילאים, והם בהחלט לא נראים צעירים, אבל מספיק היה לראות ולשמוע את גיזר פורט בסולו על הבס את ריף הפתיחה של NIB, לפני שטוני מצטרף אליו לאותו הריף על הגיטרה ומרים את כל ילדי לוציפר לשמיים לוהטים, בשביל להבין שהם עדיין בכושר אדיר מבחינת נגינת הצליל הסבאת'י האימתני. לא יאמן איזה צליל ואיזה הידוק מתכתי הם מצליחים להפיק כמעט חצי מאה אחרי שהם התחילו אותו.

היו כל כך הרבה רגעים שבלתי אפשרי היה לא להבין שעל הבמה עומדים (עדיין!) אגדות רוק שנוצרו מהחומר המשובח ביותר שקיים בליבה הלוהטת של הפלנטה הזו, וגם עשרות ומאות קילו קוקאין שהוסנפו ב-40 השנים האחרונות לא הצליחו להפשיט מכוחם אפילו לא מילימטר. מי שהצליח לעצום עיניים, רק לשמוע ולא להביט עליהם היה יכול לגמרי להטיל ספק שעכשיו 2016 ולא אי שם באמצע הסבנטיז.
אני קצת חושד שגידולי הסרטן של טוני איומי בשלבים קצת יותר מתקדמים ממה שפורסם בעבר - ולא בגלל שהוא לא היה בכושר, כי הוא מילא את ההיכל בכמויות חשמל ואנרגיה שלדעתי מגיע לתושבי מלבורן צריכת חשמל חינם בשנים הקרובות - בכל אופן אלא בגלל שהיו לא מעט רגעים לאורך הרצועות שכל האורות הצבעוניים כבו ורק טוני הואר בזרקור אישי או קרן לייזר אינטימית. אז אני קצת חשדן, למרות שבלי קשר, את מלוא הקילשון של לוציפר מגיע לו להחזיק. או זרקור אישי בחשכה לפחות.

הפתיחה האיטית האימתנית והמהממת עם BLACK SABBATH הרצועה שפתחה את שערי השאול אחת ולתמיד, SNOWBLIND ו-NIB היו שיאי הערב מבחינתי. ולא שהיו חסרים רגעים מפוצצים אחרים, נניח AFTER FOREVER או CHILDREN OF THE GRAVE או סולו אקסטרא ארוך מהפנט שאיומי הביא ב-DIRTY WOMAN וואו, או לא יודע איפה שלא אשים את האצבע אתמול, רק נשאר למחוא כפיים, לומר תודה רבה ולאחל רק בריאות ואריכות ימים לשלושה מטובי השליחים של לוציפר והרוק'נ'רול על פני האדמה. ומתחתיה כמובן


[URL]http://www.smh.com.au/entertainment/music/black-sabbaths-final-melbourne-performance-showed-why-theyre-one-of-the-greatest-20160420-goadfb.html[/URL]
 

Celluloid Hero

New member
שמע, נשמע שהיית בהופעת חייך

שמח בשבילך, מקנא מאוד בשבילי. ויופי של סט ליסט מגוון קיבלת. Snowblind, הילדים של הקברים ,השבת השחורה (האורגינלית), ועוד ועוד... מה אני אגיד לך. אני ,תן לי רק את האינטרו של INTO THE VOID בלייב, ואני מת מאושר.. ( אם כי, לא צריך לרחם עליי, אם ייתמזל מזלי, הקיץ אוכל למות מיד אחרי ההופעה של בריאן וילסון, וזה בהחלט יהיה הישג אדיר לא פחות עבורי :))
 
למעלה