LUCID LIVING
אין לי הרבה זמן, לצערי, אז לא אפרט יותר מדי. אנחנו חיים את רוב החיים שלנו בתור סרט חולף של שיגרה ותוך ביצוע פעולות שגרתיות ואוטומאטיות ללא ריכוז בסביבה שלנו אלא רק במטרה הסופית של הפעולה שאנחנו עושים / המידע שאנחנו מעבדים וכו'... דוגמא טובה לכך ניתנה בספר של סטפן לברג' הידוע - דוגמה זו לא אציג כיוון שהיא אינה רלוונטית בשפה העברית אבל אציג משהו אחר. כשאתם מביטים בכוס המים שלכם אתם חושבים... "צמא" "לשתות" "מים" אבל אתם בכלל לא חושבים "כוס מים כמעט מלאה" או יותר טוב "כלי בצורת צלינדר עם תחתית בלי מכסה עם נוזל שקוף בפנים שהגוף שלי צריך" נכון? זה בסדר גמור לחשוב בצורה הראשונה שזה חשיבה של "מטרה" או "תועלת" ולא בחשיבה האנליטית שהצגתי בתור השניה אבל אנחנו עושים את זה לא רק לכוס המים המסכנה שהצגתי בפניכם; לא, אנחנו עושים את זה כמעט לגבי הכל. כשאנחנו מביטים על הבוס שלנו - המעצבן/ת שמאפשר/ת לי לקבל את המשכורת או בחור/ה עם סמכות וכו'... אנחנו לא חושבים הוא בנאדם שעבר... בחייו וכרגע הוא מרגיש... והוא נראה... והוא לובש... והוא הולך בצורה .... וכו'... אנחנו לא מודעים באופן צלול לסביבתינו ואנחנו מקבלים אותה כ"מובן מאליו" באמצעות מערכת פסיכולוגית שנקראת SCHEMAS שהם הנחות היסוד שאנחנו צברנו בחיינו או קיבלנו באמצעות הגנטיקה מהורינו - כמו לדוג' כוס המים שאם לא ידענו שזה נקרא כוס מים ובכלל כוס אז היינו מנסים לתאר את זה באופן אנליטי ו**מודע**. בחלום אנחנו גם כן לא מודעים לסביבתנו ושם זה מביע את עצמו באופן הכי חזק. אנחנו נותנים לדברים מוזרים לקרות ואז רק נזכרים "היי, רגע!". לחיות צלול משמעו להיות מודע לסביבה שלך. אם לא כל הזמן - כי זה ממש קשה - אז לפחות לנסות רוב הזמן להיות מודע. אני לא מדבר ברמת האנליטיות שהצגתי עם הכוס, אבל לפחות ברמה שאני לא משתמש בהנחות היסוד שלי לגבי הסביבה שלי כדי לנתח אותה משם. אם נמשיך להשתמש בהנחות היסוד שלנו על סביבתנו כדי לנתח אותה אז אנחנו לא נגיע לרמת הצלילות הגבוה בחלומות צלולים שיכלנו להגיע אליה. אם אנחנו נשאר תמיד צלולים בחיינו אז נקבל משמעות אחרת בחיים אבל "נבזבז" הרבה זמן לבחון את הסביבה ולא לנתח אותה לעומק במהירות באמצעות הנחות יסוד. מה אני אומר? לא להיות **רק** צלול אבל לא להיות גם **רק** בוהה. לדעת מתי צריך להיות "בוהה" ולהשתמש בהנחות היסוד כדי לנתח תוצאות / תועלת -- אבל לדעת מתי להיות **צלול** כדי לפתח את המודעות שלנו לסביבה. הדגש הכי חשוב "מתי להיות הכי צלול?" כשאנחנו עושים בדיקות מציאות!!! שאלות?
אין לי הרבה זמן, לצערי, אז לא אפרט יותר מדי. אנחנו חיים את רוב החיים שלנו בתור סרט חולף של שיגרה ותוך ביצוע פעולות שגרתיות ואוטומאטיות ללא ריכוז בסביבה שלנו אלא רק במטרה הסופית של הפעולה שאנחנו עושים / המידע שאנחנו מעבדים וכו'... דוגמא טובה לכך ניתנה בספר של סטפן לברג' הידוע - דוגמה זו לא אציג כיוון שהיא אינה רלוונטית בשפה העברית אבל אציג משהו אחר. כשאתם מביטים בכוס המים שלכם אתם חושבים... "צמא" "לשתות" "מים" אבל אתם בכלל לא חושבים "כוס מים כמעט מלאה" או יותר טוב "כלי בצורת צלינדר עם תחתית בלי מכסה עם נוזל שקוף בפנים שהגוף שלי צריך" נכון? זה בסדר גמור לחשוב בצורה הראשונה שזה חשיבה של "מטרה" או "תועלת" ולא בחשיבה האנליטית שהצגתי בתור השניה אבל אנחנו עושים את זה לא רק לכוס המים המסכנה שהצגתי בפניכם; לא, אנחנו עושים את זה כמעט לגבי הכל. כשאנחנו מביטים על הבוס שלנו - המעצבן/ת שמאפשר/ת לי לקבל את המשכורת או בחור/ה עם סמכות וכו'... אנחנו לא חושבים הוא בנאדם שעבר... בחייו וכרגע הוא מרגיש... והוא נראה... והוא לובש... והוא הולך בצורה .... וכו'... אנחנו לא מודעים באופן צלול לסביבתינו ואנחנו מקבלים אותה כ"מובן מאליו" באמצעות מערכת פסיכולוגית שנקראת SCHEMAS שהם הנחות היסוד שאנחנו צברנו בחיינו או קיבלנו באמצעות הגנטיקה מהורינו - כמו לדוג' כוס המים שאם לא ידענו שזה נקרא כוס מים ובכלל כוס אז היינו מנסים לתאר את זה באופן אנליטי ו**מודע**. בחלום אנחנו גם כן לא מודעים לסביבתנו ושם זה מביע את עצמו באופן הכי חזק. אנחנו נותנים לדברים מוזרים לקרות ואז רק נזכרים "היי, רגע!". לחיות צלול משמעו להיות מודע לסביבה שלך. אם לא כל הזמן - כי זה ממש קשה - אז לפחות לנסות רוב הזמן להיות מודע. אני לא מדבר ברמת האנליטיות שהצגתי עם הכוס, אבל לפחות ברמה שאני לא משתמש בהנחות היסוד שלי לגבי הסביבה שלי כדי לנתח אותה משם. אם נמשיך להשתמש בהנחות היסוד שלנו על סביבתנו כדי לנתח אותה אז אנחנו לא נגיע לרמת הצלילות הגבוה בחלומות צלולים שיכלנו להגיע אליה. אם אנחנו נשאר תמיד צלולים בחיינו אז נקבל משמעות אחרת בחיים אבל "נבזבז" הרבה זמן לבחון את הסביבה ולא לנתח אותה לעומק במהירות באמצעות הנחות יסוד. מה אני אומר? לא להיות **רק** צלול אבל לא להיות גם **רק** בוהה. לדעת מתי צריך להיות "בוהה" ולהשתמש בהנחות היסוד כדי לנתח תוצאות / תועלת -- אבל לדעת מתי להיות **צלול** כדי לפתח את המודעות שלנו לסביבה. הדגש הכי חשוב "מתי להיות הכי צלול?" כשאנחנו עושים בדיקות מציאות!!! שאלות?
