Love is temporary
היום היה לי מהעבודה איזה יום מיוחד שכלל את כל העובדים בחברה. פגשתי מישהי שלא עובדת איתי בד"כ וגם אין לי שום אינטרקציה איתה במסגרת העבודה היום יומית.
היה לי איתה חיבור מטורף שכמעט ולא קורה לי בכלל, בטח לא עם אנשים שאני מכיר יום. הינו כל היום ביחד, דיברנו מלא, צחקנו מלא.. מהרגע הראשון שהיא אמרה לי שלום עם העיניים הכחולות ובאמצע ירוקות שלה הייתי שלה. היה לי את היום הכי כיף בעולם.
בקיצור לקראת סוף היום בפעם הראשונה קצת נפרדנו, ואח"כ באמת זה היה סוף היום וכנראה כולם מיהרו הביתה ולמרות שחיפשתי אותה בקטנה נגמר היום בלי שבאמת נפרדנו אחד מהשניה.. תכננתי ב"פרידה" הזו של סוף היום להחליף פלאפונים או פייסבוק..
ואז מגיע הרגע בערב בבית שאתה חושב שמצאתי את האחת שהכי כיף לי איתה, מישהי שתתן לי משמעות לחיים ושמחת חיים, מישהי שאני אוכל לאהוב.. משהי שכנראה לא אראה עוד פעם בזמן הקרוב אם בכלל.
ואחריו הדכאון של עד שאני מוצא מישהי כזאת איך נתתי לה ללכת..גם איכותית וגם נראית טוב, וגם שמתי לב שהיא בענין שלי אז למה היא לא עשתה איזשהו צעד... ומה הסיכוי לעזעזאל שיקרה לי עוד חיבור כזה עם משהי בזמן הקרוב?!????
ומגיעות המחשבות של מה שווים החיים בלי אהבה.... נכנסתי דיכאון חולני שאין לי כח לכלום. אני לא מפסיק לחשוב עליה, אני כבר רואה שמחר אני בכלל לא אהיה אפקטיבי בעבודה, בא לי זה להשאר בבית ולבכות. אורח החיים שלי לא קל, אני לא באמת שמח מהשגרה של הלימודים-עבודה. קשה לי. אני קם בבוקר בלי חשק וחוזר בלי חשק. אני כל הזמן חושב איך כל החיים שלי יראו אחרת אם תיהיה לי אהבה. כמה כח זה יתן ואיך כל החרא של היום יום יעלם. ישנה לי לגמרי את החיים. וכשאני מפנים שזה לא יקרה והמוטיבציה יורדת.. מה שווים הלימודים והעבודה והכל בלי אהבה. ואני גם נזכר איזה אנשים זבל יש לי במשרד.. שחוץ משלום בבוקר שום מילה איתם. כל אחד יותר מתנשא מהשני ולא רואה מטר מסביבו. איכס. ולמה היא לא עובדת איתי.........
בקיצור כנראה שלא אראה אותה יותר, שבוע אני אהיה בדיכאון הדבילי הזה עד שהזמן יעביר לי את זה, ואז אני אחזור (יותר נכון כבר מחר) אני אחזור לשגרה המגעילה עם האנשים המגעילים שאני רואה ביום יום..(ואין לי אופציה להחליף כרגע עבודה).
ואני אתנחם בזה שאולי מתישהו בעתיד אפגוש אותה שוב..
שאני יודע שזה לא יקרה בחיים.
איך אני מצטער שיצאתי ליום הזה
היום היה לי מהעבודה איזה יום מיוחד שכלל את כל העובדים בחברה. פגשתי מישהי שלא עובדת איתי בד"כ וגם אין לי שום אינטרקציה איתה במסגרת העבודה היום יומית.
היה לי איתה חיבור מטורף שכמעט ולא קורה לי בכלל, בטח לא עם אנשים שאני מכיר יום. הינו כל היום ביחד, דיברנו מלא, צחקנו מלא.. מהרגע הראשון שהיא אמרה לי שלום עם העיניים הכחולות ובאמצע ירוקות שלה הייתי שלה. היה לי את היום הכי כיף בעולם.
בקיצור לקראת סוף היום בפעם הראשונה קצת נפרדנו, ואח"כ באמת זה היה סוף היום וכנראה כולם מיהרו הביתה ולמרות שחיפשתי אותה בקטנה נגמר היום בלי שבאמת נפרדנו אחד מהשניה.. תכננתי ב"פרידה" הזו של סוף היום להחליף פלאפונים או פייסבוק..
ואז מגיע הרגע בערב בבית שאתה חושב שמצאתי את האחת שהכי כיף לי איתה, מישהי שתתן לי משמעות לחיים ושמחת חיים, מישהי שאני אוכל לאהוב.. משהי שכנראה לא אראה עוד פעם בזמן הקרוב אם בכלל.
ואחריו הדכאון של עד שאני מוצא מישהי כזאת איך נתתי לה ללכת..גם איכותית וגם נראית טוב, וגם שמתי לב שהיא בענין שלי אז למה היא לא עשתה איזשהו צעד... ומה הסיכוי לעזעזאל שיקרה לי עוד חיבור כזה עם משהי בזמן הקרוב?!????
ומגיעות המחשבות של מה שווים החיים בלי אהבה.... נכנסתי דיכאון חולני שאין לי כח לכלום. אני לא מפסיק לחשוב עליה, אני כבר רואה שמחר אני בכלל לא אהיה אפקטיבי בעבודה, בא לי זה להשאר בבית ולבכות. אורח החיים שלי לא קל, אני לא באמת שמח מהשגרה של הלימודים-עבודה. קשה לי. אני קם בבוקר בלי חשק וחוזר בלי חשק. אני כל הזמן חושב איך כל החיים שלי יראו אחרת אם תיהיה לי אהבה. כמה כח זה יתן ואיך כל החרא של היום יום יעלם. ישנה לי לגמרי את החיים. וכשאני מפנים שזה לא יקרה והמוטיבציה יורדת.. מה שווים הלימודים והעבודה והכל בלי אהבה. ואני גם נזכר איזה אנשים זבל יש לי במשרד.. שחוץ משלום בבוקר שום מילה איתם. כל אחד יותר מתנשא מהשני ולא רואה מטר מסביבו. איכס. ולמה היא לא עובדת איתי.........
בקיצור כנראה שלא אראה אותה יותר, שבוע אני אהיה בדיכאון הדבילי הזה עד שהזמן יעביר לי את זה, ואז אני אחזור (יותר נכון כבר מחר) אני אחזור לשגרה המגעילה עם האנשים המגעילים שאני רואה ביום יום..(ואין לי אופציה להחליף כרגע עבודה).
ואני אתנחם בזה שאולי מתישהו בעתיד אפגוש אותה שוב..
שאני יודע שזה לא יקרה בחיים.
איך אני מצטער שיצאתי ליום הזה
