"LOVE IS ALL YOU NEED"- האומנם ?

[mic26]

תגיד, אתה אמיתי?

 

[0 אור 0]

תודה על הציון

ומה עם תשובה לשאלה שלי, שגם אחרים שאלו אותה ויותר בעדינות?

 

[אבי 122]

על לא דבר

כפי שכבר כתבתי- אהבה היא רגש
הבעיה היא, שאחד המאפיינים של הרגש הזה
שלפעמים מעפיל על השכל- וגורם לאנשים לעשות פעולות
שמזיקות לעצמם.
בתנ"ך יש כמה סיפורים- בהקשר הזה
אחד מהם הוא סיפורם של שמששון ודלילה
שמשון שאהבתו לדלילה היה גדול, נעתר לבקשותיה/לחציה
וסיפר לה את סוד כוחו- וכתוצאה מכך נפגע ומת.
מידי פעם מתפרסמים סיפורים על אנשים שאיבדו
עצמם לדעת- בגלל אהבה נכזבת.
לפני מספר ימים פגשתי ידיד שלי- והוא סיפר לי
שמאוד קשה לו עם בת זוגו, עד כדי פגיעה בבריאותו.
אמרתי לו: תיפרד ממנה
והוא ענה לי: אני לא יכול, אני אוהב אותה...
אני אישית הייתי במערכת זוגית- שהיית בה הרבה
מאוד אהבה- ושבמהלכה בריאותי נפגעה קשות.
יש אמרה: "אני אזהר מאויבי ואלוהים ישמרני מאוהבי"
האמרה הזאת מתבססת על משהו...

 

[0 אור 0]

אהבה ואמון ובגידה וניצול

הפעם אני אשאיר בצד את כל ההתייחסות למימד הרוחני של אהבה ואתייחס ספציפית למערכות יחסים אוהבות כדי לענות בצורה יותר מדוייקת למה שאתה כיוונת בשאלתך.
אחד הדברים הקשים מאד ללמידה הוא ההפרדה בין *אני* ומה שאני אחראי עליו , לבין מישהו אחר שנמצא אתנו במערכת יחסים כלשהי,
יש לכולנו (חוץ מהמושלמים לגמרי כנראה - רק שאני לא מכירה כאלה) נטיה טבעית לקחת אחריות על מעשיו של אחר שקשור אלינו, לנסות לחנך אותו, ללמד אותו, לפתור לו את הבעיות בדרך שלנו, שאולי לא מתאימה לו.
אחד הלקחים הקשים ביותר שיש ביחסים של אהבה, היא ללמוד באמת לקבל את האחר כמו שהוא, ללא שיפוטיות, בלי לתלות עליו את כל הצרכים שלנו, בלי לנסות לשנות אותו למקום שמתאים לנו. לפעמים גם לשחרר כשהטוב ביותר הוא הפרדות (זה כמובן הכי בולט במקרה של הורים וילדים)
יש לכולנו נטיה לראות באחר האהוב כמספק צרכים שלנו, במקום לראות אותו כפי שהוא ולחשוב על הצרכים שלו. הציפיות האלו שאנו תולים עליו ובו, האחריות הזו שאנו משחררים לידיו על האושר שלנו והסיפוק שלנו מהחיים, היא המקור לתופעות הללו שאתה מתאר.
בשלות של מערכת יחסים אוהבת כפי שאני רואה אותה, היא לעבור את השלב שבו האהוב הינו שיקוף של הצרכים ממני, ובו הוא מחזיק בידיו את האחריות לאושר שלי ולסיפור שיש לי מהחיים. להגיע למקום שבו אני מקבל את האהוב כפי שהוא מחד, ולוקח אחריות על האושר שלי, על הנוחות שלי בחיים, על הרגשות שלי.
אני מסכימה אתך שהתיאוריה לא תמיד קלה ליישום, אבל כעוברים את השלבים האלו בתהליך האישי, ואח"כ בתהליך הבין אישי לומדים לקיים רמה אחרת של יחסי אהבה ללא תלות, שבהם הסיכונים שאתה מדבר עליהם יורדים. בעיקר הסיכון להפך לאדם מאד מריר שאינו פתוח לאמון.
הסוגיה העיקרית כאשר אתה נחשף לבגידה בך (במובן של בגידה באמון - שקר, עלבון, פגיעה מכוונת וכד') היא לדעת לזהות שזו היתה הבחירה של האדם שעומד מולך, לדעת לכעוס עליו, להרגיש פגוע, אבל לא להסיק מזה את המסקנה שאסור לאהוב אף אחד, שצריך לבנות חומות מגן גבוהות שלא יאפשרו יותר פגיעה בך - כי אז , במקום להפסיד רק פעם אחת ורק אדם אחד ולהתגבר עליו, אתה מפסיד עולם שלם של אהובים אפשריים, חיים שלמים של אהבה

 

[אבי 122]

אני בעד אהבה...

ראי, אני לא נגד יחסי אהבה, להפך אני מאוד בעד.
אני גם לא טוען שפגיעות ביחסים כאלו הם פועל יוצא של "בגידה וניצול".
ביחסים כאלו הפגיעה עלולה להיות- גם ללא כוונות זדון ואפילו
עם הרבה כוונות טובות.
יש אמרה שגורסת ש"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות"
וגם מיתוך ניסיון אישי- אני יודע שזה נכון.
יחסי אהבה כרוכים בחשיפה גדולה מאוד שעלולה להיות מקור לפגיעה.
חז"ל המליצו לנקוט בגישה של "כבדהו וחשדהו"- ביחסנו עם בני אדם
- לדעתי ראוי לנקוט בגישה הזאת גם ביחסי אהבה.
ומעל הכול... כדאי לראות בעצמנו אחראים לבריאותנו ואושרנו.

שבת שלום !

 

[0 אור 0]

במקרה של יחסים יותר אינטימיים כמו משפחה או

חברים טובים, אני חושבת שהאמירה של חז"ל מרחיקה ומונעת להגיע לרמת אמון ופתיחות שמאפשרת את הזוגיות/חברות/יחסים משפחתיים ...
אחרי שנכווים זה לא פשוט להשתחרר מהחלק של ה"חדשהו", להוריד הגנות, ולאפשר קירבה אמיתית, אבל לדעתי הרווח גדול מאד - רק מתוך אמון ופתיחות אפשר להגיע לאינטימיות וקרבה אמיתיים.
אני חושבת שהחוכמה של למידה מהנסיון יכולה לאפשר לנו לא לקרב אנשים שלא נכונים לנו, אבל לגבי האחרים צריך לדעת איך להשאיר בצד את הציניות וחוסר האמון ולאפשר אהבה.
אגב,
אם נחזור לא למערכת יחסים קבועה, אלא אפילו למקום של מטפל / מטופל - ברמה מסוימת יש אנרגיה של אהבה בטיפול שיוצרת הבדל גדול לעומת טיפול מכני שלכאורה מבחוץ נראה זהה.

 

[אבי 122]

הניסיון האישי שלי

מוכיח, שנתתי אמון רב מדי, באנשים שנחשבו
לקרובים אלי.
גם מטפלים שהאמנתי ביכולתם לעזור אכזבו
כל האכזבות האלו- היו כרוכים בפגיעה בבריאות
וגם בכיס.

 

[0 אור 0]

אבל כשלומדים להשתחרר מאכזבות העבר

ולא לתת להן להפריע להזדמנויות ואהבות וחברויות חדשות, אז ממגלים שיש גם אנשים נפלאים בעולם

 

[ינוקא1]

הדבר הכי נפלא בעולם

יכול להיהפך לגיהנום כשלא יודעים איך להשתמש ולתחזק אותו נכון.

אם תשתמש נכון באש אתה תוכל לבשל בעזרתה , היא תחמם אותך בחורף , תאיר לך את הדרך , תגן עליך מחיות רעות.

אם תשתמש בה לא נכון היא תשרוף אותך ואת ביתך.

אז האם זה אומר שאש היא דבר "רע" ?

זה אומר שפשוט צריכים ללמוד להשתמש בה נכון.
וגם אהבה זה לימוד.

העניין הוא שבבית הספר מלמדים חשבון , אנגלית , קצת תנ"ך , אזרחות וכו' .
אך את הדברים הבאמת חשובים בחיים , אף אחד לא מלמד.

ויש לפעמים דורות של "בורים" - ההורים לא ידעו "לתחזק" את האהבה שלהם , מראים לילדים שלהם דוגמה גרועה , ואז גם לילדים שלהם אין כלים והבנה.

ברור שיהיו סכסוכים , אצל שני אנשים שונים שצריכים לחלוק חיים חייבים מתישהו להתגלות חילוקי דעות.
חלק מהעניין זה באמת לרכוש מיומנויות כיצד לפתור "פלונטרים" , בלי לשנוא אחד את השני אלא ההיפך.
והמפתח לכל זה הוא ידע + התפתחות אישית.
(התפתחות אישית = לימוד כיצד לשחרר את האגו).

והידע הזה בסופו של דבר הוא הידע הכי חשוב בחיים.
לא רק בזוגיות, בכל תחום.
הידע איך לעבוד עם בני אדם , איך לבנות יחסי אנוש טובים , איך "לא להיכנס למלחמות" ואם כבר נכנסנו אז "איך לצאת מהן".
הידע הזה הוא ההבדל בין חיים מאושרים לחיים בזבל.

 

[ינוקא1]