Radagast The Brown
New member
Live and Let-Live
אתמול, יום שלישי, נסגר עוד דיון על שולחן ´האחווה´. עבדכם הנאמן השתתף בו, בין הייתר, ועל תוכנו תצא בבוא העת הודעה רשמית. אולם תגלית שהיתה לי באותו הדיון מרעישה את בני-מעי ומונעת ממני מנוח. שנתי טרופה הייתה הלילה, ונמתחה כנטיף גומי מברזל חם. קשה לי לבטא את מה שעובר בתוכי כעת, ועל כך - אבקש את סבלנותך, קורא יקר, עת אקרטע בין מסר וכאב, ואשפוך לפניך את מוסרות ליבי. המניע העיקרי שלי כיום לשותפות ביצירת ´האחווה´ היה לשחק *יחד*. לאחר War4Ring, בו ראיתי 700 איש, חדשים וותיקים, צברים ועולים מגרעינים שונים ומשיטות משחק שונות באים בגשם לשחק *יחד* בפרוייקט הפקה גדול-מימדים, השתנו בי סדרי הגודל ונולד בי חזון. לאחר שראיתי את הגמישות שפעלה במערכת החוקים של War4Ring, את החופש שהיא נתנה לשחקנים והפוטנציאל שטמון בחופש היצירה הזה קיבלתי החלטה. כבר War4Ring הראה לנו את הפערים וההבדלים בין הקהילות השונות ועוד רמז על הרווח האדיר שבגישור הפערים האלה: קהילת הענק המאוחדת של משחקי-התפקידים. Wondering of the Rign(המשחק של וחתנג) הראה את התמונה יותר לעומק, והבליט הבדלים בין קהילות שחקנים שונות בקהל העולים, דרכו השתקפו מולי הבדלים בין קהילות שחקנים בקהל הצברי גם כן. נסיון פשרני להגיע למערכת חוקים גנארית בכל הנושאים השנויים במחלוקת אפשרי לדעתי, אך הוא יזניח את הקיצוניים בכל נקודות המחלוקת השונות, וידרוש פעולה על רקע ויתור מן הרוב, ביחוד בתחומים בהם בך הקיצוניים גדול מסך הקיצוניים. הדוגמאות: 1. תקני בטיחות לנשק. 2. מרכיבי הקסם במשחק - עולם דל-קסם או קסום מטבעו? 3. אופן גילום יכולות מיוחדות - גיבוי חוקי או אימפרוביזצוני על בסיס גילום נאה?. 4. ראליזציה של תחפושות - לדוגמא: דרקון = אדם עם חרב ואלת-שרשרת?. 5. איזורי פגיעה בקרב - מכנס ארוך או מכנס קצר? 6. השליטה במשחק - מסטר מכופף שחקנים או שחקנים מכופפים עלילה? 7. נוכחות מסטרים במשחק - האם יש לתת לשחקן שיקול דעת, או להצמיד לו ביביסיטר? 8. משמעות שחקני המפתח(ה-NPC) - שרת של המסטרים או שחקני-דמות? 9. למי שייך המשחק יותר - לשחקנים או למנחה העלילה? ויש עוד דוגמאות רבות ואחרות המבוטאות בכל מני דרכים באופן הפעולה המקובל בקהילות השחקנים השונות - צברים, עולים והגרעינים השונים ביניהם. כל דרך פעולה שתגובש כדרך-פעולה גנארית אשר תכלול הגדרה *כל-שהיא* לגבי *כל אחד* מהנושאים האלו, ועוד נושאים אחרים זה פשוט לבוא לשחקן בדרישה להשתנות על מנת שיוכל להשתלב. *וכל אחד מאיתנו יאלץ להתכופף במשהו*, כי לכולנו דיעות שונות בנושאים אלה, ונושאים אחרים, כך שלכל שחקן יהיה ויתור, והחיים על רקע זה יראו כמו פשרה. בעיני זה לא מכבד להגיע לשחקן בדרישה להשתנות על מנת שיוכל להשתלב. דרישה זו, כמוה כהקצאת הקיצונים, הכרזה על מרכז ועל שוליים, והתוצאה של פעולה כזאת היא לחץ חברתי למיתון ודיכוי רעיונות שאינם עולים בקנה מידה עם המרכז. ההחלטה שקיבלתי היתה: לממש פוטנציאל זה ב´הדבר-הבא´. וכך נולד רעיון ה-Regions. לפיכך, נבנתה מערכת החוקים של ´הדבר-הבא´ על נמנת לכבד את השחקן ואת הממוצא שלו (מוצא על רקע משחקי תפקידים, כמובן), ולהניח לו לשחק עם השחקנים החושבים כמוהו, ולאפשר לו לשחק בה במידה - *עם כל השחקנים האחרים* סימולטאנית, כשכל משחק ענק הוא פעימת לב קהילת השחקנים. גם בביגור זה כך. וגם באיגר זה כך. מה היה היקף הפעילות של כנסים אלה אם היה ידוע שבאים לכנס כזה על מנת לשחק D&D בלבד? לא קטולו, לא Shadowrun, לא ערפדים, לא Live. רק D&D. רק משחק אחד, ומרחב בטוי אחד לגוף אחד ונקודות ההשקפה שלו לגבי כל אחת מהנקודות שציינתי קודם כדוגמאות, בעוד השאר נאלצים להתכופף תחתיו או לפעול בנפרד. והמניע העיקרי שלי ליצירת ´האחווה´ היה *לשחק יחד*. במהלך הדיון אתמול, עלתה האפשרות לשלב בין ´סאגת אמיה´ ל´הדבר-הבא´. האפשרות נפלה על רקע אידיאולוגי: הדעה הרווחת כיום בין חברי האחווה היא לקבוע כורח כוחני לשחקנים, ולאלץ אותם להשתנות במקום לכבד אותם ולקבל אותם כמו שהם. הדעה שאני מבטא במערכת החוקים ב´הדבר-הבא´ היא חלוקת כבוד לסגנונות המשחק השונים באשר הם, תוך שימת דגש - יש מקום לכולם - איך שהם, בתנאים שלהם, ובדרך בה הם רגילים לשחק. בני האחווה, שמיצגים קהילה ישראלית אחת, חושבים לעצמם לייצג את כל קהילת השחקנים *על ידי דעתם האישית* בנושאים שנקבתי לעיל: עלילה, NPC, תקן נשק, וכן הלאה. אין לי דילמה עם הצורך בגוף-עליון שיוכל לתמוך ולקדם משחקי תפקידים בארץ - על שום היותם משחקי תפקידים בלבד. השאיפה הראשונית שלי היא לבסס את ´האחווה´ כגוף כזה. אולם דרך פעולתה הנוכחי של האחווה מבססת אותה על זרם שחקנים מאד מסויים, שבאופן סטטיסטי מתברר כשולי לייד רוב השחקנים בארץ. לא ניתן להכריז על מרכז בשליים. התוצאה תהייה קרע. התדררות לאחור למצב הסגור והמבודד של קהילות השחקנים ממזרח-אירופה לפני War4Ring, וזה יבטל את ההשג המרשים ביותר של הפרוייקט. וזה כל כך חבל לי לראות את זה, שאני לא יכול לשבת בשקט מחמת הכאב כשאני נותן ידי לדבר כזה. הצעה לשלב את ´סאת-אמיה´ ו´הדבר-הבא´ מבוססת על דרך פעולתה של הסאגה. העבודה המושקעת ביצירת עולם הסאגה, מחזור העידנים בזמן שלו, מערכת החוקים שלו (קסם, כלכלה, קרב), העבודה האישית מול הקפטנים וכן הלאה - זהו אופן התפקוד של Region אחד ב´הדבר-הבא´, וזה התפקיד שממלא מסטר-אזורי (אל-עליון) ב´הדבר הבא. בנוסף על כך, החופש האדיר שבמערכת החוקים הכללית של ´הדבר-הבא´ מיועד לאפשר להקהילות שלמות לבוא ולשחק יחד בדרך המוכרת להם על בסיס המרה כללי, כך שההצעה המסתמנת היא להפוך את הסאגה לRegion ב´הדבר-הבא´, הפועל במסגרת החוקים שלו, עם עלילתו ועל כל מה שקיים בו, סימולטאנית עם משחקים אחרים לקהל שחקנים אחר שגם ככה לא יבוא ל´הסאגה´ - מה שמתאפשר ב-Regionים נוספים. פרושה של עבודה ב-Regions היא שלכל שחקן תהייה הבחירה בregion המייצג את דעתו בנקודות המחלוקת - בחירה ברגליים. כל שחקן יוכל לעבור בין מחוז למחוז כאורח (תוך המרה מסויימת בין המחוזות, שתתבסס על ההבדלים בין המחוזות שיש להמיר), וכתושב קבוע (בניית דמותו מחדש על בסיס ה-Region שאליו הוא עובר). התוצאה - תחרותיות בונה. כל מנחה עלילה אזורי וכל Regional Master יצטרכו לעשות את ה-region שלהם להכי כדאי למשחק, וזה יביא לפריון, עידוד יוזמות ויוזמה פועלת. הרווח באיחוד זה הוא אדיר: *לשחק יחד כלב קהילתי פועם* *איחוד המאמצים בין הפקת שתי סדרות להפקת סדרה אחת* *קליטת כל קהל השחקנים הקיים - ללא סייגים* *קהילה מכבדת וחולקת כבוד* *תחרותיות בונה בין סגנונות המשחק* *סביבת צמיחה ופריון* המחיר - קבלה. ערך עליון שקשה לרבים מאיתנו לאכול. מה כבר רציתי? להשאיר את המלחמות למשחק, לא לחיים. מה כבר רציתי, מה... *...לשחק יחד!*
אתמול, יום שלישי, נסגר עוד דיון על שולחן ´האחווה´. עבדכם הנאמן השתתף בו, בין הייתר, ועל תוכנו תצא בבוא העת הודעה רשמית. אולם תגלית שהיתה לי באותו הדיון מרעישה את בני-מעי ומונעת ממני מנוח. שנתי טרופה הייתה הלילה, ונמתחה כנטיף גומי מברזל חם. קשה לי לבטא את מה שעובר בתוכי כעת, ועל כך - אבקש את סבלנותך, קורא יקר, עת אקרטע בין מסר וכאב, ואשפוך לפניך את מוסרות ליבי. המניע העיקרי שלי כיום לשותפות ביצירת ´האחווה´ היה לשחק *יחד*. לאחר War4Ring, בו ראיתי 700 איש, חדשים וותיקים, צברים ועולים מגרעינים שונים ומשיטות משחק שונות באים בגשם לשחק *יחד* בפרוייקט הפקה גדול-מימדים, השתנו בי סדרי הגודל ונולד בי חזון. לאחר שראיתי את הגמישות שפעלה במערכת החוקים של War4Ring, את החופש שהיא נתנה לשחקנים והפוטנציאל שטמון בחופש היצירה הזה קיבלתי החלטה. כבר War4Ring הראה לנו את הפערים וההבדלים בין הקהילות השונות ועוד רמז על הרווח האדיר שבגישור הפערים האלה: קהילת הענק המאוחדת של משחקי-התפקידים. Wondering of the Rign(המשחק של וחתנג) הראה את התמונה יותר לעומק, והבליט הבדלים בין קהילות שחקנים שונות בקהל העולים, דרכו השתקפו מולי הבדלים בין קהילות שחקנים בקהל הצברי גם כן. נסיון פשרני להגיע למערכת חוקים גנארית בכל הנושאים השנויים במחלוקת אפשרי לדעתי, אך הוא יזניח את הקיצוניים בכל נקודות המחלוקת השונות, וידרוש פעולה על רקע ויתור מן הרוב, ביחוד בתחומים בהם בך הקיצוניים גדול מסך הקיצוניים. הדוגמאות: 1. תקני בטיחות לנשק. 2. מרכיבי הקסם במשחק - עולם דל-קסם או קסום מטבעו? 3. אופן גילום יכולות מיוחדות - גיבוי חוקי או אימפרוביזצוני על בסיס גילום נאה?. 4. ראליזציה של תחפושות - לדוגמא: דרקון = אדם עם חרב ואלת-שרשרת?. 5. איזורי פגיעה בקרב - מכנס ארוך או מכנס קצר? 6. השליטה במשחק - מסטר מכופף שחקנים או שחקנים מכופפים עלילה? 7. נוכחות מסטרים במשחק - האם יש לתת לשחקן שיקול דעת, או להצמיד לו ביביסיטר? 8. משמעות שחקני המפתח(ה-NPC) - שרת של המסטרים או שחקני-דמות? 9. למי שייך המשחק יותר - לשחקנים או למנחה העלילה? ויש עוד דוגמאות רבות ואחרות המבוטאות בכל מני דרכים באופן הפעולה המקובל בקהילות השחקנים השונות - צברים, עולים והגרעינים השונים ביניהם. כל דרך פעולה שתגובש כדרך-פעולה גנארית אשר תכלול הגדרה *כל-שהיא* לגבי *כל אחד* מהנושאים האלו, ועוד נושאים אחרים זה פשוט לבוא לשחקן בדרישה להשתנות על מנת שיוכל להשתלב. *וכל אחד מאיתנו יאלץ להתכופף במשהו*, כי לכולנו דיעות שונות בנושאים אלה, ונושאים אחרים, כך שלכל שחקן יהיה ויתור, והחיים על רקע זה יראו כמו פשרה. בעיני זה לא מכבד להגיע לשחקן בדרישה להשתנות על מנת שיוכל להשתלב. דרישה זו, כמוה כהקצאת הקיצונים, הכרזה על מרכז ועל שוליים, והתוצאה של פעולה כזאת היא לחץ חברתי למיתון ודיכוי רעיונות שאינם עולים בקנה מידה עם המרכז. ההחלטה שקיבלתי היתה: לממש פוטנציאל זה ב´הדבר-הבא´. וכך נולד רעיון ה-Regions. לפיכך, נבנתה מערכת החוקים של ´הדבר-הבא´ על נמנת לכבד את השחקן ואת הממוצא שלו (מוצא על רקע משחקי תפקידים, כמובן), ולהניח לו לשחק עם השחקנים החושבים כמוהו, ולאפשר לו לשחק בה במידה - *עם כל השחקנים האחרים* סימולטאנית, כשכל משחק ענק הוא פעימת לב קהילת השחקנים. גם בביגור זה כך. וגם באיגר זה כך. מה היה היקף הפעילות של כנסים אלה אם היה ידוע שבאים לכנס כזה על מנת לשחק D&D בלבד? לא קטולו, לא Shadowrun, לא ערפדים, לא Live. רק D&D. רק משחק אחד, ומרחב בטוי אחד לגוף אחד ונקודות ההשקפה שלו לגבי כל אחת מהנקודות שציינתי קודם כדוגמאות, בעוד השאר נאלצים להתכופף תחתיו או לפעול בנפרד. והמניע העיקרי שלי ליצירת ´האחווה´ היה *לשחק יחד*. במהלך הדיון אתמול, עלתה האפשרות לשלב בין ´סאגת אמיה´ ל´הדבר-הבא´. האפשרות נפלה על רקע אידיאולוגי: הדעה הרווחת כיום בין חברי האחווה היא לקבוע כורח כוחני לשחקנים, ולאלץ אותם להשתנות במקום לכבד אותם ולקבל אותם כמו שהם. הדעה שאני מבטא במערכת החוקים ב´הדבר-הבא´ היא חלוקת כבוד לסגנונות המשחק השונים באשר הם, תוך שימת דגש - יש מקום לכולם - איך שהם, בתנאים שלהם, ובדרך בה הם רגילים לשחק. בני האחווה, שמיצגים קהילה ישראלית אחת, חושבים לעצמם לייצג את כל קהילת השחקנים *על ידי דעתם האישית* בנושאים שנקבתי לעיל: עלילה, NPC, תקן נשק, וכן הלאה. אין לי דילמה עם הצורך בגוף-עליון שיוכל לתמוך ולקדם משחקי תפקידים בארץ - על שום היותם משחקי תפקידים בלבד. השאיפה הראשונית שלי היא לבסס את ´האחווה´ כגוף כזה. אולם דרך פעולתה הנוכחי של האחווה מבססת אותה על זרם שחקנים מאד מסויים, שבאופן סטטיסטי מתברר כשולי לייד רוב השחקנים בארץ. לא ניתן להכריז על מרכז בשליים. התוצאה תהייה קרע. התדררות לאחור למצב הסגור והמבודד של קהילות השחקנים ממזרח-אירופה לפני War4Ring, וזה יבטל את ההשג המרשים ביותר של הפרוייקט. וזה כל כך חבל לי לראות את זה, שאני לא יכול לשבת בשקט מחמת הכאב כשאני נותן ידי לדבר כזה. הצעה לשלב את ´סאת-אמיה´ ו´הדבר-הבא´ מבוססת על דרך פעולתה של הסאגה. העבודה המושקעת ביצירת עולם הסאגה, מחזור העידנים בזמן שלו, מערכת החוקים שלו (קסם, כלכלה, קרב), העבודה האישית מול הקפטנים וכן הלאה - זהו אופן התפקוד של Region אחד ב´הדבר-הבא´, וזה התפקיד שממלא מסטר-אזורי (אל-עליון) ב´הדבר הבא. בנוסף על כך, החופש האדיר שבמערכת החוקים הכללית של ´הדבר-הבא´ מיועד לאפשר להקהילות שלמות לבוא ולשחק יחד בדרך המוכרת להם על בסיס המרה כללי, כך שההצעה המסתמנת היא להפוך את הסאגה לRegion ב´הדבר-הבא´, הפועל במסגרת החוקים שלו, עם עלילתו ועל כל מה שקיים בו, סימולטאנית עם משחקים אחרים לקהל שחקנים אחר שגם ככה לא יבוא ל´הסאגה´ - מה שמתאפשר ב-Regionים נוספים. פרושה של עבודה ב-Regions היא שלכל שחקן תהייה הבחירה בregion המייצג את דעתו בנקודות המחלוקת - בחירה ברגליים. כל שחקן יוכל לעבור בין מחוז למחוז כאורח (תוך המרה מסויימת בין המחוזות, שתתבסס על ההבדלים בין המחוזות שיש להמיר), וכתושב קבוע (בניית דמותו מחדש על בסיס ה-Region שאליו הוא עובר). התוצאה - תחרותיות בונה. כל מנחה עלילה אזורי וכל Regional Master יצטרכו לעשות את ה-region שלהם להכי כדאי למשחק, וזה יביא לפריון, עידוד יוזמות ויוזמה פועלת. הרווח באיחוד זה הוא אדיר: *לשחק יחד כלב קהילתי פועם* *איחוד המאמצים בין הפקת שתי סדרות להפקת סדרה אחת* *קליטת כל קהל השחקנים הקיים - ללא סייגים* *קהילה מכבדת וחולקת כבוד* *תחרותיות בונה בין סגנונות המשחק* *סביבת צמיחה ופריון* המחיר - קבלה. ערך עליון שקשה לרבים מאיתנו לאכול. מה כבר רציתי? להשאיר את המלחמות למשחק, לא לחיים. מה כבר רציתי, מה... *...לשחק יחד!*