Little Milton Campbel RIP
אחד מאגדות הבלוז-סול הלך לעולמו השבוע. נולד בשנת 1934 במיסיסיפי שבדרום ארה"ב. בצעירותו נהג להסתובב ברחבי מיסיסיפי ולהשתתף בכל מיני פעילויות מוזיקליות שבדרום. הוא הושפע מאוד ממוזיקת הגוספל ומהמוזיקה של אמני גיטרה חשמלית מוקדמים כמו TBone Walker. בשנת 1953 Ike Turner שעבד כמגלה כשרונות עבור Sam Philips באולפני Sun שב-Memphis , סידר למילטון סבב הקלטות קצר עבור סאן. ההקלטות לא כל כך הצליחו וגרמו למילטון לעבור לסינט-לואיס שם ניהל חברת הקלטות , Bobbin. ב 1958 הלהיט הראשון שלו "I'm A Lonely Man" היה לפריצה הראשונה שלו. ב 1961 הוא זכה לחוזה בחברת Chess הגדולה משיקגו, בה הפך לאחד מראשוני הבלוז-סול המתגבש באותו הזמן באמצעות שורת להיטים כגון : "Baby I Love You","Were Gonna Make It","Whos Cheatin Who" הפך במהרה לאחד האמנים הפופולאריים ביותר של שנות השישים. למרות ההצלחה שלו, Chess שהיו יותר בנויים על שיקגו בלוז מאשר בלוז-סול, החלו להחלש ולהתפרק כאשר הקהילה השחורה נוטשת את כל סגנונות הבלוז וביניהם שיקגו בלוז, כאשר רק הבלוז סול אליו היא נותרת נאמנה ובכך אמני הבלוז סול הופכים להיות הכוכבים הבלעדיים והחשובים ששומרים על המשך הבלוז בקהילה השחורה. לאחר בתפרקות צ'ס אם כן, מילטון עובר ב 1971 לחברת Stax המוצלחת שם הוא פוגש חברים מהעבר כמו Albert King שהוא עצמו גילה ואחרים. בסטאקס הוא פנה יותר לכיוון הסול וקצת פחות לכיוון הבלוז עד 1975 כשסטאקס פשטו רגל. מילטון באותה תקופה ממשיך להיות אחד האמנים הפופולאריים בקרב הקהילה השחורה , כשרק מעטים כמו בי בי קינג, אלברט קינג ו Boby Bland יותר פופולאריים ממנו בקרב השחורים עם להיטים כגון : "Walking The Back Streets and Cryin" , "That's What Love Will Make You Do" שהיו מהגדולים של סטאקס בתקופה. התפרקותה של סטאקס שפשטה רגל גרמה למילטון לעבור מספר חברות הקלטות. הוא לא היה למעשה תחת חברה אחד קבועה אלא עבד בכל מיני פרוייקטים. הוא המשיך לפנות לקו הסול ופחות בלוז בהרגישו שבמסגרת של יותר סול הוא ימצה עצמו יותר ואת הקול המיוחד שלו. "Friend of Mine" ו "Age Ain't Nothin But A Number" היו לשני השירים המוצלחים שלו בתקופה. ב-1984 כשחתם עם Malaco, עשה את המהלך האחרון שלו. במשך 21 שנים עד למותו ב 2005 יעבוד במאלאקו ויהיה לאחד האמנים הפופולאריים ביותר של המותג מאלאקו. מילטון במאלאקו חזר לכיוון יותר בלוז-סול כפי שהיה בשנות השישים לעומת הנטייה שלו לסול בשנות השבעים ותחילת השמונים. שורה של להיטים מוצלחים ב 14 אלבומים שהקליט עבור מאלאקו בשנים 1984-2004, הותירו אותו כאחד מעני הבלוז-סול עד לרגעי מותו. אחד השירים מהתקופה הזה, "The Blues Is Alright" , הפך להיות אחד השירים המוצלחים שלו בכל הזמנים ולשיר שמזוהה איתו. עוד שירים מוצלחים מהתקופה : "Annie Mae's Cafe","Little Bluebird", "Room 244", "I Was Trying Not to Break Down", "Catch You on Your Way Down","Murder on Your Hands", "Comeback Kind of Love" בשבוע שעבר אושפז עקב התקף לב, ולפני יומיים הלך לעולמו.
אחד מאגדות הבלוז-סול הלך לעולמו השבוע. נולד בשנת 1934 במיסיסיפי שבדרום ארה"ב. בצעירותו נהג להסתובב ברחבי מיסיסיפי ולהשתתף בכל מיני פעילויות מוזיקליות שבדרום. הוא הושפע מאוד ממוזיקת הגוספל ומהמוזיקה של אמני גיטרה חשמלית מוקדמים כמו TBone Walker. בשנת 1953 Ike Turner שעבד כמגלה כשרונות עבור Sam Philips באולפני Sun שב-Memphis , סידר למילטון סבב הקלטות קצר עבור סאן. ההקלטות לא כל כך הצליחו וגרמו למילטון לעבור לסינט-לואיס שם ניהל חברת הקלטות , Bobbin. ב 1958 הלהיט הראשון שלו "I'm A Lonely Man" היה לפריצה הראשונה שלו. ב 1961 הוא זכה לחוזה בחברת Chess הגדולה משיקגו, בה הפך לאחד מראשוני הבלוז-סול המתגבש באותו הזמן באמצעות שורת להיטים כגון : "Baby I Love You","Were Gonna Make It","Whos Cheatin Who" הפך במהרה לאחד האמנים הפופולאריים ביותר של שנות השישים. למרות ההצלחה שלו, Chess שהיו יותר בנויים על שיקגו בלוז מאשר בלוז-סול, החלו להחלש ולהתפרק כאשר הקהילה השחורה נוטשת את כל סגנונות הבלוז וביניהם שיקגו בלוז, כאשר רק הבלוז סול אליו היא נותרת נאמנה ובכך אמני הבלוז סול הופכים להיות הכוכבים הבלעדיים והחשובים ששומרים על המשך הבלוז בקהילה השחורה. לאחר בתפרקות צ'ס אם כן, מילטון עובר ב 1971 לחברת Stax המוצלחת שם הוא פוגש חברים מהעבר כמו Albert King שהוא עצמו גילה ואחרים. בסטאקס הוא פנה יותר לכיוון הסול וקצת פחות לכיוון הבלוז עד 1975 כשסטאקס פשטו רגל. מילטון באותה תקופה ממשיך להיות אחד האמנים הפופולאריים בקרב הקהילה השחורה , כשרק מעטים כמו בי בי קינג, אלברט קינג ו Boby Bland יותר פופולאריים ממנו בקרב השחורים עם להיטים כגון : "Walking The Back Streets and Cryin" , "That's What Love Will Make You Do" שהיו מהגדולים של סטאקס בתקופה. התפרקותה של סטאקס שפשטה רגל גרמה למילטון לעבור מספר חברות הקלטות. הוא לא היה למעשה תחת חברה אחד קבועה אלא עבד בכל מיני פרוייקטים. הוא המשיך לפנות לקו הסול ופחות בלוז בהרגישו שבמסגרת של יותר סול הוא ימצה עצמו יותר ואת הקול המיוחד שלו. "Friend of Mine" ו "Age Ain't Nothin But A Number" היו לשני השירים המוצלחים שלו בתקופה. ב-1984 כשחתם עם Malaco, עשה את המהלך האחרון שלו. במשך 21 שנים עד למותו ב 2005 יעבוד במאלאקו ויהיה לאחד האמנים הפופולאריים ביותר של המותג מאלאקו. מילטון במאלאקו חזר לכיוון יותר בלוז-סול כפי שהיה בשנות השישים לעומת הנטייה שלו לסול בשנות השבעים ותחילת השמונים. שורה של להיטים מוצלחים ב 14 אלבומים שהקליט עבור מאלאקו בשנים 1984-2004, הותירו אותו כאחד מעני הבלוז-סול עד לרגעי מותו. אחד השירים מהתקופה הזה, "The Blues Is Alright" , הפך להיות אחד השירים המוצלחים שלו בכל הזמנים ולשיר שמזוהה איתו. עוד שירים מוצלחים מהתקופה : "Annie Mae's Cafe","Little Bluebird", "Room 244", "I Was Trying Not to Break Down", "Catch You on Your Way Down","Murder on Your Hands", "Comeback Kind of Love" בשבוע שעבר אושפז עקב התקף לב, ולפני יומיים הלך לעולמו.