life sucks!!

levshavur

New member
לילדה 17

שלום לך לפעמים קשה א לסחוב את הסבל ולפעמים כבר אין כח ונמאס. מה שאני עושה במצבים האלה אני משתדלת לדבר בטלפון עם חברה, או אפילו רק עם ער"ן רק לשמוע קול אנושי ליד. בהוסטל יותר קל כי אני יכולה לצאת לסלון או לחצר ולדבר עם מישהי...אבל הכי חשוב במצבים האלה זה לא להיות לבד. לבשה
 

y a l d a 1 7

New member
ושאין עם מי לדבר?!

 
נסי כאן.

מה נמאס? מה "עד מתי"? נסי למצוא מילים. אנחנו כאן. ננסה להגיב. מבטיחה.
 

y a l d a 1 7

New member
נמאס

מהבדידות המתמשכת הזאת אני כבר שואלת את עצמי מה לא בסדר אצלי? האופי שלי פגום? נוראי? למה אף אחד לא רוצה בקרבתי? למה לאיש לא איכפת? למה אני צריכה להיות שונה מכולם? אני מסתכלת על אחרים, שיש להם... שיש להם חברים - כאלה טובים וכאלה פחות שיש להם עם מי לצאת, עם מי לדבר מי שישאל לשלומם מי שידאג מי שיאהב למה לי אין? מה דפוק בי?! אנשים רק מתרחקים ממני. מרגישה כ"כ דחוייה. זה נוראי. ואין טעם כך לכלום! לכלום!
 
אני מסכימה אתך שחלק גדול

מה"טעם" בחיים הוא היכולת ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים (סליחה שזה נשמע כמו משפט של פסיכולוגית). בדידות זו הרגשה נוראית. אני תוהה (ושוב סליחה אם אלה נשמעות כמו שאלות של פסיכולוגית), אם זה תמיד היה ככה. אם את זוכרת תקופות אחרות? ואם, וזו שאלה קשה, מעבר לתשובה הקלה (והבלתי נכונה בעליל) שמשהו "דפוק" בך, את יכולה בכל זאת לחשוב על סיבה או סיבות או חצאי סיבות לבדידות הזאת. אני יודעת שזו שאלה לא קלה, ואני בכלל לא מתכוונת להפנות חיצים מאשימים כלפיך. בדיוק להפך - אולי את מסתובבת במעגלים הלא נכונים? אולי זו לא את שלא בסדר, אלא מי שסביבך? תחזיקי מעמד... אני יודעת שזה קשה.
 

y a l d a 1 7

New member
אין לי תשובות

הבדידות נמשכת שנים אולי יש תקופות שזה מורגש יותר ופחות... זה תמיד שם. אני לא יודעת להפנות קוים מאשימים למי שבסביבתי עשיתי הרבה שינויים בחיי - הרחקתי ממני אנשים שפגעו בי ועשו לי רע השארתי מסביבי מעט מאוד אנשים. קשה לי לשפוט אותם ולהעביר עליהם ביקורת בצורה כזאת. בסופו של יום, אני כמעט תמיד לבד.
 
למעלה