LED ZEPPELIN-LED ZEPPELIN 2
כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן סקירה כלשהי, והנה אני חוזר לעשות את זה ומקווה שהפעם זה ייצא כמו שצריך. האלבום אותו אני הולך ליסקור הוא אלבומה השני של LED ZEPPELIN שיצא באוקטובר 1969(כמה חודשים אחרי הראשון) ורובו ככולו הפעם כולל חומר מקורי של הלהקה חוץ משיר אחד עליו נדבר תיכף. ...נו מה? שנצא לדרך?! WHOLLA LOTTA LOVE-זהו השיר היחידי באלבום שלא ניכתב בדיוק ע"י הארבעה, הוא ניכתב במקור ע"י דיקסון שאותו הם חידשו באלבומם הקודם עם YOU SHOOK ME ו-I CAN'T QUIT YOU BABY אבל מה זה משנה? מה לא נאמר על היצירת מופת הזאת? אחד משירי הרוק הטובים בכל הזמנים? שיר ההאבי מטאל הראשון? מה שבטוח זה שרוברט פלאנט מראה לנו בשיר הזה יכולות ווקאליות מרשימות כמו שרק הוא יודע. WHAT IS AND WHAT SHOULD NEVER BE-נירגעים קצת...השיר הזה מתחיל כבלוז שקט כשהכלי המוביל הוא הבס של ג'ון פול ג'ונס ובפיזמון מגיעה ההתחרעות של הגיטרות, התופים ומה לא? וכמובן שיש בשיר הזה גם סולו יפה, תקשיבו לו. THE LEMON SONG-השיר הכי ארוך באלבום, אורכו 6 דקות ו-20 שניות ומה אני אגיד לכם? כאן אנו מקבלים את לד-זפלין במיטבה, פלאנט, פייג', ג'ונס ובונהאם מתחרעים כאן ללא הרף ויש כאן גם סולו מהמם...בקיצור, אחד השירים הפחות מוערכים באלבום ושלהם ביכלל, וחבל. THANK YOU-ושוב האוירה רגועה, ג'ימי פייג' לוקח את הגיטרה האקוסטית והחבר'ה מביאים לנו כאן בלדה קורעת לב. אני לא יודע למי הם מודים כאן אבל אני אישית מודה להם על כך שהביאו לנו בלדה מרגשת וקורעת לב שכזאת. והנה ניזכרתי שנושי, המנהלת היקרה שלנו אמרה פעם שהיא לא הייתה מתנגדת לישמוע את השיר הזה בחתונה שלה אז הנה גם אני מצטרף אליה ומקווה לצעוד לחופה לצלילי השיר הזה, ואגב נושי, זה מוקדש לך! והנה חלק מהמילים היפות כל כך: IF THE SUN REFUSED TO SHINE I WOULD STILL BE LOVING YOU IF MOUNTAINS CRUMBLE TO THE SEA THERE WOULD STILL BE YOU AND ME HEARTBREAKER-ועכשיו WE'RE GONNA GROOVE MEN...ככה עושים שיר רוקנרולי, עצבני וישר לפנים! החל מריף הפתיחה הקורע של פייג', דרך השירה הנשמתית והמלכותית של פלאנט ועד סוף השיר המהמם הזה. שימו לב לסולו הקורע שיש בשיר הזה, סולו שמפלח את האויר ושמראה לנו שג'ימי פייג', הוא הוא המכשף על הגיטרה! LIVING LOVING MAID-עוד אחד מאותם שירים נחמדים שאין לי מה להגיד עליהם ולכן אני לא אגיד כלום חוץ מזה שהשיר הזה הוא שיר טוב, ולמען הסר ספק הוא ביכלל אבל ביכלל לא קטע חלש...למרות שהוא הקצר ביותר באלבום(אורכו קצת יותר מ-2 וחצי דקות). RAMBLE ON-ושוב עוברים לאוירת הפולק, פייג' עם האקוסטית, השיר מתחיל שקט ומיתפתח לריף עצבני של פייג' ולשירה מלכותית(כבר אמרנו?) של פלאנט...בקיצור השיר הזה מתאים לכל אוירה, במיוחד לאוירת טבע קסומה בשעה שאתם מטיילים לכם בטבע עם משפחותיכם אז זה השיר המתאים...וחוץ מזה יש כאן את הבאס הדופק בראש של ג'ונס ואת המעברים היפהפיים של פייג'. MOBY DICK-וכאן הבמה ניתנת לג'ון בונהאם המתופף הדגול שמראה לנו מי הבוס, אבל לא לפני שפייג' מביא ריף עצבני ופלאנט נותן כמה שורות בעצמו ואז הבמה מיתפנה לבונהאם הגדול שנותן סולו תופים גדול מהחיים, באלבום הזה השיר נימשך 4 דקות ו-20 שניות אבל בהופעות הוא מבוצע אפילו פי 5 זמן יותר ובנוסף לכך אני ממליץ לראות את הדי וי די של לד-זפלין שיצא לפני שנה ורק כדי לראות את בונהאם מבצע את סולו התופים ב"מובי דיק", תאמינו לי העיניים ייצאו לכם מהמקום והפיות יישארו פעורים במשך שעות! מה שהוא עושה שם עם התופים... BRING IT ON HOME-הרצועה הנועלת את האלבום, שוב ריף גדול של פייג' ושוב רוק-בלוז גדול של החבר'ה שאני ניגנב ממנו בכל פעם מחדש. הם מבקשים שיחזירו את זה הביתה אבל הדיסק נימצא כבר מיזמן אצלי בבית ואני נהנה ממנו בכל פעם מחדש, ואת ההנאה הזאת אף אחד לא ייקח ממני. ולסיכומו של דבר: מי ששמע ונהנה, שימשיך להנות ומי שלא, מוזמן לישמוע ולהנות. והרי לכם דיל: תשמעו את האלבום ותקבלו כל אינץ' מאהבתם של ארבעת המכשפים הללו!
כבר הרבה זמן שלא כתבתי כאן סקירה כלשהי, והנה אני חוזר לעשות את זה ומקווה שהפעם זה ייצא כמו שצריך. האלבום אותו אני הולך ליסקור הוא אלבומה השני של LED ZEPPELIN שיצא באוקטובר 1969(כמה חודשים אחרי הראשון) ורובו ככולו הפעם כולל חומר מקורי של הלהקה חוץ משיר אחד עליו נדבר תיכף. ...נו מה? שנצא לדרך?! WHOLLA LOTTA LOVE-זהו השיר היחידי באלבום שלא ניכתב בדיוק ע"י הארבעה, הוא ניכתב במקור ע"י דיקסון שאותו הם חידשו באלבומם הקודם עם YOU SHOOK ME ו-I CAN'T QUIT YOU BABY אבל מה זה משנה? מה לא נאמר על היצירת מופת הזאת? אחד משירי הרוק הטובים בכל הזמנים? שיר ההאבי מטאל הראשון? מה שבטוח זה שרוברט פלאנט מראה לנו בשיר הזה יכולות ווקאליות מרשימות כמו שרק הוא יודע. WHAT IS AND WHAT SHOULD NEVER BE-נירגעים קצת...השיר הזה מתחיל כבלוז שקט כשהכלי המוביל הוא הבס של ג'ון פול ג'ונס ובפיזמון מגיעה ההתחרעות של הגיטרות, התופים ומה לא? וכמובן שיש בשיר הזה גם סולו יפה, תקשיבו לו. THE LEMON SONG-השיר הכי ארוך באלבום, אורכו 6 דקות ו-20 שניות ומה אני אגיד לכם? כאן אנו מקבלים את לד-זפלין במיטבה, פלאנט, פייג', ג'ונס ובונהאם מתחרעים כאן ללא הרף ויש כאן גם סולו מהמם...בקיצור, אחד השירים הפחות מוערכים באלבום ושלהם ביכלל, וחבל. THANK YOU-ושוב האוירה רגועה, ג'ימי פייג' לוקח את הגיטרה האקוסטית והחבר'ה מביאים לנו כאן בלדה קורעת לב. אני לא יודע למי הם מודים כאן אבל אני אישית מודה להם על כך שהביאו לנו בלדה מרגשת וקורעת לב שכזאת. והנה ניזכרתי שנושי, המנהלת היקרה שלנו אמרה פעם שהיא לא הייתה מתנגדת לישמוע את השיר הזה בחתונה שלה אז הנה גם אני מצטרף אליה ומקווה לצעוד לחופה לצלילי השיר הזה, ואגב נושי, זה מוקדש לך! והנה חלק מהמילים היפות כל כך: IF THE SUN REFUSED TO SHINE I WOULD STILL BE LOVING YOU IF MOUNTAINS CRUMBLE TO THE SEA THERE WOULD STILL BE YOU AND ME HEARTBREAKER-ועכשיו WE'RE GONNA GROOVE MEN...ככה עושים שיר רוקנרולי, עצבני וישר לפנים! החל מריף הפתיחה הקורע של פייג', דרך השירה הנשמתית והמלכותית של פלאנט ועד סוף השיר המהמם הזה. שימו לב לסולו הקורע שיש בשיר הזה, סולו שמפלח את האויר ושמראה לנו שג'ימי פייג', הוא הוא המכשף על הגיטרה! LIVING LOVING MAID-עוד אחד מאותם שירים נחמדים שאין לי מה להגיד עליהם ולכן אני לא אגיד כלום חוץ מזה שהשיר הזה הוא שיר טוב, ולמען הסר ספק הוא ביכלל אבל ביכלל לא קטע חלש...למרות שהוא הקצר ביותר באלבום(אורכו קצת יותר מ-2 וחצי דקות). RAMBLE ON-ושוב עוברים לאוירת הפולק, פייג' עם האקוסטית, השיר מתחיל שקט ומיתפתח לריף עצבני של פייג' ולשירה מלכותית(כבר אמרנו?) של פלאנט...בקיצור השיר הזה מתאים לכל אוירה, במיוחד לאוירת טבע קסומה בשעה שאתם מטיילים לכם בטבע עם משפחותיכם אז זה השיר המתאים...וחוץ מזה יש כאן את הבאס הדופק בראש של ג'ונס ואת המעברים היפהפיים של פייג'. MOBY DICK-וכאן הבמה ניתנת לג'ון בונהאם המתופף הדגול שמראה לנו מי הבוס, אבל לא לפני שפייג' מביא ריף עצבני ופלאנט נותן כמה שורות בעצמו ואז הבמה מיתפנה לבונהאם הגדול שנותן סולו תופים גדול מהחיים, באלבום הזה השיר נימשך 4 דקות ו-20 שניות אבל בהופעות הוא מבוצע אפילו פי 5 זמן יותר ובנוסף לכך אני ממליץ לראות את הדי וי די של לד-זפלין שיצא לפני שנה ורק כדי לראות את בונהאם מבצע את סולו התופים ב"מובי דיק", תאמינו לי העיניים ייצאו לכם מהמקום והפיות יישארו פעורים במשך שעות! מה שהוא עושה שם עם התופים... BRING IT ON HOME-הרצועה הנועלת את האלבום, שוב ריף גדול של פייג' ושוב רוק-בלוז גדול של החבר'ה שאני ניגנב ממנו בכל פעם מחדש. הם מבקשים שיחזירו את זה הביתה אבל הדיסק נימצא כבר מיזמן אצלי בבית ואני נהנה ממנו בכל פעם מחדש, ואת ההנאה הזאת אף אחד לא ייקח ממני. ולסיכומו של דבר: מי ששמע ונהנה, שימשיך להנות ומי שלא, מוזמן לישמוע ולהנות. והרי לכם דיל: תשמעו את האלבום ותקבלו כל אינץ' מאהבתם של ארבעת המכשפים הללו!
ועצה....אם כבר משקיעים בסקירה, אז תכתבי את האנגלית לא רק באותיות גדולות-זה באמת מוסיף הרבה