HelterSkelter1
New member
Larks Tongues In Aspic../images/Emo3.gif
"אי אפשר לרקוד את זה, לא לנענע את הרגל לפי הקצב וזה אפילו לא מהווה מוסיקת רקע הולמת לשטיפת כלים" "זה מלא ברגעים מדהימים וקיצוניים - לרגע אתה עוקב אחרי סולו כינור שקט, ודקה אחר כך אתה נמרח על הקיר על ידי אלימות פתאומית של הלהקה." (מתוך ביקורות בבוקלט של הדיסק). האלבום הזה של קינג קרימזון מנציח לדעתי את אחד הרגעים הכי גדולים של הלהקה הזאת, ותהרגו אותי, גם של הרוק בכלל. שילוב אלים ומדהים של 5 נגנים מצויינים, שלא פוחדים לעשות פשוט מה שבא להם - אם זה שיר שקט ויפהפה, עם סאונד נקי ומענג או יצירה מודרנית-אוונגארדית מלאה בריפים מחרחרים, כלי הקשה מוזרים, תופים מתוחכמים שגם מביאים בראש (אני שונא את הביטוי הזה, אבל אין ברירה אלא להשתמש בו, במיוחד כשמדברים על האלבום הזה), כינור מטורף וגיטרה שהולכת מכות ממש עם הבאס הקטלני לא פחות. האלבום הזה של קרימזון מציג הרכב כמעט חדש לגמרי לעומת קודמו: תופים - ביל ברופורד, שעזב את יס שנה קודם לכן, כינור, ויולה, חליל ומלוטרון - דויד קרוס, באס, שירה - ג'ון ווטון, שבא מלהקת "פאמילי", כלי הקשה שונים ומשונים - ג'ימי מיור, בן אדם ביזארי בהחלט, שזהו האלבום היחידי שבו השתתף במסגרת הלהקה, ועזב אותה ממש כשיצא האלבום, גיטרה, מלוטרון ו"Devices" - רוברט פריפ, האחד והיחיד, שהוא הוא קינג קרימזון, וקינג קרימזון זה הוא. הוא מנהל התזמורת והמנצח שלה, אם תרצו. האלבום מתחיל ביצירה מפתיע ומדהימה, Larks Tongues In Aspic part 1 שמה. ב-13 דקות, מציגה קינג קרימזון את תכליתה - פתיחה רפטיטיבית מהמזרח הרחוק, המשך ברפים של כינור שבונים מתח, 2 התפוצצויות דיסטורשן שתקרע לכם את הרמקולים, מירוץ בין הבאס האלים והגיטרה הצורמנית (כלי ההקשה מלווים), שוב השפעות מהמזרח הרחוק בדמות דיאלוג כינור וכלי הקשה אינדונזיים\"מזרח רחוקים" ובסוף התפוצצות נוספת עם קולות ודיבורים דגומים ברקע. נשמע מוזר לא? אז זהו שכן. מוזר ומושלם.כל הקטע הזה הוא בנייה של מתח והתפוצצותו לכל עבר. יש פה סינטזה מושלמת בין האבי מטאל מאיים ומודרניזם מופרע. תענוג. הקטע השני, Book Of Saturday זהו שיר שקט ויפהפה, ללא תופים, במיטב מסורת האיזון בין רעש ואלימות לשקט ויופי של פריפ. השירה של ווטון מצויינת, ומשתווה ברמתה לדעתי לעבודה הנהדרת של גרג לייק אלבום הראשון. הליווי של הכינור והגיטרה (שהיא הפעם יותר ג'אזית ונקייה לעומת המתקפה בקטע הקודם) מושלם ומדוייק, והמילים נוגות של פאלמר רק מוסיפות לכל העסק. הקטע הוא כמובן אנטיתזה לטירוף הגאוני של הקטע הקודם לו. Exiles, הקטע השלישי, כאילו שוב מבשר שהטירוף חזר, עם פתיחה מבלבלת ומוזרה של מלוטרון ואפקטים שונים, אבל מהר המאזין מגלה שיר מרגש וקסום, עם ליווי מדהים של קרוס על הכינור, ומלוטרון, פסנתר וחליל שרק מעצימים את הנפח המדהים שיש לשיר הזה. אחד השירים הכי מרגשים ויפים של קרימזון. שימו לב במיוחד לתיפוף המיוחד של ברופורד, שגם בשיר "נורמלי" כביכול כמו זה, מצליח לגוון ולהעשיר את הקצב בטבלינים מיוחדים. Easy Money, הוא הקטע הכי "קולי" של קרימזון. קצב מקפיץ ומסחרר, אפקטים מצחיקים ומשעשעים של מיור, מלאכת מחשבת של תיפוף מצד ברופורד, וסולו נרחב ומעולה של פריפ. המילים מתארות כאילו כרוניקה ידועה מראש של ניצול, הימורים, עצלנות ועשיית "כסף קל". השיר מסתיים בצחוק מטורף של פריפ, שבעצם מסמל את אותו עצלן ונהנתן אחרי שהכסף הקל ברשותו
שיר מצויין באמת, שמוכיח מה אפשר לעשות עם מבנה פשוט כביכול של שיר. הקטע הבא, The Talking Drum מתחיל עם אפקט שקט של רוחות וזמזומים. לאחר מכן, מצטרפים בשקט תופים אפריקאים סוריאליסטיים, שנותנים גוון מאוד מוזר לקטע. מיד לאחר מכן מצטרף הבאס, עם ריפ שחוזר לכל אורך הקטע. פתאום גם הכינור מצטרף לג'אם, ויוצר אווירה מסתורית וחוץ-מערבית עוד יותר. לא באמת חשבתם שפריפ לא ייצטרף גם לחגיגה, נכון? לא הספקתם לחשוב, וכבר יש שיחה רבת משתתפים: פריפ על גיטרה מאיימת, קרוס על הכינור, ווטון מחליף לפאז מטורף ומקפיץ את כל העסק קדימה, וברופורד נותן קצב רצחני. ואז מגיע השיא: ייללות צווחניות של הכינור, ומשום מקום מגיע הריפ המאיים של פריפ, שמוביל אותנו לקטע האחרון, Larks Tongues In Aspic part 2. ללא ספק השיא של האלבום, פריפ בריפים נהדרים ואלימים, משפריץ דיסטרושן, וווטון שוב עם הבאס המפחיד שלו. לאחר הפתיחה יש בניית מתח ארוכה, עד לשיא נוסף עם ריפ מוזר וגאוני של פריפ, שאליו מגיבים ברופורד וווטון (בליווי כינור מטורף ומיילל של קרוס) עם נתינה בראש שלי מזכירה יותר מכל את הקטע השני בפתיחה של פולחן האביב (סטרווינסקי). הסוף נגמר בקאתארזיס של התפוצצות ארוכה ומדורסשנת, שמהווה את סיום האלבום המצויין הזה. שמעתי את האלבום לראשונה כבר לפני די הרבה זמן, והוא עדיין מפתיע אותי כל פעם מחדש. תקנו אותו, שימו במערכת בפול ווליום (לא לרחם), ופשוט תודו לפריפ והחברה על 47 דקות של הנאה טהורה, טירוף מדהים ואומץ מזוקק.
"אי אפשר לרקוד את זה, לא לנענע את הרגל לפי הקצב וזה אפילו לא מהווה מוסיקת רקע הולמת לשטיפת כלים" "זה מלא ברגעים מדהימים וקיצוניים - לרגע אתה עוקב אחרי סולו כינור שקט, ודקה אחר כך אתה נמרח על הקיר על ידי אלימות פתאומית של הלהקה." (מתוך ביקורות בבוקלט של הדיסק). האלבום הזה של קינג קרימזון מנציח לדעתי את אחד הרגעים הכי גדולים של הלהקה הזאת, ותהרגו אותי, גם של הרוק בכלל. שילוב אלים ומדהים של 5 נגנים מצויינים, שלא פוחדים לעשות פשוט מה שבא להם - אם זה שיר שקט ויפהפה, עם סאונד נקי ומענג או יצירה מודרנית-אוונגארדית מלאה בריפים מחרחרים, כלי הקשה מוזרים, תופים מתוחכמים שגם מביאים בראש (אני שונא את הביטוי הזה, אבל אין ברירה אלא להשתמש בו, במיוחד כשמדברים על האלבום הזה), כינור מטורף וגיטרה שהולכת מכות ממש עם הבאס הקטלני לא פחות. האלבום הזה של קרימזון מציג הרכב כמעט חדש לגמרי לעומת קודמו: תופים - ביל ברופורד, שעזב את יס שנה קודם לכן, כינור, ויולה, חליל ומלוטרון - דויד קרוס, באס, שירה - ג'ון ווטון, שבא מלהקת "פאמילי", כלי הקשה שונים ומשונים - ג'ימי מיור, בן אדם ביזארי בהחלט, שזהו האלבום היחידי שבו השתתף במסגרת הלהקה, ועזב אותה ממש כשיצא האלבום, גיטרה, מלוטרון ו"Devices" - רוברט פריפ, האחד והיחיד, שהוא הוא קינג קרימזון, וקינג קרימזון זה הוא. הוא מנהל התזמורת והמנצח שלה, אם תרצו. האלבום מתחיל ביצירה מפתיע ומדהימה, Larks Tongues In Aspic part 1 שמה. ב-13 דקות, מציגה קינג קרימזון את תכליתה - פתיחה רפטיטיבית מהמזרח הרחוק, המשך ברפים של כינור שבונים מתח, 2 התפוצצויות דיסטורשן שתקרע לכם את הרמקולים, מירוץ בין הבאס האלים והגיטרה הצורמנית (כלי ההקשה מלווים), שוב השפעות מהמזרח הרחוק בדמות דיאלוג כינור וכלי הקשה אינדונזיים\"מזרח רחוקים" ובסוף התפוצצות נוספת עם קולות ודיבורים דגומים ברקע. נשמע מוזר לא? אז זהו שכן. מוזר ומושלם.כל הקטע הזה הוא בנייה של מתח והתפוצצותו לכל עבר. יש פה סינטזה מושלמת בין האבי מטאל מאיים ומודרניזם מופרע. תענוג. הקטע השני, Book Of Saturday זהו שיר שקט ויפהפה, ללא תופים, במיטב מסורת האיזון בין רעש ואלימות לשקט ויופי של פריפ. השירה של ווטון מצויינת, ומשתווה ברמתה לדעתי לעבודה הנהדרת של גרג לייק אלבום הראשון. הליווי של הכינור והגיטרה (שהיא הפעם יותר ג'אזית ונקייה לעומת המתקפה בקטע הקודם) מושלם ומדוייק, והמילים נוגות של פאלמר רק מוסיפות לכל העסק. הקטע הוא כמובן אנטיתזה לטירוף הגאוני של הקטע הקודם לו. Exiles, הקטע השלישי, כאילו שוב מבשר שהטירוף חזר, עם פתיחה מבלבלת ומוזרה של מלוטרון ואפקטים שונים, אבל מהר המאזין מגלה שיר מרגש וקסום, עם ליווי מדהים של קרוס על הכינור, ומלוטרון, פסנתר וחליל שרק מעצימים את הנפח המדהים שיש לשיר הזה. אחד השירים הכי מרגשים ויפים של קרימזון. שימו לב במיוחד לתיפוף המיוחד של ברופורד, שגם בשיר "נורמלי" כביכול כמו זה, מצליח לגוון ולהעשיר את הקצב בטבלינים מיוחדים. Easy Money, הוא הקטע הכי "קולי" של קרימזון. קצב מקפיץ ומסחרר, אפקטים מצחיקים ומשעשעים של מיור, מלאכת מחשבת של תיפוף מצד ברופורד, וסולו נרחב ומעולה של פריפ. המילים מתארות כאילו כרוניקה ידועה מראש של ניצול, הימורים, עצלנות ועשיית "כסף קל". השיר מסתיים בצחוק מטורף של פריפ, שבעצם מסמל את אותו עצלן ונהנתן אחרי שהכסף הקל ברשותו