האינטרפרטציה
שנותנות תזמורות קלסיות למוסיקה יהודית היא ככלל בכיינית, ללא שום חוש הומור או שמחה. יש שם משהו מאוד רציני כזה לא מתחכם, זה נראה כאילו זאת מוסיקה שנגזרת ישירות מהצרות של היהודים ולא מהחיים היהודיים שככלל הם רגילים ושמחים. כאן בעיני ההבדל המאוד מרכזי בין כליזמר קלסי לבין הנגזרות של כליזמר (בביצועם של פיידמן, זוהר ואחרים.) בבליזמר הקלסי (ברנדיין טאראס טאפל, ואחרים) התחושה שלי היא שיש ביטוי לחיים עצמם, ואילו בנגזרות זה נראה כאילו מישהו משקיף מהצד ונותן אם תרצו ביטוי עיתונאי לחיים האלה. האם זה רע? נדמה לי שלא , זה אפילו טוב. זה מוסיף ומבליט וזה נותן הרבה חומר למחשבה. וז בפירוש משפיע חזק על היצירתיות של הכליזמר הקלסי.
שנותנות תזמורות קלסיות למוסיקה יהודית היא ככלל בכיינית, ללא שום חוש הומור או שמחה. יש שם משהו מאוד רציני כזה לא מתחכם, זה נראה כאילו זאת מוסיקה שנגזרת ישירות מהצרות של היהודים ולא מהחיים היהודיים שככלל הם רגילים ושמחים. כאן בעיני ההבדל המאוד מרכזי בין כליזמר קלסי לבין הנגזרות של כליזמר (בביצועם של פיידמן, זוהר ואחרים.) בבליזמר הקלסי (ברנדיין טאראס טאפל, ואחרים) התחושה שלי היא שיש ביטוי לחיים עצמם, ואילו בנגזרות זה נראה כאילו מישהו משקיף מהצד ונותן אם תרצו ביטוי עיתונאי לחיים האלה. האם זה רע? נדמה לי שלא , זה אפילו טוב. זה מוסיף ומבליט וזה נותן הרבה חומר למחשבה. וז בפירוש משפיע חזק על היצירתיות של הכליזמר הקלסי.
