Kool And The Gang

שבלוז

New member
Kool And The Gang

חבורת נערים עם חלום. החלום שלהם היה מוזיקה. אחרי שהושפעו מהרעיונות של Miles Davis ו James Brown, ועוד נערים צעירים הם הקימו להקה והוציאו את האלבום הראשון שנקרא כשם הלהקה. כך, למרות שהיו נערים, הם הפכו להיות מהראשונים ב Funk, והשפיעו מאז ועד היום על הרעיונות בשלבם מגוון של רעיונות מוזיקליים. ההשפעה שלהם על הראפ היא ברורה לא פחות. גבירותי ורבותי, נא להוסיף
 

דוויק

New member
כמה עובדות מ-All Music

הם נוסדו ב-1964. ב-2004יצא להם אלבום!!! זה אומר שהם פועלים יותר מ-30 שנים! וגם הם, כמו הבוס, מג'רזי. דיסקוגרפיה: 1969 Kool and The Gang 1971 Live @ The Sex Machine 1971 Live @ The PJ's 1972 Music Is The Message 1972 Good Times 1973 Wild And Peacful 1974 Light Of Worlds 1975 Spirits Of The Boogie 1976 Behind The Eyes 1976 Love & Understanding 1977 The Force 1978 Everybody Dancin' 1979 Ladies Night 1980 Celebrate! 1981 Something Special 1982 As One 1983 In The Heart 1983 Twice As Kool 1984 Emergency 1986 Forever 1989 Sweat 1993 Unite 1994 Night People 1996 State of Affairs 2001 Gangland 2002 Live On Stage 2002 Live In Concert 2003 Live 2004 Odyssey 2004 The Hits: Reloaded
 

שבלוז

New member
הם בהחלט פעילים מאוד

מסוף שנות ה 60 (1964 אולי הם הוקמו אבל עדיין קשה לדבר על תרומה מוזיקלית או מה היתה הרמה שלהם בשלב הזה). בניגוד למוזיקאים וותיקים יותר שבאו מכיוונים קודמים, וצעירים יותר שבאו כשהכל היה מוכן, הם הגיעו בדיוק בזמן שהמוזיקה סוגננה. שנות ה 70 וה 80 הם היו אחת הלהקות הפוריות ביותר בתחום, בשלב מסויים בשנות ה 80 הם הורידו הילוך, אבל מידי פעם הם מצאו את הדרך להוציא להיט. הייחודיות שלהם שהם שילבו הרבה סגנונות, כמעט אפשר לקרוא להם פיוזן-Fאנק לדעתי, כמעט, משום שלא יצא מהם סגנון חדש אבל היתה ויש להם גישה כזאת. מאכזב במידה מסויימת שהם לא הפכו להיות כוח מוביל בראפ בשנות ה 90.
 
נראה לי שבשנה שעברה

יצא אוסף קאברים לשירים שלהם ג'אמירוקוואי (בין השאר) עשו את אחד מהחידושים
 

Raptor Bass

New member
Kool and the Gang

הלהקה יוסדה באמצע שנות ה-60 בתור אנסמבל של ג'אז, והפכה להיות לאחת מיחידות הפאנק המשפיעות ביותר, ובנוסף אחת מלהקות ה-R&B הפופולאריות ביותר במשך שנות ה-80, אחריי הלהיט הראשון שלהם, Celebration, אשר יצא ב-1979. פאנקית ממש כמו ג'יימס בראון ו-Parliament (והחומר של סומפל כמעט באותה מידה), Kool and the Gang הסתמכו על הרקע הג'אזי שלהם וחברות ארוכה כדיי ליצור הרכב מגניב, עם האלתורים והמופע של הרכב ג'אז, יחד עם האנרגיה והניצוץ של הרכב המחזיק בקשרים שווים למוסיקת ה-R&B, ה-Funk וה-Soul. רוברט "קול" בל ואחיו רונלד גדלו בניו ג'רזי, וקיבלו את חיידק המוסיקה מאביהם, שבנוסף להיותו מתאגרף מקצועי, היה חובב ג'אז גדול וחבר קרוב של Thelonious Monk. כאשר רוברט מנגן על הבאס ורונלד מארגן מערך כלי נשיפה, השניים ייסדו את Jazziacs בשנת 1964 עם כמה מחבריהם לשכונה. ההרכב כלל את: Clifford Adams- Trombone Charles Smith- Guitar Woody Sparrow- Guitar Robert "Spike" Michens- Trumpet Dennis Thomas- Alto. Sax Ricky West- Keyboard George Brown- Drums כל חברי ההרכב נשארו חברים בו במשך 30 שנה למעט החצוצרן והקלידן. הארציות הגוברת של מוסיקת ה-Soul הפיחה השראה בהרכב, אשר התחיל להתאים את הרגישות הג'אזית שלו למקצבים המוכרים יותר ל-R&B, וכך ההרכב, ששמו שונה ל-Soul Town Band, החל לנגן במועדונים בכפר גרינוויצ' ((Greenwich Village. אחריי בלבול עם הבעלים של אחד מהמועדונים, אשר שילם לפקודת Kool and the Flames, ההרכב מיתן את השם החדש ל-Kool and the Gang, ומצא נקודת זינוק אצל הלייבל הצנוע, De-Lite Records. 3 סינגלים מאלבומם הראשון (אשר נקרא על שמם), הכו את טבלאות הפופ, ולמרות שלא במיקום גבוה במיוחד, Kool and the Gang היוו הצלחה מהירה בטבלאות ה-R&B. תמיד בשילוב עם המשיכה אליהם, המופע של הלהקה תועד ב-2 אלבומים, Live at the Sex Mechine ו Live at P.J's. אלבומי אולפן הופיעו מאוחר יותר בשנים 1972 ו-1973, אך היה זה אלבומם ה-6, Wild and Peaceful, אשר גרף להם את ההצלחה הגדולה. Funky Stuff הפך ללהיטם הראשון במצעד ה-Top 40 בסוף 1973. אחר כך הגיעו 2 להיטים, "Jungle Boogie" ו "Hollywood Swinging" לעשירייה הראשונה של הפופ. למרות זאת, במשך 4 השנים הבאות הלהקה הצליחה להביא למצעד ב-TOP 40 להיטים כמו "Higher Plane" ו "The Spirit of the Boogie" רק מידיי פעם ואף על פי שהם זכו בפרס גראמי עבור השיר "Open Sesame" (שיר הפסקול של "("Saturday Night Fever, עליית זרם הדיסקו, אשר מרוכזת סביב מפיקים ושירה, באה בניגוד מוחלט למיקוד האינסטרומנטאלי של הלהקה, והביאה לדעיכה מהירה בפופולאריות שלה. בשנת 1979, הלהקה הוסיפה לעצמה 2 זמרים, Earl Toon Jr. ואף חשוב ממנו- James "J.T." Taylor, זמר מועדוני לילה לשעבר. Kool and the Gang החלו גם לעבוד עם אמן הג'אז פיוז'ן Eumir Deodato, אשר הפיק את האלבומים של ההרכב בין השנים 1979 ל-1982. האלבום הראשון מאלבומים אלו, ""Ladies Night, היה ההצלחה הגדולה ביותר שלהם עד לאותה נקודה. אלבום זה היה הראשון מ-3 אלבומים עוקבים, אשר כולם הגיעו לפלטינה עם להיטים אשר נכנסו אל ה-TOP 10 כמו "Too Hot". "Celebrate!" אשר יצא ב-1980, נתן להרכב את הלהיט היחיד שלו שהגיע לראש המצעדים, "Celebration". ביחד עם Deodato, הלהקה הפיקה עוד מספר להיטים כמו "Take My Heart", "Get Down On It" ו-"Big Fun". כמו כן הופקו 2 אלבומים- "Something Special" ו-"As One". אחריי עזיבתו של Deodato בסוף 1982, הלהקה הוכיחה שהצלחתם לא הייתה מיוחסת רק לו, היו להם עוד 2 להיטים אדירים ("Joanna" & "Chrish"), ועוד 2 להיטים שנכנסו אל ה-TOP 10, "Misled", ו-"Fresh". רצועת 7 אלבומי הזהב והפלטינה של הלהקה נמשכה עד לאלבום "Forever" שיצא ב-1986. אחריי צאת האלבום, הזמר James Taylor עזב את ההרכב לטובת קריירת סולו. למרות שג'יימס טיילור הצליח יחסית טוב עם קריירת הסולו שלו (שחלק גדול ממנה הופק ע"י רונלד בל), Kool and the Gang שקעו מהר מאוד לאחר עזיבתו. הם ניסו להחליף אותו עם 3 זמרים, אך נכשלו להכניס את אלבומיהם החדשים "Sweat" ו-"Unite" אל הטבלאות. ג'יימס חזר אל ההרכב ב-1995 לקראת יציאתו של אלבום חדש, State of Affairs.
 

שבלוז

New member
עליית הדיסקו השפיעה על ה Fאנק

אבל לא הייתי אומר שדווקא זו הסיבה לצורך שנוצר בזמר כריזמטי, אלא דווקא עליית הראפ וההיפ הופ למיניהם הם הללו שחייבו זמרים חזקים. בין אמצע לסוף שנות ה 70 אם היתה ירידה מסויימת בפופולאריות שלהם לאו דווקא הייתי מייחס זאת לדיסקו (אני לא פוסל שיש קשר אלא שהייתי מציע לדון באפשרות נוספת) אלא לכך שהם כבר היו מוכרים עוד מסוף שנות ה 60 ואחרי 4-5 שנים פוריות הם התקשו להפתיע עם צלילים חדשים. מאידך הם הוציאו הרבה מוזיקה מעניינת, ואלבומים אחד אחרי השני שבכל אחד היו כמה דברים מעניינים, היה להם קהל אוהדים והערכה רבה בקרב עמיתיהם המוזיקאים. אכן שינוי ההרכב הצליח לתת להם צליל חדש לקראת תחילת שנות ה 80 עם זמר כאריזמטי, ועזיבתו השפיעה כמובן לרעה.
 

Raptor Bass

New member
תראה...

אני חושב שיותר נכון לייחס את תחילת תופעת הצורך בזמרים חזקים אל הדיסקו. הדיסקו בעצם מאוד דומה מבחינה מוסיקלית לפאנק, אלא שהדיסקו נותן הרבה יותר מקום לשירה. בנוסף, עליית זרם הראפ והיפ הופ לרמה של מוסיקה מופצת קרתה כמה שנים מאוחר יותר. לכן אני חושב שנכון יותר לייחס את העניין אל זרם הדיסקו.
 

שבלוז

New member
בין אמצע לסוף שנות ה 80

הראפ כבר היה די חזק. זו הסיבה שבאותה תקופה לדעתי הם לא הצליחו ללא זמר חזק. בין אמצע לשנות סוף ה 70 הם לא היו ממש במשבר , עדיין אני לא רואה סיבה לייחס ירידה יחסית בהצלחה שלהם לדיסקו. נראה לי כלאחר מעשה כלומר מסתכלים על התוספת של טיילור בשנות ה 80 וגדילת ההצלחה ואז אומרים , היי היה חסר להם זמר, ואז בצורה מסויימת מנסים לייחס את זה לדיסקו שבו היתה כביכול יותר שירה. זה לא נראה לי מוכיח. לדעתי החומר שלהם בין אמצע לסוף שנות ה 70 היה קצת פחות מושך במיוחד לקהל רחב מאשר החומר המוקדם יותר. אני לא חושב שהדיסקו נותן יותר מקום לשירה, השירה בדיסקו היא יותר לבנה לטעמי מהשירה ב Fאנק שהיא צעד אחד לפני הראפ. בשנות ה 70 היה חסר להם זמר אבל עדיין אני לא מוצא קשר מוכח לעליית הדיסקו, החוסר הזה היה לפני הדיסקו ונמשך גם אחריו כאשר הדיסקו ירד, לקראת סוף שנות ה 80 ותחילת שנות ה 90 ובכל זאת הם לא הצליחו להתרומם בחזרה.
 

Steezo

New member
אוקיי

יש לי לא מעט ידע על ההיפ הופ והראפ בפרט ואני חולק על דעתך. הם הוסיפו את טיילר ב79' על פי המאמר. לפני זה הם כבר החילו לדעוך (תחילת הדעיכה היא ב77' על פי המאמר ואני אישית מאמין לאול מיוזיק). הראפ כצורה של מיינסטרים (כן, יש לפני, אבל בצורה גדולה) התחיל לתפוח אחרי ה"ראפר'ס דילייט ב80'. כן, היו לפני זה רבים (ואף הרבה יותר טובים משוגר היל), אבל הראפר התבטא כמוביל המופע אחרי הראפר'ס דילייט... אני לא מבין גדול בדיסקו, לכן אני לא ממש יכול לאמת זאת, אבל ממה שראיתי תמיד זמרי הדיסקו היו במרכז הבמה והמופע, ותמיד אבל תמיד לבשו בגדים נוצצים שמושכים את תשומת הלב. מוסיקה לבנה או לא, היא עדיין הייתה בולטת ביותר בקרב כל האוכלוסיות והיוותה השפעה על אמנים שרצו להתברג למיינסטרים.
 

שבלוז

New member
וזמרי הFאנק לא היו במרכז הבמה ?

הדיסקו למדו מהFאנק את הדברים הללו. נראה לי מגוחך לדבר על "דעיכה" של פחות משנתיים. אולי בגלל זה אפילו לא שמתי לב שהיתה דעיכה. בשביל להקה שהיתה קיימת אז כבר למעלה מעשר שנים, שנה פחות חזקה (נניח למרות שזה די מגוחך) זה בהחלט לא דעיכה, אולי יציאה מפוקוס אבל דעיכה ? לדעתי לא היתה להם דעיכה, אלא פשוט התוספת של זמר כאריזמטי סייעה להם לעלות שלב אחד קדימה, וזה לא משנה אם הדיסקו היה קיים או לא לצורך העניין הזה. לא הבנתי במה אתה חולק עליי. האם אתה טוען שבסוף שנות ה 80 הראפ לא היה חזק ?
 

Head Hunter

New member
אני דיברתי על סוף שנות ה70

לא השמונים. זמרי הפאנק היו במרכז, אבל באותה מידה גם היה ההרכב שלהם מרכזי ובנוסף היו גם מלא להקות אינסטרומנטליות. בדיסקו המצב לא זהה. בפאנק הזמר לפעמים מקדימה, אבל ההרכב ממש איתו ויש הרבה חילופי מילים, משחקים ואף קטעים אינסטרומנטלים אפילו בהופעות של זמרים. בדיסקו ההרכב מאחורה ולעיתים אף מאחורי הקלעים.
 

שבלוז

New member
כשג'יימס טיילור הצטרף

הלהקה לא עמדה מאחורי הקלעים. עדיין לא ראיתי נימוק שמחזק את הטענה שהם היו במשבר בסוף שנות ה 70, למעשה בשנות ה 70 הם היו פוריים מאוד מבחינת אלבומים, והלכו לכל מיני כיוונים שקשורים גם בגאז וברוק ולא רק Fאנק. חלק מהכיוונים הללו הצליחו יותר וחלק פחות. ההצטרפות של סולן חזק היתה במקביל לעליית הראפ, וההצלחה הכבירה שלהם בתקופה הזו היתה בכך שהיה להם זמר שיכול היה לתת מענה לזמרי הראפ. כאשר הוא עזב הם נכנסו באמת למשבר. הקהל שלהם היה בעיקרו קהל Fאנק ולא דיסקו ככה שמעולם הם לא היו תלויים ממש בגחמות השוק של הדיסקו.
 
למעלה