King Crimson

[wawadhani]

King Crimson

כנראה בשביל שאני אפתח שרשורים חדשים אני צריכה להינזף, ומכיוון שגם ככה רשימת ה"לקנות" שלי היא בור ללא תחתית

, רציתי לבקש המלצות על King Crimson. את In the Court יש לי. לאן כדאי להמשיך?

 

[Mr Mustard]

קינג קרימזון זה סיפור בפני עצמו

בערך כמו מה שהלך כאן עם הByrds, בשבילי זה בדיוק אותו הדבר עם קינג קרימזון. יש ללהקה המון אלבומים, כהם מחולקים לתקופות ע"פ ההרכב וע"פ הסגנון המוזיקלי. הנה כמה אלבומים שהייתי ממשיך דרכם, בסדר הזה: 1) Lizard: זו הפאזה השנייה, אחרי האלבום הראשון והזה אחריו. זוהי תקופה מעניינת של חיפוש דרך ומגוון סגנונות. האלבום ליזארד הוא אחד האהובים עליי של מלך הארגמן והוא מבחינתי אלבום מושלם. מהפתיחה הקסומה של הקרקס, עם הגטרה האקוסטית המתפתלת של פריפ והסקסופון הזועף של מל קולינס, דרך Indoor Games המגניב והג'אזי, Happy Family המוזר והמשעשע, Lady of the Dancing Water המלטף ולבסוף- ליזאר- האפוס האדיר. זוהי יצירה של 20 דקות שמצליחה להפיל אותי בכל פעם מחדש. זה נשמע כמו מעיין עיבוד רוק מעוות עוד יותר למינגוס- שילוב משוב של מזויקה קלאסית, אווירה של ספרד וימי הביניים, רוק זועף והמון המון ג'ז ואלתורים חופשיים. 2) הצעד הבא, בהנחה שאת לא מעוניינית בכל הדיסקוגרפיה, ורק בדובדבן שעל הקצפת, הוא האלבום- Larks Tongues In Aspic. האלבום הזה מציג את ההרכב הבא לפנינו, סופר גרופ פצצתי של ביל ברופורד (על התופים, ישר מיס), ג'ון ווטון (על הבאס), דיוויד קרוס (על הכינור והקלידים), ג'ימי מויר (על כלי ההקשה ומוזריות אחרות) וכמובן פריפי שלנו על הגירה. האלבום הזה הוא שונה בתכלית מLizard ומכיל מעט מאוד ג'ז והרבה יותר כאסח. רוק אנרגטי וקצבי עם המון לחץ ואימה. האלבום הזה נע בין רגעים רועשים להחריד של הגיטרה הצעקנית של פריפ עם המון דיסטורשן, הכינור של קרוס, הבאס המפמפם של ווטון, התיפוף העוצמתי של ברופורד והקולות שמויר מפיק מכל דבר בערך- כולם יחד ברעש יפהפה, ובין רגעים שקטים ונעימים, סולו של קרוס למשל. מבחינתי, זוהי הפסגה של קרימזון ואלבום חובה לכל אחד. מכאן זה תלוי באמת מה את אוהבת, את יכולה לחזור אחורה לIslands הענוג, להמשיך עם Starless וRed לכיוון הכאסח או בכלל לקפוץ לשנות השמונים (למרות שחובה לשמוע לפני הקנייה) עם האלבום Discipline שמזכיר מעיין שילוב של קינג קרימזון של אמצע שנות השבעים עם Brian Eno והראשים המדברים. מקווה שעזרתי...

 

[מונטמורנסי]

מלך ארגמן ממתחיל למתחילים

טוב אז ככה, אני כווולה מכיר שני אלבומים שלהם: בחצרו ולארקס. אבל אני הולך לעשות משהו שעוד לא נוסה עד היום ואני אתייחס ללהקה מבלי להכיר את הרוב המוחלט של החומר שלה ובהסתמך על המלצות שיתנו על בימת הפורום במשך השנה האחרונה. קודם כל יש להבין שקינג קרימזון הם לא להקה במלוא מובן המילה, ז"א הם היו להקה בהתחלה ובהחלט היו הרכבים בשלבים אחרים, אך מעל הכל הם פרוייקט של גאון מוזיקלי ובן-אדם שתלטן במידה בלתי מבוטלת - רוברט פריפ. הזיקית הארגמנית החליפה כל כך הרבה הרכבים וכל כך הרבה כיוונים שקשה לעקוב בספירה. בכל זאת החלק שהרוב ממליצים עליו הוא כל האלבומים מהראשון ועד רד ועוד כמה אלבומים מאוחרים יותר האלבום שאני אמליץ עליו הוא Larks' Tongues in Aspic אלבום שלא מתאים לכל רגע, הוא טובעני מאוד ולא בא לעשות הנחות לשומע (לא אומר שלא מהנה לשמוע), אבל לטעמי הוא לא פחות מגאוני. אין רגע חלש בפרץ היצירתיות הזו, ואולי יותר מפרץ יצרתיות, יש לקרוא לזה פרץ יצרים.. האלבום כולו מרתק והשיר הראשון ועד האחרון, בין אם זה "BOOK OF SATURDAY" הנוגה או "EASY MONEY" המטריף עם האפקטים הקוליים הנהדרים. אבל בעיקר שתי הרצועות האחרונות: "התוף המדבר" ולארקס טאנגס חלק ב'" שהם דוגמא ומופת בכל הנוגע לאגירת אנרגיה ובניית מתח ושיחרורו.. (האלבום הזה הוא דוגמא ומופת למוזיקה בכלל) אין מילים שיכולות לתאר את האנרגיה שהאלבום הזה והיצירות האלה מעבירות... פשוט אלבום מדהים. וכמו שאמרתי כמעט כל מה שעשו מוצלח

 

[epitaph]

קשה, קשה...

באמת קשה לי להביא המלצות לקינג קרימזון מהסיבה הפשוטה שיש הרבה אלבומים שכדאי להתחיל איתם, השאלה היא אם הם כדאיים גם למי שאני ממליץ לו. ליזארד לדוגמא, שכבר ניתן כאן כשהמלצה (שבהחלט מושקעת ויפיפיה, תומך בכל מילה שנאמר שם), הוא דוגמא כזו, זה אלבום שהוא בעיני המאזין או טוב מאוד או "מוזר מדי, לא מובן מאיפה לעזאזל הם הביאו את זה" (ויכול גם להיות שניהם, זה לא ממש סותר

). לומר את האמת אני מאוד אוהב את כל האלבומים שלהם משנות השבעים ולדעתי רובם יהוו מקום טוב להתחלה אבל אחרי החרישה על כל האלבומים שלהם מכל התקופות אני יכול לומר לך שההתמקדות האמיתית שלי עם קרימזון זה בהופעות החיות דווקא, אם זה הביצועים הטיפה שונים שמעניקים לשירים מהאולפן רוח חדשה, אם אלה האילתורים שאני לא מצליח להישאר אדיש אליהם ובכלל, כל עסקת החבילה שמקבלים עם אלבומי הלייב האלה אבל יחד עם זאת לא הייתי מדלג גם על אלבומי האולפן. ועכשיו נדבר לעניין: המליצו לך כאן על לארקס, אלבום מופתי לדעתי, והטוב מהתקופה של 73-74, דווקא בגלל שהוא יותר "מחוספס" מאלה שבאו אחריו ועם תוספת אחת משמעותית, נגן התופים וכלי ההקשה, ג'ימי מוייר שמוסיף כאן המון. אם את מחפשת משהו יותר מלוטש וקל לעיכול להתחלה אז הייתי הולך על Red מהתקופה. מהתקופה היותר מוקדמת זה אחלה של מקום ליפול בו כדי לקבל את הסטירה המצלצלת הראשונית, אלבום לא קל לעיכול אבל ברגע שמצליחיחם לעבור את המשוכה הראשונית מגלים אלבום מדהים כמו שמר חרדל היטיב לתאר. אם בא לך משהו יותר רך או "אווירתי" אז לדעתי Islands הוא הבחירה בשבילך.

 

[HelterSkelter1]

הכל נכון

אך הגעתי למסקנה שפשוט השיטה הכי טובה היא לשמוע את אלבומי קרימזון בסדר כרונולוגי. לטעמי גולת הכותרת היא לארקס, כמו שאפיטאף אמר, אך הוא גם בין הקשים לעיקול. בקיצור, אם את חוששת ליפול על משהו קשה - לכי על Red, שהוא הימור בטוח.

 

[Abbe Faria]

נצל"ש... קליפים לצפייה ברשת

במקרה נתקלתי באתר הבא: http://cyber-knowledge.net/videos/videos.php יש שם כ20,000 קליפים... הרוב לא ממש מעניינים, אבל יש הרבה שכן

 

[Danny Bottleneck]

תודה, מגניב

רק בחייאת צריך לקום מחר לעבודה.. ואנשים אל תתייאשו מאנדריאה בוצ'לי הבקסטיר בויז ובלודהונד גאנג(?!). בין לבין יש כמויות של דברים טובים.

 

[Danny Bottleneck]

איל צפוני מלכותי -היוזר החדש שלי../images/Emo13.gif

 

[melancholy man]

תתחדש../images/Emo13.gif

 

[Danny Bottleneck]

תודה../images/Emo13.gif

 

[Barmelai]

אני רק רוצה לומר

שמיום חמישי אני חובק עותק חוקי של דיסק הולך ןנעלם - Night Watch אלבום ההופעה מאמסטרדם 1973 עם ההרכב פריפ, ווטון, קרוס, ברופורד. אלבום מושלם ממש עם בחירת שירים שלא יכולתי לבקש יותר, איכות סאונד מעולה ובצועים מלאי אנרגיה ורגש. באשר לשאלה לאן להמשיך, אני נוטה לאלבום הבא כרונולוגית שהוא תואם תימתית את הראשון ויוצר איתו מעין אלבום כפול שבו כמעט לכל שיר באחד יש הד בשני, לעתים חלש יותר, לעתים חזק יותר. אם החלטת ללכת עליו וואה וואה, אנא הקשיבי לו כאילו אין עוד אלבומי KC שמחכים לך בחנויות. לאחר חודש חודשיים תבקשי עוד ואז אמליץ לך על LIZARD.

 

[HelterSkelter1]

הו

אולי אלבום ההופעה הטוב ביותר ברוק. כמו שפריפ אמר, לפני שהם הדהימו שם עם Fracture: "We shall tune our mellotrons, and attack culture once again"...

 

[epitaph]

גם אני חובק אותו...

מאז הביקור האחרון שלי בקצת אחרת ואז למרבה הפלא שבועיים אחר כך ראיתי אותו בדיסק קלאב בבאר שבע (כל הדרומיים, מומלץ למהר לפני שיגמר

). בהחלט אחלה אלבום הופעה שממנו גם יצרו את אלבום הסמי אולפן Starless and Bible Black, מומלץ להקשיב לשניהם כדי להעריך את העריכה של פריפ.

 

[Prozak Blues]

אני לא אשכח את הביקור שלי בקצת אחרת

התלבטתי בין USA לnight watch.. ברוב טיפשותי הלכתי דווקא על USA... אח.. הצעירות...

 

[epitaph]

מתי היתה הצעירות הזאת?

 

[Prozak Blues]

אפילו לפני שהייתי צעיר צבאית

לפני 4 שנים בערך.

 

[wawadhani]

תודה רבה!

אם הבנתי נכון, כדאי לשמוע אותם ברצף כרונולוגי עד Larks ומדיי פעם "להירגע" עם Red... נשמע הגיוני להתחיל מההתחלה

תודה, כך אעשה

 

[HelterSkelter1]

Hey!

"ומדיי פעם "להירגע" עם Red... " רד זה האלבום הכי כבד של קרימזון (זאת אומרת הארד-רוק-פרוג). אומנם הוא מלוטש ומולחן ברובו, אך הוא ממש לא איזי ליסנינג, אם גרמנו לך לחשוב כך. יש בו שני מעומדים רציניים ל"קטע הטוב ביותר של קרימזון מעולם", שהם Providence - אוונגארד-הארד-Fאנק - כן זה נשמע מוזר, אבל הקטע הזה הוא אלתור Fאנק פראי, כבד ומאתגר, שמתרחק אל מעבר לאלתורי הבלוז של רוב הלהקות בשנים הללו. הקטע השני הוא Starless. קטע שלא ניתן לתאר אותו. פשוט להקשיב.

 

[Anuerysm]

ממש לא הכי כבד שלהם

שמעת את האלבום מ2003?

 

[HelterSkelter1]

כן.

אתה צודק שהוא יותר רוקק, אך אני התכוונתי לסבנטיז.