Kamelot - The Black Halo, ביקורת
הממ, אוקיי. משעמם לי, לא נסעתי להופעה של אינפקציה וזה אלבום פאקינג בריליאנט, אז אני כותב עליו. זאת הביקורת אלבום הראשונה שלי, אז תרחמו עליי
קצת על הלהקה: קאמלוט הוקמה ב1991 ע'י הגיטריסט תומאס יאנגבלאד והמתופף ריצ'ארד וורנר. הצטרפו אליהם עוד שניים, גלן בארי על הבאס ומארק ונדרבילט הפרונטמן. בשנת 97, אחרי שני אלבומים (Eternity וDominion) וחוזה הקלטות עם Noise Records, עזבו את הלהקה ריצ'ארד וורנר ומארק ונדרבילט והם הוחלפו ע"י קאסי גרילו (תופים) והזמר הנורבגי רוי קהאן (סיפור משעשע - כדי לעשות לו מבחן אומץ לקבלה ללהקה, הם לקחו אותו לצניחה חופשית במקום למבחן ווקאלי 
). מאז הם הקליטו בהרכב הזה עוד 5 אלבומי סטודיו - Seige Perilous, The Fourth Legacy, Karma, Epica והאלבום אותו אני עומד לסקר, The Black Halo, שיצא השנה. באוקטובר הצטרף ללהקה, אוליבר פאלוטי על הקלידים (ניגן גם גיטרה בשירים מסויימים), אך מדובר רק בתוספת זמנית. הלהקה גם הוציאה אלבום לייב, The Expedition. אוקיי, לסיקור האלבום עצמו - הקדמה קצרה - הדיסק הוא מן המשכון לא מחייב לדיסק שלפניו, Epica (שאגב, האלבום הוא ההשראה להקמת הלהקה אפיקה). הסיפור העיקרי הוא אגדת עם גרמנית על מכירת הנשמה של האדם לשטן בתמורה לדברים חומריים... שני האלבומים סובבים בערך סביב העקרון הזה אבל הם לא אלבומי קונספט לחלוטין. באלבום השתתפו עוד עשרות אמנים מעבר לארבעה המהווים את קאמלוט - שאגראת', הסולן של Dimmu Borgir, משחק את מאפיסטו בשני שירים. ג'נס ג'והנסון הקלידן של סטראטו עשה סולואים בשני שירים, סימון סימונס תרמה את קולה ברקע של השיר השלישי ועוד רבים וטובים אחרים. 1. March of Mephisto - השיר הפותח באלבום מתחיל בצורה יחסית שקטה, עם מקצב תהלוכה בשילוב מונולוג של שאגראת'. מיד בסיום המונולוג נכנסות הגיטרות בריף קטן המכין את המאזין לקולו המדהים של רוי קהאן. הגיטרות חוזרות רק בפזמון הקליט בליווי מצד שאגראת'. לאחר הפזמון השני ישנו קטע סולו קצרצר ולאחר הפסקה קלה הסולו חוזר, הפעם בצורת קלידים. השיר מסתיים בצורה דומה להתחלה, עם אותו המקצב שבהתחלה רק בצורת צעדים במקום תופים. ציון 8.5/10, שיר די טוב, אחלה פתיחה אבל לא מושלם. 2. When The Lights Are Down - השיר מתחיל בריף גיטרה מצויין שישר הפעיל לי את הדמיון. לאחר כמה שניות בודדות נכנסים התופים והקלידים שרק מוסיפים לפתיחה האנרגטית של השיר. כעבור חצי דקה רוי נכנס בשירה מצויינת בטון גבוה. השיר יחסית קצר והריף מההתחלה נמשך לאורך רובו, עד שבדקה 2:35 בערך הוא מתחיל להאיץ אפילו עוד יותר בסולו נחמד. השיר מסתיים בפתאומיות לאחר הפזמון הקליט בפעם האחרונה. ציון 9/10, אמנם קצר אבל מאוד ממצה ומהנה. 3. The Haunting (Somewhere in Time) - השיר נפתח עם קצת קלידים ומיד מגיעה השירה הסוחפת של רוי. אחרי כמה שניות נכנסים הגיטרה והתופים לפעולה ומעלים את הקצב של השיר. בערך אחרי דקה וחצי לתוך השיר ניתן להבחין בקול מוכר - סימון סימונס המדהימה בספק ליווי ספק דואט של ממש, בפזמונים ובחלק מהבתים. בערך בדקה 3:30 מגיע סולו קצר של יאנגבלאד עם החשמלית וחזרה לריף המרכזי של השיר. חשוב לציין את הליריקה המעולה של השיר הזה, שמשתלבת מצויין עם הקול הגבוה של רוי וליווי האופרה של סימון. ציון 10/10. חמש וחצי דקות של אורגזמה מוזיקלית. השיר האהוב עליי באלבום. 4. Soul Society - פתיחה יחסית חלשה עם ריף גיטרה ותופים לסירוגין, שמתפתחת תוך חצי דקה לריף מהיר שמלווה את השירה של רוי מצויין. נגינה מאוד אנרגטית בשיר הזה, הרבה מאוד פיל והשירה של רוי הופכים את הפזמון לקליט מאוד. בערך באמצע השיר הכל מפסיק ויש קטע חלש עם בכי של תינוק ולחישות מסתוריות, שמתחדש תוך חצי דקה לסולו גיטרה קצר. מיד לאחר הסולו בית שקט נוסף והשיר מסתיים עם התחדשות הריף המרכזי והפזמון העוצמתי. ציון 8.5/10, קליט, מהיר אבל חסר לי משהו... 5. Interlude I: Dei Gratia - שיר מעבר ראשון באלבום. מונולוג בלטינית שלא הצלחתי לתרגם, כמה קולות רקע... חסר ציון. 6. Abandoned - הבלדה של האלבום, בה' הידיעה. מתחיל בסולו קלידים וממשיך בליווי הקלידים ותזמורת אורכסטרית לשירה של רוי. בדקה ה2:35 בערך מתחיל קטע שירה נחמד של שחקנית המשחקת בסיפור את הלנה, שאיתו גם מתחיל ליווי של תופים וגיטרה - אך עדיין בתחום הבלדה. השיר נגמר בסולו קלידים שדומה מאוד להתחלת השיר. 9/10, אני בד'כ לא מתחבר לבלדות אבל המילים של השיר כל כך יפות שאי אפשר שלא. 7. This Pain - השיר מתחיל עם פתיחה שקטה יחסית של אקוסטית, שעוברת תוך כמה שניות לריף מהיר ומצויין עם השירה מלאת הרגש של רוי. רוב השיר מתנהל בצורה הזו, עד כניסת הדקה השלישית שם מתחיל סולו גיטרה מהיר ומצויין אשר משתלב חזרה לריף המרכזי של השיר. ציון 9.5/10, שיר טוב מאוד. 8. Moonlight - השיר מתחיל עם קצת קלידים שמשתלבים די מהר עם ריף חלש יחסית. לאחר כמה שניות של הריף הזה הגיטרות מפתיעות עם ריף חזק ומפוצץ. מעבר חד לבית ראשון די שקט ושוב חזרה לריף החזק. בסיום הפזמון השיר שוב מוריד הילוך לשני בתים בליווי חלש יחסית והופ חזרה לריף החזק. בערך בדקה השלישית סולו קצרצר של הגיטרות וכן, ניחשתם היטב - הריף החוזר. מיד לאחר מכן הורדת הילוך נוספת, אשר מתחברת לסולו גיטרה ארוך יחסית ושוב חוזרים לריף המפוצץ ביחד עם הפזמון האחרון. ציון 10/10, למרות שזה נשמע מאוד רפטיבי כמו שאני מתאר את זה, השיר מעולה, אחד הטובים בדיסק, בעיקר בזכות השינויים המקפיצים והסולו הארוך. 9. Interlude II: Un Assassinio Molto Silenzioso - שוב, מעבר בין השירים. שוב טקסט בלטינית אך הפעם בסגנון צועני, עם מפוחית וזמרת אותנטית. חסר ציון
10. The Black Halo - פתיחה מאוד אנרגטית, רועשת ומהירה בשילוב מפתיע בטיבו של קלידים. השירה של רוי מתחילה, מצויינת כרגיל. הפתיחה מתחלפת עם ריף מהיר שדומה לריף מMoonlight, כאשר בערך באמצע השיר הוא תופס תפנית 'מקהלתית' משהו. ישר אחרי הקטע הזה מגיע סולו עם אקפט מצויין, אך הסולו קצר מדי ונקטע כמעט באמצע ע'י הפזמון והריף החוזר. ציון 8.5/10, חבל, אם השיר היה טיפה יותר ארוך הוא היה מצויין. אבל שיר לא רע בכלל. 11. Nothing Ever Dies - השיר ממשיך את השוונג האנרגטי משני השירים האחרונים (לא כולל המעברון), בריף מהיר ומצויין בליווי קלידים. הריף ממשיך כמו שהוא עם כניסתו של רוי, עד לתפנית בתחילת הדקה השניה, שמורידה את הקצב של השיר למספר שניות בשביל העברת תשומת הלב לרוי, אך מיד חוזרת לריף (אמנם אחר, אבל לא פחות טוב) שמשתלב אל תוך סולו מתגבר מעולה. הריף המרכזי חוזר למקומו עם הפזמון (הקליט עד כאב, שכחתי לציין) והשיר מסתיים בעצירה דרמטית פתאומית. ציון 10/10, שיר קליט, מהיר ומדהים. המשך בהודעה הבאה
הממ, אוקיי. משעמם לי, לא נסעתי להופעה של אינפקציה וזה אלבום פאקינג בריליאנט, אז אני כותב עליו. זאת הביקורת אלבום הראשונה שלי, אז תרחמו עליי
). מאז הם הקליטו בהרכב הזה עוד 5 אלבומי סטודיו - Seige Perilous, The Fourth Legacy, Karma, Epica והאלבום אותו אני עומד לסקר, The Black Halo, שיצא השנה. באוקטובר הצטרף ללהקה, אוליבר פאלוטי על הקלידים (ניגן גם גיטרה בשירים מסויימים), אך מדובר רק בתוספת זמנית. הלהקה גם הוציאה אלבום לייב, The Expedition. אוקיי, לסיקור האלבום עצמו - הקדמה קצרה - הדיסק הוא מן המשכון לא מחייב לדיסק שלפניו, Epica (שאגב, האלבום הוא ההשראה להקמת הלהקה אפיקה). הסיפור העיקרי הוא אגדת עם גרמנית על מכירת הנשמה של האדם לשטן בתמורה לדברים חומריים... שני האלבומים סובבים בערך סביב העקרון הזה אבל הם לא אלבומי קונספט לחלוטין. באלבום השתתפו עוד עשרות אמנים מעבר לארבעה המהווים את קאמלוט - שאגראת', הסולן של Dimmu Borgir, משחק את מאפיסטו בשני שירים. ג'נס ג'והנסון הקלידן של סטראטו עשה סולואים בשני שירים, סימון סימונס תרמה את קולה ברקע של השיר השלישי ועוד רבים וטובים אחרים. 1. March of Mephisto - השיר הפותח באלבום מתחיל בצורה יחסית שקטה, עם מקצב תהלוכה בשילוב מונולוג של שאגראת'. מיד בסיום המונולוג נכנסות הגיטרות בריף קטן המכין את המאזין לקולו המדהים של רוי קהאן. הגיטרות חוזרות רק בפזמון הקליט בליווי מצד שאגראת'. לאחר הפזמון השני ישנו קטע סולו קצרצר ולאחר הפסקה קלה הסולו חוזר, הפעם בצורת קלידים. השיר מסתיים בצורה דומה להתחלה, עם אותו המקצב שבהתחלה רק בצורת צעדים במקום תופים. ציון 8.5/10, שיר די טוב, אחלה פתיחה אבל לא מושלם. 2. When The Lights Are Down - השיר מתחיל בריף גיטרה מצויין שישר הפעיל לי את הדמיון. לאחר כמה שניות בודדות נכנסים התופים והקלידים שרק מוסיפים לפתיחה האנרגטית של השיר. כעבור חצי דקה רוי נכנס בשירה מצויינת בטון גבוה. השיר יחסית קצר והריף מההתחלה נמשך לאורך רובו, עד שבדקה 2:35 בערך הוא מתחיל להאיץ אפילו עוד יותר בסולו נחמד. השיר מסתיים בפתאומיות לאחר הפזמון הקליט בפעם האחרונה. ציון 9/10, אמנם קצר אבל מאוד ממצה ומהנה. 3. The Haunting (Somewhere in Time) - השיר נפתח עם קצת קלידים ומיד מגיעה השירה הסוחפת של רוי. אחרי כמה שניות נכנסים הגיטרה והתופים לפעולה ומעלים את הקצב של השיר. בערך אחרי דקה וחצי לתוך השיר ניתן להבחין בקול מוכר - סימון סימונס המדהימה בספק ליווי ספק דואט של ממש, בפזמונים ובחלק מהבתים. בערך בדקה 3:30 מגיע סולו קצר של יאנגבלאד עם החשמלית וחזרה לריף המרכזי של השיר. חשוב לציין את הליריקה המעולה של השיר הזה, שמשתלבת מצויין עם הקול הגבוה של רוי וליווי האופרה של סימון. ציון 10/10. חמש וחצי דקות של אורגזמה מוזיקלית. השיר האהוב עליי באלבום. 4. Soul Society - פתיחה יחסית חלשה עם ריף גיטרה ותופים לסירוגין, שמתפתחת תוך חצי דקה לריף מהיר שמלווה את השירה של רוי מצויין. נגינה מאוד אנרגטית בשיר הזה, הרבה מאוד פיל והשירה של רוי הופכים את הפזמון לקליט מאוד. בערך באמצע השיר הכל מפסיק ויש קטע חלש עם בכי של תינוק ולחישות מסתוריות, שמתחדש תוך חצי דקה לסולו גיטרה קצר. מיד לאחר הסולו בית שקט נוסף והשיר מסתיים עם התחדשות הריף המרכזי והפזמון העוצמתי. ציון 8.5/10, קליט, מהיר אבל חסר לי משהו... 5. Interlude I: Dei Gratia - שיר מעבר ראשון באלבום. מונולוג בלטינית שלא הצלחתי לתרגם, כמה קולות רקע... חסר ציון. 6. Abandoned - הבלדה של האלבום, בה' הידיעה. מתחיל בסולו קלידים וממשיך בליווי הקלידים ותזמורת אורכסטרית לשירה של רוי. בדקה ה2:35 בערך מתחיל קטע שירה נחמד של שחקנית המשחקת בסיפור את הלנה, שאיתו גם מתחיל ליווי של תופים וגיטרה - אך עדיין בתחום הבלדה. השיר נגמר בסולו קלידים שדומה מאוד להתחלת השיר. 9/10, אני בד'כ לא מתחבר לבלדות אבל המילים של השיר כל כך יפות שאי אפשר שלא. 7. This Pain - השיר מתחיל עם פתיחה שקטה יחסית של אקוסטית, שעוברת תוך כמה שניות לריף מהיר ומצויין עם השירה מלאת הרגש של רוי. רוב השיר מתנהל בצורה הזו, עד כניסת הדקה השלישית שם מתחיל סולו גיטרה מהיר ומצויין אשר משתלב חזרה לריף המרכזי של השיר. ציון 9.5/10, שיר טוב מאוד. 8. Moonlight - השיר מתחיל עם קצת קלידים שמשתלבים די מהר עם ריף חלש יחסית. לאחר כמה שניות של הריף הזה הגיטרות מפתיעות עם ריף חזק ומפוצץ. מעבר חד לבית ראשון די שקט ושוב חזרה לריף החזק. בסיום הפזמון השיר שוב מוריד הילוך לשני בתים בליווי חלש יחסית והופ חזרה לריף החזק. בערך בדקה השלישית סולו קצרצר של הגיטרות וכן, ניחשתם היטב - הריף החוזר. מיד לאחר מכן הורדת הילוך נוספת, אשר מתחברת לסולו גיטרה ארוך יחסית ושוב חוזרים לריף המפוצץ ביחד עם הפזמון האחרון. ציון 10/10, למרות שזה נשמע מאוד רפטיבי כמו שאני מתאר את זה, השיר מעולה, אחד הטובים בדיסק, בעיקר בזכות השינויים המקפיצים והסולו הארוך. 9. Interlude II: Un Assassinio Molto Silenzioso - שוב, מעבר בין השירים. שוב טקסט בלטינית אך הפעם בסגנון צועני, עם מפוחית וזמרת אותנטית. חסר ציון
