just to see what if, just to see what is

just to see what if, just to see what is

מאז שאני זוכרת את עצמי, היתה לי התעסקות רצינית בסוגיה של מקריות, ריבוי תרחישים אפשריים ודברים קטנטנים שיכולים לשנות לנו את החיים באופן משמעותי.

מה היה קורה אם...
אם היתי קמה 5 דקות מוקדם יותר בבוקר? אם היתי בוחרת לנסוע בדרך אחרת לעבודה? אם היתי נמנעת מלהגיע להופעה מסויימת, או לחלופין אם היתי מגיעה להופעה מסויימת אליה בחרתי לא להגיע. האם זה היה משנה לי את החיים ובאיזה אופן? מה היה קורה אם לעולם לא היתי פוגשת מישהו מהאנשים המשמעותיים בחיי? מה בי או בהם יכל להיות שונה עכשיו? כמה אנשים שיכלו להיות משמעותיים לא הכרתי רק כי קיבלתי החלטה קטנה ושרירותית, שגרמה לנו לפספס אחד את השניה על חודה של שניה?

פול אוסטר סיפר באחד הראיונות שהוא מתעסק הרבה בשאלות דומות. הוא סיפר שפעם שיחק בשדה עם כמה מחבריו, ופתאום התחילה סופת רעמים. הם ניסו לברוח חזרה וזחלו מתחת לגדר מתכת. רגע אחרי שהוא עבר את הגדר הברק פגע בילד שהיה מאחוריו והוא נהרג (זה הסיפור, כמדומני). זה מפליא לחשוב איך מציאות יכולה להשתנות על פי החלטה או בחירה שרירותית.
רפרנסים תרבותיים כמו זה וסרטים כמו "דוני דארקו", "אפקט הפרפר", "Run, Lolla, Run", "דלתות מסתובבות" ודומיהם תמיד הכניסו אותי למצברוח מהורהר משהו.

פעם אחת אמרתי את זה למישהו. אמרתי לו שזה קטע איך דברים מסתדרים, כי אם לא הינו מגיעים באותו לילה מסויים לאותה מסיבת בית, אז לעולם לא הינו מכירים, ואז החיים של שנינו היו נראים מאוד אחרת.
הוא לא נשמע טרוד מדי מהנושא, ואמר לי שזה לא נכון, ושאם זה לא היה קורה בנסיבות בהן זה קרה, אז זה בטח היה קורה בסיטואציה אחרת בעתיד, כי המפגש בינינו היה בלתי נמנע.
אחרי שיחה לא קצרה בנושא, הבנתי שיש כאן שתי עמדות מנוגדות.
מקריות או מכתוב? או במילים אחרות, האם אתם מאנשי ה"דוני דארקו", שחושבים שמציאות יכולה להשתנות מהקצה אל הקצה על חודו של אירוע או החלטה אחת קטנה,
או שאתם מאנשי ה"שמש נצחית בראש צלול", שמאמינים שמה שנועד להיות יקרה, לא משנה במה נבחר או כמה ננסה למנוע מזה לקרות?

(הפוסט נכתב בעקבות צפייה חוזרת ב"דוני דארקו", הא, ואם אתם מכירים סרטים נוספים בסגנון הזה, אפשר לספר לי עליהם).

 

פונט3

New member
לא מתעלף על פול אוסטר,

לא כסופר, ולא כיוצר.
אולי למעט ספרו האוטוביוגרפי, "המצאת הבדידות".
ואולי מנגד גם, ספרו הקריוזי "מכונת כתיבה שלי"
-
מה שמוביל אותי לבסוף גם לשאלותייך המהותיות,
לא באמת חשוב לי אם הדברים "מכתובים" או מקריים,
ממילא אנחנו מתנהלים בחיים שהם הבל מוחלט ברובם.
על שלל יופיים ועליבותם כאחד.

ומה שלמעשה מעורר בי את הצורך להמליץ לך על סרט.
כזה שבאמת יתאר את שאני מגולל כאן בפנייך.

"היופי הגדול", בשמו האיטלקי. הבמאי פאולו סורנטינו
הנפלא. או שמו המתורגם לעברית קלוקלת " יפה לנצח".
יכולתי להכביר במילים על מופלאותו ועל משמעותו.
חבל לי להוזיל מהיצירה הזו. כמו גם מיוצרו האדיר.
פשוט צפי בו. ואולי הדברים וכמו גם שאלותייך יקבלו מפנה מפתיע.
תהני.
 
רשמתי ואצפה

לדעתי יש לפול אוסטר שני ספרים לא רעים (או לפחות נתפסו אצלי כלא רעים כשקראתי אותם לפני כעשור), וגם סיפור קצר אחד שאת שמו אני לא זוכרת, שמדבר על איך הוא הפך להיות סופר- סיפור שמאוד מאוד השפיע עלי.
פה אני סוגרת סוגריים ומבטיחה לבדוק את המלצתך :)
 

פונט3

New member
בשמחה. ואל תייחסי חשיבות רבה מדי

גם להעדפותיי וטעמי האישי באשר לאוסטר.
בסופו של דבר תזכרי, תמיד זה מתסכם בטעם אמנותי.
הפעם, זה טעם ספרותי. וההמלצה היא טעם קולנועי.
ככלל, אני אוהב את הפוסטים שלך. קורא בנחת.
 
כמובן

ו
 
יפה לנצח..

שלום פונט,
אכן פאולו סורנטינו הוא יוצר גדול,
והסרט מדבר בעד עצמו על שלל הפרשנויות שאפשר לתת לו.
יופיה האלמותי הארצי והשמימי של העיר המיוחדת בעולם, (גם לדעתי)
והגיבור, שבחר באורח החיים שאותו הוא חי,
ובהחלט מודע למחיר שהוא משלם על הבחירות שלו.
הניגוד בין גורלו העגום של הגיבור מול היופי של העיר והאווירה שהיא משרה
(גם באזורים שלא מצטלמים כל כך טוב, ושהתיירים לא מגיעים אליהם),
השאיר בי מועקה מאוד גדולה..
בחירה מיוחדת מאוד.
 
רומא (לנצח..


אני דוברת איטלקית, חובבת קולנוע, איטליה היא ארץ שאני תמיד אשמח לבקר בה שוב ושוב, ורומא היא העיר המועדפת עליי...
האגדה מספרת, שמי שזורק מטבע במזרקה של "די טרווי" ומביע משאלה, המשאלה שלו תתגשם. ואם המשאלה לא מתגשמת, מה שוודאי הוא שמביע המשאלה ישוב לבקר בעיר.. אז מבחינתי, תמיד..

ותודה לך.
 
יש סרט על זה

סרט נשים קיטשי,אבל בסרט יש קטע שהכוכבת בהיותה שיכורה,
לקחה כל מיני מטבעות שנזרקו שם וזה גרם לקסם שאותם זורקי מטבעות ספציפים שאת המטבעות שלהם היא לקחה אליה.. איכשהו מצאו דרך להתקל בה כי משהו משך אותם אליה.
&nbsp
היו תחת כישוף והתאהבו בה.
&nbsp
כישוף שלא הוסר עד שלא החזירה את כל המטבעות אל בעליהן.
&nbsp
עכשיו כשאני קוראת את זה ככה על יבש,זה נשמע סרט מטומטם אש.
סליחה חחחח
 
צודקת..


יש כמה סרטים על המזרקה.
ואת הסרט שאת מתארת ראיתי לא מזמן ב-YES באחת השבתות.
סרט כל כך מוצלח, ששכחתי את שמו, אבל התאים לסיטואציה,
(לבהות במסך תוך כדי צפייה, ולשכוח את הסרט שנייה לפני שהוא נגמר)
גם סרטים כאלה צריך, לפעמים..
 
צפייה מהנה..

המלצת הרופא לימים טרופים אלה.
בריחה מבורכת מהמצב ההזוי שאנחנו חיים בו בארץ קדשנו..
כל המרכיבים הנחוצים. רק הנאה מובטחת.
שלחתי הודעה כשרשור חדש, מקווה שהיא עלתה כמו שצריך.
תודה לכם
 
קאבר מהמם וסרט נהדר

מבטיחה מחר לחשוב על זה לעומק ולהשיב.
&nbsp
תודה על הפוסט הנפלא.
 
אחלה מיקס..

לגבי הפוסט
האם זה מכתוב או מקריות ישנה לך בכלל ?
בשני המקרים אנחנו שם..
לא ?
 
בוודאי שיש חשיבות האם הכל מקרי או הכל כתוב

כי אם הכל מקרי אז אולי אנחנו צריכים לחשוב יותר לפני שאנחנו מחליטים החלטות, בעיקר אם הן מאד חשובות. ואם הכל כתוב אז יאללה אני אטיל מטבע ויהיה מה שיהיה, גם ככה הכל כתוב..
הבעיה פה שבאמת אין דרך לדעת אז באמת הכי טוב, בשבילנו, שנאמין שכלום לא כתוב ושבידינו לשנות דברים כי לפחות נדע שהתאמצנו והגענו להחלטה תוך חשיבה מושכלת והגיונית..
 
למרות שבנימה אישית

לי יש קושי נוראי (ברמה של הפרעה נראה לי..) לקבל החלטות וכמעט כל החלטה שלי נעשית ב"הגרלה" וזה דווקא מקל עליי..
אז קצת בילבלתי את עצמי.
אפשר לסכם שבהחלטות החשובות כדאי שנחליט תוך מחשבה ארוכה ומושכלת, ובהחלטות הפחות חשובות של החיים (כמו אם ללכת בדרך הזו לעבודה או בשניה) נבחר אקראית, שזה מה שרוב האנשים עושים..
 

sashalola

Well-known member
אם הייתי מתעוררת מוקדם יותר...

אם...
ועכשיו אין לי זמן ואני אוהבת את פול אוסטר ולהתעסק בif..
 
למעלה