"Journey Through the Past"
בסוף חודש מרץ השנה, אחרי שהוצאתי לא מעט כסף על דברים מסויימים וכשביוני מחכה גם נסיעה לגרמניה, עשיתי עם עצמי ניסוי ואמרתי שאני לא קונה שום אלבום חדש מכספי בחודשים אפריל-מאי. לא צריך להגיד לאנשים פה שזה דבר לא קל לעשות לאנשים מסויימים. חודש אפריל עבר בסדר והחזקתי מעמד, וחצי חודש עבר גם בתוך מאי, עד שהגיע השבוע הנוכחי והרגע בו החזקתי אלבום מסויים בידיים ולא יכולתי כבר להתאפק. האלבום הזה הוא ההוצאה השניה במסגרת "הוצאות הארכיון" של ניל יאנג - Live at Massey Hall 1971. חודשיים שאני מת לשמוע אותו מאז שוחרר וכבר לא יכולתי לעמוד בזה. התוצאה - החזקת מעמד חודש וחצי, וקצת מעל שעה של התענגות קסומה מאלבום לייב נפלא. אחרי אלבום ה-Fillmore הנהדר בסוף שנה שעברה, מגיעה הפנינה האמיתית לדעתי של הוצאות הלייב הללו. יאנג, בן 25, חוזר הביתה לעיר הולדתו עם הופעה אקוסטית אינטימית ב-Massey Hall הישן. מסוג האולמות שכ"כ מתאימים לאירוע פשוט-קסום שכזה. אחרי 3 אלבומים של יאנג לבדו הוא מבצע כאן שירים מאלבומים אלו, משיתופי הפעולה האחרים שלו, ועוד שירים שמבוצעים כאן לראשונה לקהל באולם לפני ששוחררו רשמית (5 מהם יגיעו באלבומו הקלאסי הבא-Harvest שייצא שנה אחרי ההופעה הזאת). חמוש בגיטרה אקסוטית והפסנתר, יאנג נשמע נפלא ואווירת ההופעה המיוחדת הזו מעלה חיוך של סיפוק גדול. כמה מתאים לפתוח את ההופעה הזו עם "On the Way Home" שאחריו מגיעים שורה של ביצועים מרנינים לשיריו של יאנג. מאוד נהנתי גם מהדיבורים שלו עם הקהל באמצע ההופעה. נשמע שהוא במצב רוח חופשי ונהדר, זורק משפטים משעשעים אפילו, והכי כיף לשמוע אותו מציג את השירים החדשים כגון: Old Man השילוב המחובר של - A Man Needs a Maid / Heart of Gold Bad Fog of Loneliness שמקבל פה שחרור רשמי ראשון The Needle and the Damage Done ועוד. הקהל מקבל את החשיפה לשירים שהוא לא מכיר באהבה גדולה ואני ממש מתקשה לדעת מי נהנה יותר מההופעה הזאת; הקהל שם, יאנג עצמו, או אני, המאזין... מתוך 17 הרצועות בהופעה ובאלבום יאנג מבצע את השירים האקוסטיים באופן פשוט מושלם. יפה, מרגש, מרטיט, מדהים, תקראו לזה איך שתרצו. כשהוא ממשיך לעבור על שירים מוכרים שלו כבר כמו Helpless, Cowgirl In The Sand, Tell Me Why ו-Down By The River, הצלילים פשוט עושים את דרכם לא רק לאוזניים של המאזין, אלא ממש לתוך הורידים ישר אל הנשמה. יש משהו מאוד פשוט, ועם זאת כ"כ קסום, בהופעה אקוסטית כזאת. וניל יאנג עושה זאת הכי טוב שאפשר. למשך קרוב ל-70 דקות "Live at Massey Hall" עשה לי מה שלא הרבה אלבומי לייב גורמים לעשות. הוא נותן לך הרגשה של אלבום חובה, של ערב מלא וקסום שמוגש לך כאן כדי להעלות לך חיוך של הנאה מהופעה פשוטה שמראה לך את החוזק במוזיקה הבסיסית, האקוסטית הזאת (וכן, גם מראה לך עד כמה גדול ניל יאנג וכמה קסומים הם הדברים המופשטים יותר במוזיקה שלו ובכלל). בהחלט מאלבומי הלייב היותר טובים שיצאו ששם דגש חזק על הצד האקוסטי הכ"כ נפלא של הבחור הקנדי הזה. הערב הזה בטורונטו מה-19 בינואר 1971, גרם לי לשבור את הנסיון שלי חצי חודש לקראת הסוף. אבל זה היה שווה את זה...כי אם כבר עושים משהו, אז עושים אותו עד הסוף...ניל יאנג ב-Massey Hall הוא בהחלט מהאלבומים שיוכלו לגרום לך לעשות דברים כאלה ועוד להשאיר אותך עם חיוך מסופק והנאה גדולה אחרי זה. כי לא כל יום מקבלים הזדמנות לחזור יותר מ-3 עשורים אחורה לערב מיוחד שכזה ולהרגיש את הקסם שהיה שם באוויר. לא כל אלבום נותן לך את התחושה הזאת של ה-"Journey Through the Past"...יאנג עושה זאת כאן ומשאיר אותך עם טעם לעוד.
בסוף חודש מרץ השנה, אחרי שהוצאתי לא מעט כסף על דברים מסויימים וכשביוני מחכה גם נסיעה לגרמניה, עשיתי עם עצמי ניסוי ואמרתי שאני לא קונה שום אלבום חדש מכספי בחודשים אפריל-מאי. לא צריך להגיד לאנשים פה שזה דבר לא קל לעשות לאנשים מסויימים. חודש אפריל עבר בסדר והחזקתי מעמד, וחצי חודש עבר גם בתוך מאי, עד שהגיע השבוע הנוכחי והרגע בו החזקתי אלבום מסויים בידיים ולא יכולתי כבר להתאפק. האלבום הזה הוא ההוצאה השניה במסגרת "הוצאות הארכיון" של ניל יאנג - Live at Massey Hall 1971. חודשיים שאני מת לשמוע אותו מאז שוחרר וכבר לא יכולתי לעמוד בזה. התוצאה - החזקת מעמד חודש וחצי, וקצת מעל שעה של התענגות קסומה מאלבום לייב נפלא. אחרי אלבום ה-Fillmore הנהדר בסוף שנה שעברה, מגיעה הפנינה האמיתית לדעתי של הוצאות הלייב הללו. יאנג, בן 25, חוזר הביתה לעיר הולדתו עם הופעה אקוסטית אינטימית ב-Massey Hall הישן. מסוג האולמות שכ"כ מתאימים לאירוע פשוט-קסום שכזה. אחרי 3 אלבומים של יאנג לבדו הוא מבצע כאן שירים מאלבומים אלו, משיתופי הפעולה האחרים שלו, ועוד שירים שמבוצעים כאן לראשונה לקהל באולם לפני ששוחררו רשמית (5 מהם יגיעו באלבומו הקלאסי הבא-Harvest שייצא שנה אחרי ההופעה הזאת). חמוש בגיטרה אקסוטית והפסנתר, יאנג נשמע נפלא ואווירת ההופעה המיוחדת הזו מעלה חיוך של סיפוק גדול. כמה מתאים לפתוח את ההופעה הזו עם "On the Way Home" שאחריו מגיעים שורה של ביצועים מרנינים לשיריו של יאנג. מאוד נהנתי גם מהדיבורים שלו עם הקהל באמצע ההופעה. נשמע שהוא במצב רוח חופשי ונהדר, זורק משפטים משעשעים אפילו, והכי כיף לשמוע אותו מציג את השירים החדשים כגון: Old Man השילוב המחובר של - A Man Needs a Maid / Heart of Gold Bad Fog of Loneliness שמקבל פה שחרור רשמי ראשון The Needle and the Damage Done ועוד. הקהל מקבל את החשיפה לשירים שהוא לא מכיר באהבה גדולה ואני ממש מתקשה לדעת מי נהנה יותר מההופעה הזאת; הקהל שם, יאנג עצמו, או אני, המאזין... מתוך 17 הרצועות בהופעה ובאלבום יאנג מבצע את השירים האקוסטיים באופן פשוט מושלם. יפה, מרגש, מרטיט, מדהים, תקראו לזה איך שתרצו. כשהוא ממשיך לעבור על שירים מוכרים שלו כבר כמו Helpless, Cowgirl In The Sand, Tell Me Why ו-Down By The River, הצלילים פשוט עושים את דרכם לא רק לאוזניים של המאזין, אלא ממש לתוך הורידים ישר אל הנשמה. יש משהו מאוד פשוט, ועם זאת כ"כ קסום, בהופעה אקוסטית כזאת. וניל יאנג עושה זאת הכי טוב שאפשר. למשך קרוב ל-70 דקות "Live at Massey Hall" עשה לי מה שלא הרבה אלבומי לייב גורמים לעשות. הוא נותן לך הרגשה של אלבום חובה, של ערב מלא וקסום שמוגש לך כאן כדי להעלות לך חיוך של הנאה מהופעה פשוטה שמראה לך את החוזק במוזיקה הבסיסית, האקוסטית הזאת (וכן, גם מראה לך עד כמה גדול ניל יאנג וכמה קסומים הם הדברים המופשטים יותר במוזיקה שלו ובכלל). בהחלט מאלבומי הלייב היותר טובים שיצאו ששם דגש חזק על הצד האקוסטי הכ"כ נפלא של הבחור הקנדי הזה. הערב הזה בטורונטו מה-19 בינואר 1971, גרם לי לשבור את הנסיון שלי חצי חודש לקראת הסוף. אבל זה היה שווה את זה...כי אם כבר עושים משהו, אז עושים אותו עד הסוף...ניל יאנג ב-Massey Hall הוא בהחלט מהאלבומים שיוכלו לגרום לך לעשות דברים כאלה ועוד להשאיר אותך עם חיוך מסופק והנאה גדולה אחרי זה. כי לא כל יום מקבלים הזדמנות לחזור יותר מ-3 עשורים אחורה לערב מיוחד שכזה ולהרגיש את הקסם שהיה שם באוויר. לא כל אלבום נותן לך את התחושה הזאת של ה-"Journey Through the Past"...יאנג עושה זאת כאן ומשאיר אותך עם טעם לעוד.
