גם באלבום הזה היא לא ממצה את עצמה..
אלבום מעולה, אבל לא מה ששמעתי בסול סשנ'ז. השירים הכי טובים באחרון הם אלה עם לורין היל ועם קומון, ובשניהם נראה לי שהיינו מקבלים שירים הרבה יותר טובים בלי האורחים. קומון, כבר די כרגיל, מסריח, צפוי, דביק, משעמם והורס שיר שנבנה מצוין. ג'וס סטון שרה מצויין על ביטים של היפ הופ, אבל קומון הוא פשוט מאוד איףףף אחד גדול. לורין היל צריכה להתחיל לברך אותנו בקול שלה, ויש לה חתיכת קול. הראפ שלה כבר לא רלוונטי, וגם Music היה הרבה יותר טוב בלעדייה. פזמון ענקי של ג'וס סטון. הסינגל הראשון בערך רמז לנו על כל האלבום... הוא מצוין גם כן, אבל אין לו את זה. אין לו את העצמתיות שהיה ל you had me ואין לו את הרגש הזה שהיה בjet leg. בכלל אין ממש מה להשוות אותו ל super duper love, שזה בכלל שלמות (בכלל, האלבום ההוא מושלם. הרבה יותר טוב מmind, body & soul ומהאחרון). בכל מקרה, לשמוע. כי גם כשהיא קיטשית בטירוף וגם עם קומון עושה ראפ על אחד השירים שלה, ג'וס סטון היא עדיין אחת הוואקליסטיות הכי גדולות של הדור שלנו... וכולה בת 20 וקצת..