חניתה דרלינג
New member
JIngle Bells
אני שוכבת על הגב, והוא מביט אליי, זיק שובב ומבטיח מנצנץ בעיניו.
"ידיים מאחורי הראש." הוא מורה לי.
אני מבצעת מייד.
הוא לוקח את המצבטים החדשים שנחים להם על המדף לייד המיטה, מכוונן אותן, מניח אותן על הפטמות שלי, ומהדק.
אחחחח... גל חום נשלח משם היישר אל בין רגליי, ואני מרגישה איך אני מתחילה מייד לנטוף.
אני מתפתלת, והפעמונים שמחוברים למצבטים - מדנדנים קלות.
"ששששש..." הוא אומר. "אל תזוזי עד שאורה לך. בכלל. אם תזוזי - אני מפסיק."
ובלי מילה נוספת, הוא צולל אל בין רגליי, ומתחיל להטריף אותי.
HOLY FUCK. איך אני אמורה לא לזוז כשהוא עושה את זה?
"הו מיי גאד..." אני ממלמלת בלחש. אבל אני לא זזה. בינתיים.
פשוט אשרוד את העינוי הנפלא הזה משנייה לשנייה, אני חושבת לעצמי.
והוא ממשיך וממשיך. הוא פורט עליי באצבעותיו מבפנים, מנגן עליי בלשונו מבחוץ, מטריף אותי ומקרב אותי במהירות אל הקצה.
התענוג מסנוור, מערפל חושים, ואני נאנחת בקול הולך וגובר, גונחת בעונג, נעזרת בכל כוח הרצון שלי כדי לא לזוז...
העונג גובר עליי והגוף מגיב - הירך הימנית שלי זזה לרגע.
הוא עוצר.
"לאאאאא!" אני זועקת במחאה.
"זזת." הוא אומר בפשטות, בשיא השלווה, מטריף אותי. "אני חושב שהוריתי לך לא לזוז."
"אני לא שולטת בזה..." אני מייבבת. "בבקשה! בבקשה... אל תעצור!"
"איך מבקשים?" הוא שואל.
"בבקשה, אדוני. בבקשה אל תפסיק!"
הוא מחייך בשביעות רצון, וחוזר להפיק ממני שירים.
אני כבר קרובה לקצה עד טירוף... ואז, מבלי לנתק מגע - הוא מדבר אליי:
"אני רוצה שתגמרי בשבילי עכשיו. וכשאת גומרת - אני רוצה לשמוע את הפעמונים האלה מצלצלים. זה ברור?!"
"כןןןןן!" אני גונחת.
הוא עוצר.
"כן, אדוני!!!!" אני ממהרת לתקן.
וזה לוקח עוד שניות ספורות בלבד... ואני מתפוצצת בזעקה פראית ובלתי נגמרת.
זה חזק, וזה ממושך. זה שוטף את כל הגוף שלי בגלים-גלים של עונג מטורף, ואין לי כבר שום שליטה על הגוף שלי. הרגליים שלי בוטשות באוויר, כל הגוף רועד לי, הראש שלי נזרק לאחור אל הכרית שוב ושוב ושוב, והגב שלי מתפתל ומתקמר.
והפעמונים? הם מצלצלים. אוהו, איך שהם מצלצלים! הם מוסיפים את הצליל שלהם לקריאות העונג הרמות שלי, מצלצלים ללא הפסקה, כמו כרכרה שמרחפת בשמיים עמוסת מתנות והבטחות לחורף חם.
אני שוכבת על הגב, והוא מביט אליי, זיק שובב ומבטיח מנצנץ בעיניו.
"ידיים מאחורי הראש." הוא מורה לי.
אני מבצעת מייד.
הוא לוקח את המצבטים החדשים שנחים להם על המדף לייד המיטה, מכוונן אותן, מניח אותן על הפטמות שלי, ומהדק.
אחחחח... גל חום נשלח משם היישר אל בין רגליי, ואני מרגישה איך אני מתחילה מייד לנטוף.
אני מתפתלת, והפעמונים שמחוברים למצבטים - מדנדנים קלות.
"ששששש..." הוא אומר. "אל תזוזי עד שאורה לך. בכלל. אם תזוזי - אני מפסיק."
ובלי מילה נוספת, הוא צולל אל בין רגליי, ומתחיל להטריף אותי.
HOLY FUCK. איך אני אמורה לא לזוז כשהוא עושה את זה?
"הו מיי גאד..." אני ממלמלת בלחש. אבל אני לא זזה. בינתיים.
פשוט אשרוד את העינוי הנפלא הזה משנייה לשנייה, אני חושבת לעצמי.
והוא ממשיך וממשיך. הוא פורט עליי באצבעותיו מבפנים, מנגן עליי בלשונו מבחוץ, מטריף אותי ומקרב אותי במהירות אל הקצה.
התענוג מסנוור, מערפל חושים, ואני נאנחת בקול הולך וגובר, גונחת בעונג, נעזרת בכל כוח הרצון שלי כדי לא לזוז...
העונג גובר עליי והגוף מגיב - הירך הימנית שלי זזה לרגע.
הוא עוצר.
"לאאאאא!" אני זועקת במחאה.
"זזת." הוא אומר בפשטות, בשיא השלווה, מטריף אותי. "אני חושב שהוריתי לך לא לזוז."
"אני לא שולטת בזה..." אני מייבבת. "בבקשה! בבקשה... אל תעצור!"
"איך מבקשים?" הוא שואל.
"בבקשה, אדוני. בבקשה אל תפסיק!"
הוא מחייך בשביעות רצון, וחוזר להפיק ממני שירים.
אני כבר קרובה לקצה עד טירוף... ואז, מבלי לנתק מגע - הוא מדבר אליי:
"אני רוצה שתגמרי בשבילי עכשיו. וכשאת גומרת - אני רוצה לשמוע את הפעמונים האלה מצלצלים. זה ברור?!"
"כןןןןן!" אני גונחת.
הוא עוצר.
"כן, אדוני!!!!" אני ממהרת לתקן.
וזה לוקח עוד שניות ספורות בלבד... ואני מתפוצצת בזעקה פראית ובלתי נגמרת.
זה חזק, וזה ממושך. זה שוטף את כל הגוף שלי בגלים-גלים של עונג מטורף, ואין לי כבר שום שליטה על הגוף שלי. הרגליים שלי בוטשות באוויר, כל הגוף רועד לי, הראש שלי נזרק לאחור אל הכרית שוב ושוב ושוב, והגב שלי מתפתל ומתקמר.
והפעמונים? הם מצלצלים. אוהו, איך שהם מצלצלים! הם מוסיפים את הצליל שלהם לקריאות העונג הרמות שלי, מצלצלים ללא הפסקה, כמו כרכרה שמרחפת בשמיים עמוסת מתנות והבטחות לחורף חם.
