Jethro-Party
- פותח הנושא arieltr
- פורסם בתאריך
אני אומר את זה על אלבום ספציפי
אלבום ושמו Songs From The Wood.
אני דווקא בנוי למוזיקה למרחקים ארוכים ובכל זאת, יש אלבומים שמצליחים להתיש אותי בהאזנה מלאה, אפילו שאני אוהב כל שיר בנפרד.
ויש גם ההפך, אלבומים שבהאזנה רצופה ומלאה ונותנים לך חוויה חזקה ומספקת הרבה יותר מהאזנה חלקית.
אבל בגדול, כן, אני חושב שקיים טווח אופטימלי למשך הזמן שבו ההקשבה למוזיקה היא מיטבית. טווח שמתחתיו היא לא מסופקת ומעבר לו היא מידרדרת לחוסר סבלנות. הטווח הזה משתנה מאדם לאדם אבל הוא נמדד בעשרות של דקות ולא בשעות.
אלבום ושמו Songs From The Wood.
אני דווקא בנוי למוזיקה למרחקים ארוכים ובכל זאת, יש אלבומים שמצליחים להתיש אותי בהאזנה מלאה, אפילו שאני אוהב כל שיר בנפרד.
ויש גם ההפך, אלבומים שבהאזנה רצופה ומלאה ונותנים לך חוויה חזקה ומספקת הרבה יותר מהאזנה חלקית.
אבל בגדול, כן, אני חושב שקיים טווח אופטימלי למשך הזמן שבו ההקשבה למוזיקה היא מיטבית. טווח שמתחתיו היא לא מסופקת ומעבר לו היא מידרדרת לחוסר סבלנות. הטווח הזה משתנה מאדם לאדם אבל הוא נמדד בעשרות של דקות ולא בשעות.
כוחו של שיר בודד אכן יכול להיות אפקטיבי
ברמה היומית.
אבל זו תכנית למרחקים קצרים.
אבל הנה בא ברמלאי וגילה לך את הסוד לחיים ארוכים.
אמנם חיים בהם אתה ממשכן את מיטב חייך לעבודה עבור מישהו אחר, האשה מפילה עליך מטלות יומיות לביצועים מידיים וללא שאלות, הילדים מולקים ומוציאים כל טיפת אנרגיה שעוד נשארה בגופך, החתול מתעקש לילל לך באוזן ס'עמק שילך מפה, ועוד חופן עיסוקים תמוהים שדורשים תגובה לפני שהקיום על פני הפלנטה הזו יעצר.
אז כן סשן הקשבה שברמלאי כיוון עליהם הם הסוד בריצה למרחקים ארוכים, גם אם גומרים את הריצה בחברת אנשים עם חלוקים לבנים במוסד סגור ובמיקום חסוי...
ברמה היומית.
אבל זו תכנית למרחקים קצרים.
אבל הנה בא ברמלאי וגילה לך את הסוד לחיים ארוכים.
אמנם חיים בהם אתה ממשכן את מיטב חייך לעבודה עבור מישהו אחר, האשה מפילה עליך מטלות יומיות לביצועים מידיים וללא שאלות, הילדים מולקים ומוציאים כל טיפת אנרגיה שעוד נשארה בגופך, החתול מתעקש לילל לך באוזן ס'עמק שילך מפה, ועוד חופן עיסוקים תמוהים שדורשים תגובה לפני שהקיום על פני הפלנטה הזו יעצר.
אז כן סשן הקשבה שברמלאי כיוון עליהם הם הסוד בריצה למרחקים ארוכים, גם אם גומרים את הריצה בחברת אנשים עם חלוקים לבנים במוסד סגור ובמיקום חסוי...
אז היתה הכללה
מעבר לאותו אלבום של ג'טרו...
"כדאי ורצוי להגיע לכמה כאלה ביום"
זה תלוי ברמת ההקשבה. סתם לנגן משהו ברקע זה קל אבל ממש למצוא זמן להקשיב בצורה אפקטיבית זה לא תמיד פשוט. בנסיעה בין עירונית למשל אני לא מצליח להנות ממוזיקה בגלל רעשי הכביש ומערכת עלובה ברכב הליסינג. בעבודה אני יכול להקשיב רק כרקע. בבית לא תמיד יש לי זמן...
"סימן שמשהו מאוד לקוי בניהול סדר היום שלך"
מאד-לקוי זה כבר שיפוטי. יש סדרי עדיפויות, העדפות האזנה אישיות וחוסר אחידות באופן כללי.
מעבר לאותו אלבום של ג'טרו...
"כדאי ורצוי להגיע לכמה כאלה ביום"
זה תלוי ברמת ההקשבה. סתם לנגן משהו ברקע זה קל אבל ממש למצוא זמן להקשיב בצורה אפקטיבית זה לא תמיד פשוט. בנסיעה בין עירונית למשל אני לא מצליח להנות ממוזיקה בגלל רעשי הכביש ומערכת עלובה ברכב הליסינג. בעבודה אני יכול להקשיב רק כרקע. בבית לא תמיד יש לי זמן...
"סימן שמשהו מאוד לקוי בניהול סדר היום שלך"
מאד-לקוי זה כבר שיפוטי. יש סדרי עדיפויות, העדפות האזנה אישיות וחוסר אחידות באופן כללי.
קח את השיפוטיות עם קורטוב מלח
שיפוטיות על ניהול זמן מכוונת בדרך כלל ל"דברים החשובים בחיים" - קריירה, משפחה, חברה, כאשר סדר העדיפויות המקובל מניח "הקשבה למוזיקה" בתחתית הסולם בתור מין גחמה או פינוק שמתאפשר בתנאי שיש זמן. אני הפכתי את הסדר הזה, קצת בהומור ולכן קח את השיפוטיות עם קורטוב מלח, אבל רק עם קורטוב. יש יותר רצינות מאשר הומור באבחנה שלי. אני שם "הקשבה למוזיקה" על שלב גבוה בסולם. מוזיקה היא הזנה לנפש.
הקשבה למוזיקה, לפחות לחלק מהאנשים בעולם ולהערכתי עבור כל משתתפי הפורום הזה, היא לא פחות חשובה מאימון גופני, קורסים וכל אימון אחר למוח. מוזיקה מאמנת ומפתחת את המוח בדרכים שונות, נוסף על ההעשרה הנפשית והעונג שהיא גורמת. אי הקשבה למוזיקה בהכרח גורמת לניוון של כל מה שהתפתח בזכותה באזורי המודע והתת מודע. ההקשבה למוזיקה היא בנפשנו. ולשם כך, חייבים לנהל את סדר היום עם חלונות מובנים למוזיקה בתוכו.
אל תיקח אותי כל כך ברצינות, אני רק מלהג, לא באמת שופט אף אחד חוץ מאת עצמי ולמרות שאני מדבר אליך, אני כותב על עצמי, לא יותר
עכשיו שאתה יודע שאני לא רציני, אני מרשה לעצמי לומר לך בחוסר רצינות של ליצן חצר: המשפט "אין לי זמן" הוא המצאה. זה לא יותר מסיפור שאתה מספר לעצמך ולי. אני מכיר את הסיפור הזה, אני בעצמי מספר אותו לאחרים. אבל אין לו קשר עם המציאות, חוץ מזה שהוא תירוץ, די עלוב, לניהול כושל של זמן.
אין לך זמן? צור לעצמך זמן.
שיפוטיות על ניהול זמן מכוונת בדרך כלל ל"דברים החשובים בחיים" - קריירה, משפחה, חברה, כאשר סדר העדיפויות המקובל מניח "הקשבה למוזיקה" בתחתית הסולם בתור מין גחמה או פינוק שמתאפשר בתנאי שיש זמן. אני הפכתי את הסדר הזה, קצת בהומור ולכן קח את השיפוטיות עם קורטוב מלח, אבל רק עם קורטוב. יש יותר רצינות מאשר הומור באבחנה שלי. אני שם "הקשבה למוזיקה" על שלב גבוה בסולם. מוזיקה היא הזנה לנפש.
הקשבה למוזיקה, לפחות לחלק מהאנשים בעולם ולהערכתי עבור כל משתתפי הפורום הזה, היא לא פחות חשובה מאימון גופני, קורסים וכל אימון אחר למוח. מוזיקה מאמנת ומפתחת את המוח בדרכים שונות, נוסף על ההעשרה הנפשית והעונג שהיא גורמת. אי הקשבה למוזיקה בהכרח גורמת לניוון של כל מה שהתפתח בזכותה באזורי המודע והתת מודע. ההקשבה למוזיקה היא בנפשנו. ולשם כך, חייבים לנהל את סדר היום עם חלונות מובנים למוזיקה בתוכו.
אל תיקח אותי כל כך ברצינות, אני רק מלהג, לא באמת שופט אף אחד חוץ מאת עצמי ולמרות שאני מדבר אליך, אני כותב על עצמי, לא יותר
עכשיו שאתה יודע שאני לא רציני, אני מרשה לעצמי לומר לך בחוסר רצינות של ליצן חצר: המשפט "אין לי זמן" הוא המצאה. זה לא יותר מסיפור שאתה מספר לעצמך ולי. אני מכיר את הסיפור הזה, אני בעצמי מספר אותו לאחרים. אבל אין לו קשר עם המציאות, חוץ מזה שהוא תירוץ, די עלוב, לניהול כושל של זמן.
אין לך זמן? צור לעצמך זמן.
מתוק זה לא
לא חשבתי שיש מטריקה קשיחה לחובבי המוזיקה. אודיופילים למשל נהנים יותר לדבר על משקל של שנאים מאשר להאזין למוזיקה עצמה. בפורום הזה למשל יש תחושה ששיתוף באמצעות כתיבה על מוזיקה היא יותר חשובה לחברים מאשר שיתוף של המוזיקה עצמה שזה רובד שלא ניתן לתאר במילים (זה משהו שניסיתי לעשות, בכישלון חרוץ, ע"י פלייליסט שלמעשה נכתב ע"י חברי הפורום כמעין תחנת רדיו וירטואלית).
לי באופן אישי חשוב לשמוע הרבה חומרים חדשים\לא-מוכרים כדי ללקט פנינים ולזה דרושה השקעת זמן קצת אחר (כמו למשל לחפש לינקים בפוסטים של נוש, שלך או מודולה מהפורום השני).
"מוזיקה היא הזנה לנפש"
זה לא בהכרח מחייב מינונים קשיחים
לא חשבתי שיש מטריקה קשיחה לחובבי המוזיקה. אודיופילים למשל נהנים יותר לדבר על משקל של שנאים מאשר להאזין למוזיקה עצמה. בפורום הזה למשל יש תחושה ששיתוף באמצעות כתיבה על מוזיקה היא יותר חשובה לחברים מאשר שיתוף של המוזיקה עצמה שזה רובד שלא ניתן לתאר במילים (זה משהו שניסיתי לעשות, בכישלון חרוץ, ע"י פלייליסט שלמעשה נכתב ע"י חברי הפורום כמעין תחנת רדיו וירטואלית).
לי באופן אישי חשוב לשמוע הרבה חומרים חדשים\לא-מוכרים כדי ללקט פנינים ולזה דרושה השקעת זמן קצת אחר (כמו למשל לחפש לינקים בפוסטים של נוש, שלך או מודולה מהפורום השני).
"מוזיקה היא הזנה לנפש"
זה לא בהכרח מחייב מינונים קשיחים
זה לא נכון
שנכשלת עם הפלייליסטים. רובנו הקשבנו, אם לא מהתחלה עד הסוף אז מהתחלה עד סוף השעה הראשונה
אני חושב שעדיף לשלב דיונים על מוזיקה ולינקים. במינון סביר, זה המתכון היעיל ביותר לשלב חשיפה וגרוי סקרנות למוזיקה חדשה (חדשה לנחשף).
לעניין המינונים - זה דומה לספורט. רוב המכרים שלי בעולם הלא וירטואלי שומעים מוזיקה רק בחתונות, וזה עושה להם כרס אייטיז.
ומודלה מהפורום השני הוא עולם ומלואו. כל המוזיקה שיצאה אי פעם וגם כזו שמעולם לא יצאה, אצלו בראש.
שנכשלת עם הפלייליסטים. רובנו הקשבנו, אם לא מהתחלה עד הסוף אז מהתחלה עד סוף השעה הראשונה
אני חושב שעדיף לשלב דיונים על מוזיקה ולינקים. במינון סביר, זה המתכון היעיל ביותר לשלב חשיפה וגרוי סקרנות למוזיקה חדשה (חדשה לנחשף).
לעניין המינונים - זה דומה לספורט. רוב המכרים שלי בעולם הלא וירטואלי שומעים מוזיקה רק בחתונות, וזה עושה להם כרס אייטיז.
ומודלה מהפורום השני הוא עולם ומלואו. כל המוזיקה שיצאה אי פעם וגם כזו שמעולם לא יצאה, אצלו בראש.
מטרה נאיבית
המטרה לא היתה שאני יערוך פלייליסטים ואזכה לביקורת (מצויינת לרוב) אלא שחברי הפורום יעדנו ויפסלו פלייליסט ראשוני עפ"י עקרון חוכמת ההמונים. מעבר למסה קריטית מסויימת אפשר לקבל תחנת רדיו של ממש להאזנה במקומות כמו עבודה או נסיעה.
היום אלגוריתמי למידה, כדוגמת פנדורה, מחוללים פלייליסטים אישיים שכאלה אבל לדעתי האלגוריתמים הללו שמרניים שלא לומר חסרי מעוף וצרי אופקים עבור מאזינים תובעניים כמו חברי הפורום ואנינים למינהם.
בעברי הייתי מכור לאינפורמציה על מוזיקה כמו למשל שמות של טכנאי הקלטות או אנקדוטות איזוטריות מה דגם האופנוע עליו נסעו חברי זפלין במלון כלשהו. היום יש נגישות כה גבוהה למוזיקה (ומידע) שאין לי באופן אישי זמן לצלול לתהומות המידע או אפילו להכיל מדגמים מייצגים של מוזיקה איכותית. לפיכך לצערי אני כבר לא מוצא עניין בדיסקוגרפיה של להקות שאפילו חביבות עלי עד מאד כמו ג'טרו טל.
המטרה לא היתה שאני יערוך פלייליסטים ואזכה לביקורת (מצויינת לרוב) אלא שחברי הפורום יעדנו ויפסלו פלייליסט ראשוני עפ"י עקרון חוכמת ההמונים. מעבר למסה קריטית מסויימת אפשר לקבל תחנת רדיו של ממש להאזנה במקומות כמו עבודה או נסיעה.
היום אלגוריתמי למידה, כדוגמת פנדורה, מחוללים פלייליסטים אישיים שכאלה אבל לדעתי האלגוריתמים הללו שמרניים שלא לומר חסרי מעוף וצרי אופקים עבור מאזינים תובעניים כמו חברי הפורום ואנינים למינהם.
בעברי הייתי מכור לאינפורמציה על מוזיקה כמו למשל שמות של טכנאי הקלטות או אנקדוטות איזוטריות מה דגם האופנוע עליו נסעו חברי זפלין במלון כלשהו. היום יש נגישות כה גבוהה למוזיקה (ומידע) שאין לי באופן אישי זמן לצלול לתהומות המידע או אפילו להכיל מדגמים מייצגים של מוזיקה איכותית. לפיכך לצערי אני כבר לא מוצא עניין בדיסקוגרפיה של להקות שאפילו חביבות עלי עד מאד כמו ג'טרו טל.
נסיעות? בישולים? הליכות? נקיונות?
לא תמיד יש את הפריבילגיה פשוט לשבת על המיטה ולהקשיב לאלבום, אבל אפשר להקשיב למוזיקה גם במקביל (זו פשוט האזנה קצת אחרת).
יש הבדל בין פלייליסטים למיקסטייפים לאלבומים. כל אחד משרת מטרה אחרת ולכן גם האורכים קצת משתנים. אלבום הוא אלבום. יש לו מבנה, יש מאחוריו מחשבה והוא יצירה שלמה, שפעם היתה מחולקת לשני צדדים והיום היא מנוגנת ברצף (ויש הרבה פעמים שזה משפיע). יש דם סיבה שעל אף שעם הטכנולוגיה של היום אפשר להקליט אלבומים ארוכים יותר, הם לרוב שומרים על טווח הזמנים של 40-50 דקות ומעבר לזה, זה מרגיש יותר מדי. מיקסטייפ אמנם יכול תאורטית להיות ארוך כי הוא אסופת שירים, אבל גם מאחורי הבניה שלו יש מחשבה ויש איזשהו סיפור, גם אם לא ליטרלי או קונספטואלי, ולכן גם הוא, אם הוא יהיה ארוך, לא ירגיש נכון. כשאני מכינה מיקסטייפ אני חושבת על הזמן שהוא ימשך ולא משתמשת בכל הזמן שהדיסק מאפשר לי. ופליייסטים אינ מכוונת לצרכים אחרים, כמו למשל עבודה ממושכת בסטודיו, ואז בכיף היא יכולה להימשך הרבה זמן כי אני לא מחפשת את הקו המנחה או את החוט השזור בין הקטעים. כמובן שאפשר להרכיב גם פלייליסט עם אופי אחר או כמו שמרכיבים מיקסטיים, אבל אם היא ממש "פלייליסט" אז אני לא אחפש בה או אקשיב לה באותו האופן שאינ מקשיבה לאלבום או מיקסטייפ. אלא אם היא בנויה ככה שאני צריכה או רוצה.
לא תמיד יש את הפריבילגיה פשוט לשבת על המיטה ולהקשיב לאלבום, אבל אפשר להקשיב למוזיקה גם במקביל (זו פשוט האזנה קצת אחרת).
יש הבדל בין פלייליסטים למיקסטייפים לאלבומים. כל אחד משרת מטרה אחרת ולכן גם האורכים קצת משתנים. אלבום הוא אלבום. יש לו מבנה, יש מאחוריו מחשבה והוא יצירה שלמה, שפעם היתה מחולקת לשני צדדים והיום היא מנוגנת ברצף (ויש הרבה פעמים שזה משפיע). יש דם סיבה שעל אף שעם הטכנולוגיה של היום אפשר להקליט אלבומים ארוכים יותר, הם לרוב שומרים על טווח הזמנים של 40-50 דקות ומעבר לזה, זה מרגיש יותר מדי. מיקסטייפ אמנם יכול תאורטית להיות ארוך כי הוא אסופת שירים, אבל גם מאחורי הבניה שלו יש מחשבה ויש איזשהו סיפור, גם אם לא ליטרלי או קונספטואלי, ולכן גם הוא, אם הוא יהיה ארוך, לא ירגיש נכון. כשאני מכינה מיקסטייפ אני חושבת על הזמן שהוא ימשך ולא משתמשת בכל הזמן שהדיסק מאפשר לי. ופליייסטים אינ מכוונת לצרכים אחרים, כמו למשל עבודה ממושכת בסטודיו, ואז בכיף היא יכולה להימשך הרבה זמן כי אני לא מחפשת את הקו המנחה או את החוט השזור בין הקטעים. כמובן שאפשר להרכיב גם פלייליסט עם אופי אחר או כמו שמרכיבים מיקסטיים, אבל אם היא ממש "פלייליסט" אז אני לא אחפש בה או אקשיב לה באותו האופן שאינ מקשיבה לאלבום או מיקסטייפ. אלא אם היא בנויה ככה שאני צריכה או רוצה.
להקשיב למוזיקה במקביל
זה מבחינתי מוזיקת רקע שלא דורשת את אותו ריכוז של "20 דקות" ולמעשה ניתן להקשיב כמעט ללא הגבלה.
רוב הזמן בו אני מסוגל להקשבה פסיבית הוא ברכב אבל שם אני ממש לא נהנה להקשיב למוזיקה ולמעשה כבר מספר שנים אני מקשיב רק להרצאות שהורדו מיוטיוב. זה התחיל עם הרצאות של יובל הררי (ממליץ בחום רק על ספרו "קיצור תולדות האנושות" שבטח קראת כנשמה פילוסופית) והמשיך עם שלל הרצאות בנושאים מגוונים.
למידה יכולה להיות דומה למוזיקה חדשה ומרגשת שבאמצעותה נפתחים לעולמות חדשים ומרתקים...
זה מבחינתי מוזיקת רקע שלא דורשת את אותו ריכוז של "20 דקות" ולמעשה ניתן להקשיב כמעט ללא הגבלה.
רוב הזמן בו אני מסוגל להקשבה פסיבית הוא ברכב אבל שם אני ממש לא נהנה להקשיב למוזיקה ולמעשה כבר מספר שנים אני מקשיב רק להרצאות שהורדו מיוטיוב. זה התחיל עם הרצאות של יובל הררי (ממליץ בחום רק על ספרו "קיצור תולדות האנושות" שבטח קראת כנשמה פילוסופית) והמשיך עם שלל הרצאות בנושאים מגוונים.
למידה יכולה להיות דומה למוזיקה חדשה ומרגשת שבאמצעותה נפתחים לעולמות חדשים ומרתקים...
זה תלוי מה הרקע
כשאני בנסיעות (בין אם בנהיגה ובין אם בתחבורה ציבורית), כשאני הולכת בעיר וכשאני עובדת על סטודיו, האזנה למוזיקה בשבילי היא לא כרקע. היא שילוב שלה בחיים שלי, התבוננות עליהם דרך המנסרה שהיא מעניקה לי. אני מתרכזת במוזיקה ולפעמים אפילו יותר משהייתי לו הייתי רק יושבת על המיטה ושוקעת במחשבות. זה נורא אישי, כמובן, איך מקשיבים למוזיקה וכל אחד מוצא את מה שמתאים לו. לילות לבנים עם קרטוני ביצוע מפילים אצלי יותר אסימונים מאשר בהיה בחלל. נסיעות בין-עירוניות מפרשות לי את הצלילים אחרת. נסיעות עירוניות נותנות רקע אחר למילים. בשנים שהיה לי אוטו, למדתי את המוזיקה בחלל המוגדר שהיה לי, ועם האנשים שלעתים הצטרפו לנסיעה והיא נקשרה אליי (ואליהם) בצורה אחרת. יש אלבומים שעובדים יותר ככה ויש כאלו שמתאימים לסיטואציות אחרות, אבל האמת היא שאצלי, באופן אישי, האזנה תוך כדי עשיה של משהו אחר זה לא בהכרח לתת למוזיקה מקום של מוזיקת-רקע, להפך, מה שאני עושה הוא הרקע למוזיקה. ואולי גם זה לא מדויק, אבל הרבה פעמים הוא רק מחזק את המקום שלה אצלי. (והרבה פעמים אני גם "אבחן" אלבום בכמה סיטואציות, כדי לראות איך הפעולות והרגעים השונים נראים דרכו או איפה הוא הכי מתאים לי).
לגבי קורסים אינטרנטיים, לקורס של יובל הררי עוד לא הקשבתי, אבל יש לי את שני האחים האלו שהקורסים שלהם נהדרים, פשוט אני לא בטוחה שהם עובדים רק כאודיו.
כשאני בנסיעות (בין אם בנהיגה ובין אם בתחבורה ציבורית), כשאני הולכת בעיר וכשאני עובדת על סטודיו, האזנה למוזיקה בשבילי היא לא כרקע. היא שילוב שלה בחיים שלי, התבוננות עליהם דרך המנסרה שהיא מעניקה לי. אני מתרכזת במוזיקה ולפעמים אפילו יותר משהייתי לו הייתי רק יושבת על המיטה ושוקעת במחשבות. זה נורא אישי, כמובן, איך מקשיבים למוזיקה וכל אחד מוצא את מה שמתאים לו. לילות לבנים עם קרטוני ביצוע מפילים אצלי יותר אסימונים מאשר בהיה בחלל. נסיעות בין-עירוניות מפרשות לי את הצלילים אחרת. נסיעות עירוניות נותנות רקע אחר למילים. בשנים שהיה לי אוטו, למדתי את המוזיקה בחלל המוגדר שהיה לי, ועם האנשים שלעתים הצטרפו לנסיעה והיא נקשרה אליי (ואליהם) בצורה אחרת. יש אלבומים שעובדים יותר ככה ויש כאלו שמתאימים לסיטואציות אחרות, אבל האמת היא שאצלי, באופן אישי, האזנה תוך כדי עשיה של משהו אחר זה לא בהכרח לתת למוזיקה מקום של מוזיקת-רקע, להפך, מה שאני עושה הוא הרקע למוזיקה. ואולי גם זה לא מדויק, אבל הרבה פעמים הוא רק מחזק את המקום שלה אצלי. (והרבה פעמים אני גם "אבחן" אלבום בכמה סיטואציות, כדי לראות איך הפעולות והרגעים השונים נראים דרכו או איפה הוא הכי מתאים לי).
לגבי קורסים אינטרנטיים, לקורס של יובל הררי עוד לא הקשבתי, אבל יש לי את שני האחים האלו שהקורסים שלהם נהדרים, פשוט אני לא בטוחה שהם עובדים רק כאודיו.
עשית סיבוב במוח שלי והעתקת מה שראית?
גנבת
מסכים עם כל מילה. מוזיקה+חיים=חיים הרבה יותר שווים. מוזיקה היא החיים, היא מדברת עליהם, מגיבה אליהם, חשה אותם, לפעמים גם מתנגדת ומתווכחת. לכן היא כה נוגעת.
אם נשכיל לראות לא רק את החיים שבמוזיקה אלא גם את המוזיקה בחיים- הכל יזרום יותר טוב.
בעז"ה...
גנבת
מסכים עם כל מילה. מוזיקה+חיים=חיים הרבה יותר שווים. מוזיקה היא החיים, היא מדברת עליהם, מגיבה אליהם, חשה אותם, לפעמים גם מתנגדת ומתווכחת. לכן היא כה נוגעת.
אם נשכיל לראות לא רק את החיים שבמוזיקה אלא גם את המוזיקה בחיים- הכל יזרום יותר טוב.
בעז"ה...
עלית על משהו
אני שומע הרצאות אולטרה ארוכות שלוקחות לי הרבה מהזמן הפנוי. הקורס המופלא של יובל הררי (הראשון ולא של תשנ"ג) היה סדרה של 24 הרצאות שכל אחת באורך של כשעה וחצי של עונג צרוף שעולה אפילו על אלבום טוב של ג'טרו טל. אפילו ארוך יותר מפלייליסט ממוצע שלי
וזה קורס יוטיוב טיפוסי גם בייל וסטנפורד...
גם אצלי המוזיקה היא כוח עוצמתי שמזין את הנשמה אבל לא במינונים קבועים ובהרבה מקרים כדי לרומם את רוחי.
אני שומע הרצאות אולטרה ארוכות שלוקחות לי הרבה מהזמן הפנוי. הקורס המופלא של יובל הררי (הראשון ולא של תשנ"ג) היה סדרה של 24 הרצאות שכל אחת באורך של כשעה וחצי של עונג צרוף שעולה אפילו על אלבום טוב של ג'טרו טל. אפילו ארוך יותר מפלייליסט ממוצע שלי
וזה קורס יוטיוב טיפוסי גם בייל וסטנפורד...
גם אצלי המוזיקה היא כוח עוצמתי שמזין את הנשמה אבל לא במינונים קבועים ובהרבה מקרים כדי לרומם את רוחי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.