Jake Holmes

[psychodoodle]

Jake Holmes

היוצר העלום הזה הוזכר ע"י ידידנו המלנכולי בסקירתו המרתקת על הפולק בניו יורק בשנות השישים . הנה אתר המתעסק קצת ביצירתו ומאפשר לראות קליפ שלו (צריך Real Video בשביל לצפות ) . ניתן גם לשמוע דגימות מהמוסיקה שלו למתענינים (כולל את Dazed And Confused ) . ובקשר לשיר עצמו ,ולעובדה שג'ימי פייג' ממש גנב את השיר , לפחות לפי מה שמספר מתופף היארדבירדס JIM McCARTY בחוברת המצורפת לרימסטר של האלבום Little Games (שיצא רק בארה"ב במקור) ,לא רק שהם ראו את הולמס מבצע את השיר ,הם גם טרחו לרכוש את אלבומו .

 

[melancholy man]

תודה

עוד משהו מוזר לגבי השיר הזה, באוסף Session Man, Vol. 1 של ג'ימי פייג', שמורכב מאוסף של שירים שפייג' ניגן בהם כנגן אולפן (יש עשרות ואולי מאות כאלה, חלקם קלאסיקות ממש) מופיעע Dazed And Confused בביצוע המקורי של האלמס, לא משום שפייג' היה קרוב אפילו לנגן שם (הוא כאמור שמע לראשונה על האלמס כשזה חימם את היארדבירדס ובאותו היה הפעם הראשונה שהוא רכש גם את האלבום, אלא משום שלדעת עורך האוסף, הגירסא פשוט טובה יותר, אישית אגב, אני מעדיף את הגירסא של היארדבירדס. ועוד אגב לגבי האלמס, הוא אחד האחראים, ככותב לאחד האלבומים הכי מסקרנים שאפשר למצוא Watertown של פראנק סינטרה, שהיה ניסיון, דיי יוצא דופן של old blue eyes ליצור אלבום קונספט שקשור לעולם הרוק, האלבום המלאנכולי והמדכא, נכשל מסחרית אבל הוא סוג של פנינה נסתרת ששווה להשקיע את המאמץ ולשמוע אותו כמו שצריך. (מצד שני, כמעט כל דבר של סינטרה שווה)

 

[ציףציף1000]

מלנכולי, האם תוכל לכתוב עוד על Watertown?

זו הפעם הראשונה שאני שומעת על זה. נשמע מעניין מאוד.

 

[melancholy man]

אני שומע אותו עכשיו אחרי הרבה זמן

מדובר, בעצם באלבום קונספט שהוקלט בסוף שנות השישים (69 אאל"ט) השירים הולחנו על ידי Bob Gaudio לטקסטים של אותו הלמס, השירים הם מחזור שירים שעוסקים כולם בגבר בגיל עמידה מעיירה קטנה שאשתו השאירה אותו עם הילדים, נושא קטן להפליא ולא צפוי מסינטרה שמתמודד הייטב עם הטקסטים באמצעות יכולת ההגשה והתזמון הנפלא שלו. אני אנסה אולי לכתוב משהו יותר ארוך אחרי עוד כמה האזנות, אבל אני יכול להגיד מהזיכרון שמדובר באלבום מעיק אבל לא בצורה רעה, השירים כנים וקטנים, העיבודים מלאנכוליים ומינוריים, זה לא רוק כמו שנוהגים להגיד על האלבום הזה, יותר כמו פולק עם עיבוד תזמורתי. לא יודע, אם זה אלבום שאפשר לשמוע בכל זמן, או משהו שתענוג מתאר את האזנה לו בצורה נכונה, אבל בהחלט אלבום מסקרן ששווה האזנה.

 

[psychodoodle]

הצלחת לעורר את סקרנותי

בקשר לאלבום של סינטרה (לא ממש כוס התה שלי כידוע לך),ובעזרת הבלוגיאדה הוא עושה כעת את דרכו אל המחסן הפרטי . את התרשמותי מהאזנה ראשונית אולי אתן בהמשך הערב . ב AMG אגב ,נותנים לו 4 וחצי כוכבים .

 

[Barmelai]

אותי הוא תפס

אני לא מחובבי סינטרה, בלשון המעטה, ואולי זה צריך לשמש תמרור אזהרה למי שכן. זה האלבום היחיד של פרנק שבו הוא מצדיק את שמו. פחות מתעסק באיך להגיש את השירים, יותר יורד לגובה שלהם, שזה בערך קומת אדם ממוצע מהפרוורים.

 

[melancholy man]

בקשר לסינטרה

אני עדיין מנסה להתגבר על העובדה שהוא כבר ממש לא מגניב וכל העניין מריח כמו ארון הבדגים של סבא שלי, אבל נדמה, לי שבסופו של דבר, כמו הביטלס, בסוף כל מי שבאמת אוהב מוסיקה רואה את האור, האיש מגיש שירים בכישרון ותזמון שאין שני להם, אני מתקשה לראות את עצמי נכנס לחנות וקונה אלבום של פרנק סינטרה ועדיין, אני מתקשה לראות את עצמי מפסיק לשמוע שיר שלו באמצע, ובטח אין לי בעיה להגיד, שבעצם, הוא הגדול מכולם.

 

[ציףציף1000]

סינטרה היה המבצע הטוב ביותר

במוסיקה האמריקאית. הוא לא שייך לעולם הרוק, אשר הפחיד אותו ונראה בעיניו דוחה. אבל איכויות השירה שלו והמלנכוליה שאפפה את שיריו הגדולים ביותר, נתנו ליצירתו עומק שאינו פחות מזה של גדולי כותבי השירים ברוק. כמו כל אמן גדול, בכל תחום וז'אנר, סינטרה הצליח ומצליח לקחת את מאזיניו למסע למקום אחר, בו אין להם ברירה אלא להתעמת עם עצמם.

 

[melancholy man]

בדיוק ../images/Emo45.gif

 

[Barmelai]

באמת? ../images/Emo13.gif

מוסיקה, אפילו לא פופ, אפילו לא זה של החמישים והששים, היא לא ענין אקדמי. היא לא חשובה כי מישהו החליט. סינטרה לא גדול כי איזה טריבונל קבע. זה לא אמור להיות אישי כל הדבר הזה? אם אתה לא קונה את כל האלבומים שלו, לפחות הנחשבים לגדולים, ולא שומע שומע אותו באופן סדיר, אז אין לך בעיה להגיד שבעצם הוא הגדול מכולם? סינטרה הוא זמר גדול של אחרים, לי הוא לא עושה כלום, ברוב המוחלט השירים שלו. בעיני הוא מגיש שירים, הוא סוג מאוד מאוד מאוד משוכלל של מגש של שירים. כזה אליפטי מעוטר ביהלומים ופנינים. אותי הוא משעמם, ולכן אין לי שום בעיה להגיד עליו כלום. (את המשפט האחרון צריך לקרוא שוב). התואר הזמר הגדול מכולם שמור אצלי למי שבסוף ימי יסתבר שאת שיריו שמעתי מתוך בחירה חופשית הכי הרבה פעמים מכולם. גם אם קובעי טעם ומומחים יהיו רחוקים מדעתי. מה זה חשוב. למוסיקה אין חשיבות. לסינטרה אין חשיבות. אלה אנחנו שמעניקים להם את החשיבות, כל אחד מאיתנו, מי יותר ומי פחות. וזה ממש לא חייב להסתכם לשם אחד. אם אתה לא הולך מחר וקונה את קטלוג הרימסטרים פלוס בונוסים של פרנק קשישא כחול העיניים ומתחיל לחרוש עליו, כנראה שכבר קבעת שהוא לא הגדול מכולם. לא מבחינתך בכל אופן.

 

[Welsh]

נהנתי לקרוא את התגובה הזו../images/Emo13.gif

 

[ציףציף1000]

שוב האנטי-אינטלקטואליות?

סינטרה הוא הווקליסט הטוב ביותר בארה"ב במאה העשרים, לא משום ש"קובעי טעם" אמרו את זה, אלא משום שזו עובדה. אין ווקליסט אחר שמגיע אליו - לא כזה שמוכר לי, בכל אופן. גם לא צריך להאזין לכל מיליוני האלבומים שלו בכדי להיווכח בכך, וגם לא חובה להתחבר אליו רגשית. סינטרה השתמש בקולו בוירטואוזיות, לא פחות מהשליטה המופלאה של דילן במילים. הוא ידע מה להדגיש, אילו מילים להאריך, היכן להגביר את הווליום או להנמיך, מתי להכנס ומתי לצאת, בכדי להגיע לאפקט מקסימלי. הבחירה שלו בשירים היתה מעולה (אך לא מושלמת), והיתה לו כימיה נדירה עם המעבד המוסיקלי שלו בתקופת השיא, נלסון רידל. הישיגיו האמנותיים של סינטרה אינם נופלים מאלו של הרוק בשיאו, לטעמי. אני מאזינה לסינטרה כמו שאני מאזינה לכל אמן אחר, אבל כמובן תוך מודעות לכך שזהו איננו רוק, ולכן הסטנדרטים להערכת המוסיקה שלו הם שונים (בדיוק כמו שאנו מעריכים מוסיקה עברית באופן שונה מפופ לועזי). אין חובה להתחבר אליו - אם זה לא מדבר אליך, אז זה לא מדבר אליך.. לא צריך להאשים איזו קונספירציה של "קובעי טעם" ביצירת עולם שאינך מתחבר אליו, ואז לבטל אותו; כולנו מכירים מספיק אמנים "נחשבים" או אמנים שאחרים אוהבים - אפילו בפורום הזה - אליהם אנחנו לא מתחברים בכלל, שלא לדבר על ז'אנרים שלמים. וכמובן, לומר שסינטרה אינו מספיק טוב בגלל שהוא רק "מגיש שירים", זה גם לבטל אמנים כמו אריק איינשטיין או חוה אלברשטיין, או - בהשאלה - שחקנים, שמבצעים טקסטים שכתבו מחזאים או תסריטאים אחרים, או לבטל הישגיהם של רקדנים בגלל שהם מבצעים כוריאוגרפיה של מישהו אחר. אני מניחה שהמקור לכך הוא התפישה - המוטעית, לטעמי - שרק מי שכותב את שיריו בעצמו, ראוי להערכה. זוהי תפישה רומנטית, שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות בה פועלים אמנים. ובמאמר מוסגר אוסיף שלתפישה הזו היתה השפעה הרסנית על התפתחות המוסיקה הישראלית בשנות השבעים, אבל זו כבר אופרה אחרת.

 

[Barmelai]

זאת עובדה שהוא הווקליסט הטוב בעולם

וההוכחה הכי טובה לזה היא שזאת עובדה. אני האחרון שאתווכח עם זה, או כל טיעון אחר שתביאי. תביני, עם השמיעה הלקויה שלי, חוסר הידע המוחלט שלי במוסיקה, אין לי על מה להתבסס חוץ מחויית השמיעה הפרטית שלי. אני אחרון המקקים שיכולה להיות לו אמירה בעניין היכולות של סינטרה, ואפילו אני מזהה שיש לו קול נעים וחם, וגם באוזני הוא מדייק בתזמונים שלו. אבל אני מבטל אותו כלאחר יד - בעבור עצמי בלבד. אותי הוא משעמם, ומכיון שרוב השירים שלו טחונים אצלי בראש, כמו אצל רוב בני הדור שלי, המצב לא עתיד להשתנות ושום אור כבר לא יזרח עלי. אני גם לא מאשים אף אחד, אין לי שום טענות נגד ממליכי מלכים וקובעי טעם מטעם עצמם. זה קיים בכל תחום של אמנות וזה בסדר גמור מבחינתי לא לאהוב את סינטרה וזה בסדר גמור שהוא נחשב לסוג של מלך. על איזו קונספירציה את מדברת? יש מזימה חשאית לבצע שטיפת מוח לאנשים כדי שיקנו את אלבומי סינטרה? יש לך הוכחות?

 

[ציףציף1000]

התייחסתי לאמירה שלך הזו:

"היא לא חשובה כי מישהו החליט. סינטרה לא גדול כי איזה טריבונל קבע." מהדברים משתמע שאתה חושב שיש איזה "טריבונל" שקובע מי חשוב ומי לא, ונגדו אתה יוצא. זו אינה האמירה הראשונה שלך כנגד "קובעי טעם" וכל מיני אנשים/גופים עלומים, שמשום מה מעלים לך את הסעיף - רק משום שאתה לא מסכים אתם. שמא תנסה לראות את הדברים אחרת: כמו בכל תחום אחר, קיימת גם בתחום המוסיקה שכבת אינטלקטואלים שמביעים את דעתם. אף אחד לא מחוייב להקשיב להם, ולכן גם לא צריך להתעצבן, אם הם לא אוהבים את מה שאתה אוהב, או ההפך. אלו בסה"כ דעות. אולי יותר מנומקות, יותר מבוססות על ידע והבנה, אבל בסופו של דבר רק דעות. you can take it or leave it , כמו שאומרים בגרוזינית. אני, למשל, לא מבינה את ההתלהבות מדייויד בואי, או ממארק בולאן, או מאופרות, או מאינדי תעשייתי. אפילו רגאיי, אני יכולה לשמוע רק במינונים קטנים. ולא משנה כמה מאמרים מלומדים אקרא, זה לא עושה לי את זה. מה הטעם לצאת נגד מי שכן אוהבים את זה?

 

[Barmelai]

אני באמת חושב ככה

אל תתפסי לדמויים שלי, ברור שאני מתכוון לטעם כללי של בון-טון ולא לועדה חשאית. קיוויתי שזה ברור כשמש שאני לא יוצא נגד זה, שזה בסדר גמור מבחינתי ושאני האחרון שדבר פעוט כזה יכוללהעלותלו את הסעיף. נחמד לי מאוד לא להסכים עם גדולים וחכמים ממני ואין שום עניין להתווכח על זה ובטח שלא לשנות דעות של אחרים. את צודקת בכל דברייך.

 

[melancholy man]

סוג של צודק

סינטרה הוא סוג של מוסכמה, לא יודע אם בון טון, אבל מוסכמה, מסוג הדברים שמי שלא אוהב אותם, מעדיף לכתוב על דברים אחרים. אבל מה הכל משנה? אותי הוא מצליח לרגש, גם את ציף כנראה, אותך לא, זה בסדר גמור, כל הרעיון במוסיקה, הרי, שבסופו של דבר, מה שחשוב, לכל אחד מאיתנו, זה מה עושה לנו את זה.

 

[Barmelai]

אכן

 

[HelterSkelter1]

מה?

"סינטרה הוא הווקליסט הטוב ביותר בארה"ב במאה העשרים, לא משום ש"קובעי טעם" אמרו את זה, אלא משום שזו עובדה" - זה אחד המשפטים הכי מגוחכים שקראתי בזמן האחרון. You gotta be kiddin'... את באמת רצינית כשאת אומרת את זה? אני יכול לתת לך רשימה של יותר מעשרים זמרים שעולים לי כרגע לראש שמתאימים בהרבה לכל התנאים שקבעת מאשר Ol' Frankie. אין לי חלילה שום דבר נגד הבחור, אבל מכאן ועד הווקליסט הטוב ביותר במאה העשירים - במיוחד כשזה מוצג כעובדה - זאת כבר הגזמה פראית.

 

[ציףציף1000]

תן רשימה, ונדון.

זה דווקא נושא טוב לדיון: מה הופך ווקליט טוב, לטוב?

 

[HelterSkelter1]

מה שהפריע לי

הוא שאת קובעת את דעתך כעובדה - כאילו מדובר על משהו ברור כמו שהיום בבוקר זרחה השמש, או שהיום יום ראשון. זה מוזיקה, לא מדע מדוייק אין פה הרבה עובדות. והנה קצת ניימדרופינג, שמייצג את טעמי בלבד כמובן (וכולם אמריקאים. בלי אמריקאיים זה בכלל לא חוכמה

): טום ווייטס ג'ים מוריסון קפטן ביפהארט דייויד תומס דייויד ביירן ארתור לי ג'קסון פראנק אריק בלום איגי פופ טום ראפ פול סיימון ג'ו מקדונלד וכו' אני מודע לעובדה שאולי לפרנק יש מנעד גדול יותר בקול מלרוב החבר'ה כאן, ואני בטוח שאף כתב מוזיקה בעיתון גדול לא היה מעיז להגיד את זה, אבל אני מעדיף את כל הנ"ל על פרנק. זה פחות הקול שלו נטו, ויותר צורת השירה, צורת ההגשה, בחירת השירים והסגנון. אני גם לא חושב שאפשר להשוות כ"כ בין האמנים הללו לפרנק, פשוט כי זה סגנון שונה לגמרי. אני עדיין אוהב את פרנק, וגם לא מעט שירים שלו, ובכל זאת...