להקה מאד מיוחדת
כמו שרונן תיאר, מוסיקה מאד אווירתית, עם תחושה של הזיה. גיטרה אקוסטית וחליל הם הכלים הדומיננטים. באלבומים הראשונים שלהם היו שני סוגים של שירים. הטובים והמעניינים יותר שילבו בין פולק אקוסטי ורוק למוסיקה אפריקנית ויפנית, והפחות מוצלחים היו שירי בלוז רוק והארד רוק עם טכסטים סתמיים. הם היו הרכב קטן עם נגנים בעלי יכולת ממוצעת ולכן הצליל שלהם די עני מבחינה הרמונית. זה דווקא הולם את הקטעים עם ההשפעות האפריקניות/יפניות, גם בזכות השימוש בכלי הקשה במקום תופים (קונגס וכדומה). מהתקופה הזאת אני ממליץ על Last Autumn Dream (האלבום השלישי) שלטעמי טוב יותר מאלבום הבכורה עליו המליץ רונן. ב-74' הם עברו מלייבל ורטיגו ללייבל אטלנטיק, הצטמקו לצמד (קודם היו בין 3 ל-5 אנשים) והוציאו אלבומים אקוסטיים בסגנון מייק אולדפילד. מהתקופה הזאת אני ממליץ על Way of the Sun. הם הוציאו אלבומים גם בשנות ה-80 וה-90, אבל לא יצא לי לשמוע.
