בדרך כלל משתמשים במוטיב בתוך אותו הסולו, או מקסימום באותו אלבום, אבל לעבור מאלבום לאבלום עם אותו מוטיב זה פשוט מדהים... וזה לא הקטע של התו... זה הצורה שבה הוא נשמע, וזה יצא ממש סוג של מוטיב...
אם להיות קטנוניים לרגע. מוטיב (מוסיקלי או טקסטואלי) דורש רצף של מילים/תווים, ולא תו בודד. והוא גם צריך להיות משמעותי, בהקשר בו הוא ניתן. כאן, לא היתה משמעות כזו, מלבד שזה נשמע מגניב.
הרי אותו גיטריסט ניגן את כל הקטעים האלו. לגילמור יש צורת נגינה ברורה מאד. מאד. וקל מאד לזהות האם זה סולו שהוא הלחין או מישהו אחר. שומעים את זה על האפקטים, על הבנדים, על הסלייד. זה ככה עם כל גיטריסט (טוב). אז גילמור מנגן דברים דומים בהרבה מקומות. זה בגלל שהוא אותו אדם!