introduction
פגשתי אחת באיזה אתר. היא הייתה נשואה לאיזה איש תקשורת שבא מצרפת.
היה בה משהו "שלגייתי" כזה. אתם יודעים, אפשר להרגיש. היה לה מין עור צח כזה,
ועיניים חומות פראיות, ושפתיים כאלה עבות חושניות. והיו לה גם שדיים כבדים מתנשאים, וזוג ירכיים עגולות פוריות, שהיא מניעה מצד לצד. היא לבשה מן כזאת שמלה צרצרה, מתוחה על הגוף, בלי שום דבר מתחת. את זה גיליתי אחר כך.
השמלה הייתה מתוחה עליה כמו עור של תוף. והיא התנועעה בריתמוס משגע, כמו איזה נמרה לבנה.
אאאאאאההה, טוב, אז כשאני הגעתי לשם, היא עמדה ככה לבדה, בצד כזה.
ראיתי שהיא משתעממת בחברת כל האפורים החיוורים האלה, עם כל המעצורים שלהם.
ואז היא פתאום ראתה אותי! זה קרה לנו תכף ממבט ראשון, זרם חשמלי עבר בינינו, העיניים שלנו נפגשו, היא בבת אחת השתנתה. טוב, חשבתי לעצמי, ניתן לעניינים להתפתח באופן טבעי. אני אחכה שהיא תפנה אלי. אני לא אקל עליה את המלאכה. לא יזיק אם היא תתאמץ קצת לצוד אותי. אז ניגשתי ולקחתי משהו לשתות וקשקשתי לי עם כל מיני אנשים, בצד השני של החדר. לא הסתכלתי לכיוון שלה, אבל כל הזמן חשתי את נוכחותה. הרגשתי שהיא מתקרבת, שהיא נמשכה אלי בכוח איתנים, ובאמת, כמו שאני מסתובב, אני רואה אותה על ידי. למרות שלא ראיתי או שמעתי אותה קודם, בכל זאת, חשתי את נוכחותה. קבענו להפגש.
מתנשמת ורועדת. לא דיברנו מילה, לא היה צורך בכל המילים הנדושות. לפני שידענו מה קורה, מצאנו את עצמנו דבוקים ואחוזים זה בזה. נגסנו אחד את השני ברעבתנות, הלשונות התפתלו בתוך לחות חושנית, התעוותו והסתבכו כמו שני נחשים נרגזים. היא פתאום נעצה בי את השיניים ונשכה אותי נשיכה עמוקה מהממת. שטף אותי גל של כאב חריף, אבל לא כאב מהסוג הרגיל, זאת הייתה להבה שזינקה מתוך הקרביים והלמה בתוכי כמו אלפי פטישים.
לפני שהספקתי לחשוב, כבר היינו בקליניקה שלה. והיא אמרה: "עשה לי הכל, תכאיב לי, קרע אותי! קרע אותי! תן לי להרגיש." ואני אומר, אני אומר, אני אומר: "מה את רוצה שאעשה?" והיא מתחילה לתלוש את הבגדים שלי, משכיבה אותי פרקדן על מיטת הטיפולים, מחברת מצבטים אל פטמותיי ומטה את ראשי מטה אל תושבת הראש במיטת הטיפולים.
ואני שומע את תופי הטם-טם, הצלפות השוט הולמות באזני, בתוך דמי, בתוך חלצי. נשאר רק הרגע הזה. קיימת רק הוויה פראית ראשונית. שם בחדר ההוא, אוכל אותה, מכף רגל ועד קודקוד בתוך הכבשן הזה, רק הלהט הזה, רק- ....... ומאז לא ראיתי אותה.
ברוכים הנמצאים, חדש כאן ובעולם הזה.
באם יש כאן "מורת נבוכים" אשמח שתיצור עימי קשר
פגשתי אחת באיזה אתר. היא הייתה נשואה לאיזה איש תקשורת שבא מצרפת.
היה בה משהו "שלגייתי" כזה. אתם יודעים, אפשר להרגיש. היה לה מין עור צח כזה,
ועיניים חומות פראיות, ושפתיים כאלה עבות חושניות. והיו לה גם שדיים כבדים מתנשאים, וזוג ירכיים עגולות פוריות, שהיא מניעה מצד לצד. היא לבשה מן כזאת שמלה צרצרה, מתוחה על הגוף, בלי שום דבר מתחת. את זה גיליתי אחר כך.
השמלה הייתה מתוחה עליה כמו עור של תוף. והיא התנועעה בריתמוס משגע, כמו איזה נמרה לבנה.
אאאאאאההה, טוב, אז כשאני הגעתי לשם, היא עמדה ככה לבדה, בצד כזה.
ראיתי שהיא משתעממת בחברת כל האפורים החיוורים האלה, עם כל המעצורים שלהם.
ואז היא פתאום ראתה אותי! זה קרה לנו תכף ממבט ראשון, זרם חשמלי עבר בינינו, העיניים שלנו נפגשו, היא בבת אחת השתנתה. טוב, חשבתי לעצמי, ניתן לעניינים להתפתח באופן טבעי. אני אחכה שהיא תפנה אלי. אני לא אקל עליה את המלאכה. לא יזיק אם היא תתאמץ קצת לצוד אותי. אז ניגשתי ולקחתי משהו לשתות וקשקשתי לי עם כל מיני אנשים, בצד השני של החדר. לא הסתכלתי לכיוון שלה, אבל כל הזמן חשתי את נוכחותה. הרגשתי שהיא מתקרבת, שהיא נמשכה אלי בכוח איתנים, ובאמת, כמו שאני מסתובב, אני רואה אותה על ידי. למרות שלא ראיתי או שמעתי אותה קודם, בכל זאת, חשתי את נוכחותה. קבענו להפגש.
מתנשמת ורועדת. לא דיברנו מילה, לא היה צורך בכל המילים הנדושות. לפני שידענו מה קורה, מצאנו את עצמנו דבוקים ואחוזים זה בזה. נגסנו אחד את השני ברעבתנות, הלשונות התפתלו בתוך לחות חושנית, התעוותו והסתבכו כמו שני נחשים נרגזים. היא פתאום נעצה בי את השיניים ונשכה אותי נשיכה עמוקה מהממת. שטף אותי גל של כאב חריף, אבל לא כאב מהסוג הרגיל, זאת הייתה להבה שזינקה מתוך הקרביים והלמה בתוכי כמו אלפי פטישים.
לפני שהספקתי לחשוב, כבר היינו בקליניקה שלה. והיא אמרה: "עשה לי הכל, תכאיב לי, קרע אותי! קרע אותי! תן לי להרגיש." ואני אומר, אני אומר, אני אומר: "מה את רוצה שאעשה?" והיא מתחילה לתלוש את הבגדים שלי, משכיבה אותי פרקדן על מיטת הטיפולים, מחברת מצבטים אל פטמותיי ומטה את ראשי מטה אל תושבת הראש במיטת הטיפולים.
ואני שומע את תופי הטם-טם, הצלפות השוט הולמות באזני, בתוך דמי, בתוך חלצי. נשאר רק הרגע הזה. קיימת רק הוויה פראית ראשונית. שם בחדר ההוא, אוכל אותה, מכף רגל ועד קודקוד בתוך הכבשן הזה, רק הלהט הזה, רק- ....... ומאז לא ראיתי אותה.
ברוכים הנמצאים, חדש כאן ובעולם הזה.
באם יש כאן "מורת נבוכים" אשמח שתיצור עימי קשר
