IN the world, but not OF the world

[lightflake]

IN the world, but not OF the world

 

[ושתי המלכה1]

אינעל העולם

https://www.youtube.com/watch?v=SizNLKY-OPA

 

[lightflake]

כעס איכשהו חייב לנבוע מיהירות ?

כלומר, בכל פעם שעולה כעס, יש מאחוריו איזושהי אמונה מסויימת שאני כביכול יודע מה צריך לקרות במציאות טוב יותר ממה שקרה במציאות! אני מאמין שמה שקרה במציאות לא היה צריך לקרות... לכן אני כועס...

מממ... מה דעתכם ?

 

[בן טל-שחר]

לא יודע

 

[Mist2]

לא רק

 

[ושתי המלכה1]

שאלה טובה

תכנית החלוקה
ראשית כל, מאחורי האמונות ישנה התפיסה שאני מנהלת מערכת יחסים עם העולם בחוץ, ואמורה לקבל טוב מהעולם. החלוקה ביני לעולם ותפקידו של העולם לספק אותי או לפחות לא לפגוע בי. מה כבר אני מבקשת?

יהירות
גאווה היא משהו הקרוב יותר לדימוי העצמי המודע. האמונה מה צריך לקרות לא בהכרח קשורה לגאווה או יהירות.
ילד קטן לא חושב במונחי יהירות של "אני יודע יותר טוב מהמציאות", אלא הוא פשוט מורגל לקבל מה שהוא צריך ורוצה, וכשהמציאות מתחילה לטפוח על פניו, הוא יתנגד. אף אחד לא אמר לו שמשנים את הכללים... הוא הרי מרכז העולם ומגיע לו הכל. ההתנגדות תבוטא בבכי, כעס, או בכלל מניפולציה שנועדה להשיג מטרתו.
וכך לומדים ומפתחים את התגובתיות.

כעס הוא מקרה פרטי
הרי לא כל פעם כועסים כאשר לא מקבלים מה שרוצים או מקבלים מה שלא רוצים מהעולם. לפעמים רוטנים, מתאכזבים, מתוסכלים, שופטים, מאשימים, מרחמים על עצמנו, מקנאים, פוחדים, מקווים, מסתגרים, נעלבים, ועוד. הכל כתלות בנטיות האישיות של כל מערכת. המשותף הוא התנגדות למה שיש. או אין. דרך ההתמודדות מגוונת.
יש מי שנוטים יותר לכעוס בכל מצב. ויש מצבים ספציפים שיגרמו על פי רוב לכעס. כל אחד והמנגנון שלו.

העורב ואגוז הקוקוס
לא באמת יודעים מה גורם למה. אפשר לפגוש ביטוי הנראה ככעס אצל האחר, אך הוא בסך הכל תחפושת, והמצב הנוכחי סתם תירוץ.
לפעמים מה שנראה כמו כעס על מישהו/מצב, הוא בכלל שחרור לחץ נפשי קודם שנאגר בפנים (יש מי שידחיקו אותו ויש מי שיחפשו לשחרר).
ביטוי הנראה ככעס יכול להיות תגובה למערבולת הורמונלית-גופנית.
או אפילו אותה מניפולציה ילדותית שנועדה להשיג את המטרה.
או אי-יכולת להכיל פנימה את תחושות ההתנגדות או דחיית הסיפוקים.

 

[אסף ב7]

מה קרה שנהיית בודהיסט?

 

[lightflake]

לא יודע

 

[אסף ב7]

שאלתי כי השפה הזאת זאת שפה שלמיטב ידיעתי היא

בודהיסטית.
ובכלל לשאול שאלות זה לא בודהיסטי אבל זה ברוח שקרובה לבודהיזם..

בקיצור מעניין אותי למה בחרת להשתמש בשפה והמונחים האלה.

 

[lightflake]

אהממ.. יו נוו... כעס, יהירות ואמונה...

אלו מושגים בסיסיים שמתארים חוויות אנושיות אוניברסליות ביותר, לא חשבתי שיש לזה קשר דווקא לבודהיזם...

 

[מגדלאור1]

כעס נובע מחוסר קבלה,

מהתנגדות למצב מסוים וזה יכול להיות לכול דבר.
זה מתקשר למה שכתבת,
שאנו פוסלים את התרחשותם,את קיומם,
את המצאותם של דברים מסוימים.
יש לנו מושגים של מה טוב ומה רע,
מה נכון ומה שגוי,מה חיובי ומה שלילי
והם מתואמים- חופפים לרצוננו.
ומשם צומחת ההתנגדות לכול מה שמחבל
בהגשמת רצוננו וסיפוקנו המיידי!

הפתרון הוא לרצות רק ברצון האל מאיתנו-
להיות בשליחות אלוהית
ואז מה שקורה זה לא אישי ולא מכעיס אותנו.

דוגמא לכך זה משה שהולך במצוות ה׳ לפרעה
ופרעה מזלזל בו ומשלח אותו משם,במקום את בנ״י.
אם זה היה רצונו האישי של משה,אז בוודאי הוא היה
כועס,נרגז ורוטן מאוד על התנהגות פרעה.
אבל מכיוון שהוא רק השליח,אין הוא לוקח אישית
את התנהגות פרעה וגם יש לו אמון מלא במתרחש.
כלומר כול מה שקורה בדרך,זה חלק מהתכנית הגדולה
וזה לא גורם לו להרפות את ידיו,את מאמציו ואת ביטחונו.
כנ״ל גם לגביי רגשות של עצב,דכדוך,ייאוש,תסכול ושות׳.

תודה.

 

[neophile]

זה נכון באופן כללי

היחס שלנו למציאות הוא דרך ציפיות ובכל רגע ורגע יש לנו מליון ציפיות שהן כל אותם הרצונות של האניים השונים .
בשביל לקיים איזה שהיא אשליית אני יציב אנחנו לא מתייחסים לזה כאל רצונות מרובים ואף מנוגדים שאי אפשר למצוא בינהם אף אחד שרוצה אלה אנחנו מתייחסים או יותר נכון שיש לכך יחס של ציפיות מרובות שאנחנו לכאורה בוחרים מה מהם נמלא עכשיו ומה נדחה לאחרכך ..

השאלה היא מה מכעיס אותנו - האם זה שהנסיבות ואנשים אחרים מכריחים אותנו לראות את אשליית האני שלנו ? את התירוץ הזה לעצמי שאנחנו קוראים לו אגו ?
זה גם אופציה אבל גם סתם חוסר מילוי של ציפייה יכול להכעיס ולהעציב ולעצבן ולגרום למתח וכו'

 

[neophile]

לרוב הכעס הוא על עצמנו

כי פתאום אנחנו רואים איך אני מסויים הכניס אותי(אני אחר) לסיטואציה שהוא לא רוצה להיות בה .
אני אחד צריך לקיים את ההבטחות שאני אחר נתן ...

זה דיי נוראי כשכל הדברים המגעילים שבא לך לומר למישהו אחר הם בעצם רלוונטים לגביך .

 

[neophile]

וזה הוא תחילתו של מצפון

 

[הקוסמת הורודה2]