/tapuzforum/images/emo7.gif רע לי...!

[יתומה לשתי אימהות]

/tapuzforum/images/emo7.gif רע לי...!

לחיות במחזוריות שכזו... לקום, ליסוע ללימודים, לשכנע את עצמי שזה טוב להיות עם מקצוע ביד, לחמם את הכסא בסמינר, לרוץ לאוטובוס, להגיע הביתה, לישון, וכל אותו הזמן להיות אצורה! זה קשה! די! אני רוצה להתפרק! אני רוצה לשחרר את הדמעות הסוררות! אני רוצה להתנטרל מהכעס! הכעס על כולם מסביבי! אני רוצה להתנטרל מהאשם! לחיות כמו בנ``א!! דייייי! אין לי כח! אני מתביישת לבכות! מתביישת מאד. אני מרגישה חנק באויר! דייי! למה אמא שלי ככה הלכה?? להתמכר לאהבה הבלתי נגמרת, המתמסרת שלה וביום אחד לאבד את הכל! אני לא מסוגלת להכיל! אין לי כוחות! דיייי! אני יודעת שאני מתפרצת אבל אני רוצה רק דבר אחד! לבכות, לבכות, לבכות, ולבכות! זהו.אבל הבעיה היא שאין לי עם מי. כשהיחסים שלי עם אבא ואשתו יותר מסריחים ממסריחים, כשההרגשה שהם דואגים לתת היא כמו הצרות שלי! אז הדמעות נאצרות בתוכי. אני מרגישה שהם עולות ומאימות להציף אותי אבל יש חומה ששומרת לבל תהיה הצפה. חומת ברזל. דיייי! אמא! אני רוצה חיבוק אוהב, אני רוצה הבנה והרבה אימון! דייייי! אוף! אני מגיעה לטיפול כ``כ טעונה ואני לא מדברת אף מילה. אני מתבישת לדבר, מתבישת להציג את עצמי כחלשה, מפחדת שהמטפל יראה את דמעותי, שהוא יאמר שנשברתי מהאובדן.. דיי! אמאאאאאאאא! שלייייייייייי! הלכה לי כך ביום בהיר... למה? למה? למה? אני חלשה..... מאד.... כבר בקושי אוכלת ובקושי מתפקדת מרוב כאב.... עוד מעט כמעט שנה אחרי האונס ואני עדיין מרגישה חרא עם עצמי! מרגישה טמאה, מלוכלכת, מגעילה, הכל! דייי! לא נשאר לי כלום בחיים האלה... /tapuzforum/images/emo7.gif

 

[sivosh]

מתוקה... ../images/Emo201.gif תתפרקי..

למה את לא מרשה לעצמך לבכות... יום אחד אחרי הלימודים או אפילו עכשיו למקום שאת מרגהש בו בטוחה, לבית עלמין, לים, לאיזה מצפה או גן שאת מרגישה בו טוב, לחדר שלך או לכרית ותבכי. אפילו תצרחי זה עוזר. אני באמת מאמינה שלשמור בבטן זה יותר קשה. אל תתביישי ואל תגידי שאת חלשה את לא, יש בך רגע של חולשה וזה קורה לכולנו. וגם לאלו שלא נושאים על הכתפיים את מה שכאן אנשים עברו. ואת בפרט. מחבקת אותך מכאן, יודעת שיהיה יום אחד מתישהו טוב. שלך סיון

 

[eshkolit32]

../images/Emo201.gifרוטינקס יקרה שלי

היה לי עצוב לקרוא את ההודעה שלך ולראות את כל הכאב שיש בתוכך. אני יודעת שעבר בחיים שלך יותר מדי חוויות קשות, שעדיין קשה לך להתמודד איתן, עדיין לא סיימת לעבד, להבין, להמשיך הלאה. הפסיכולוג (אם הוא מקצועי) לעולם לא יאמר לך שנשברת בגלל האובדן. ברגע הזה את נמצאת במצב קשה, כואב לך, את רוצה לבכות ומרגישה עצורה. זה לא אומר שנשברת. כל מה שתיארת בהתחלה - "לחיות במחזוריות שכזו... לקום, ליסוע ללימודים, לשכנע את עצמי שזה טוב להיות עם מקצוע ביד, לחמם את הכסא בסמינר, לרוץ לאוטובוס, להגיע הביתה, לישון" - כל זה מתאר בחורה אמיצה, ולא בחורה שבורה. בחורה שעם כל הכאב העצום שבתוכה, מנסה להמשיך הלאה! וזה קשה לה, ובכל זאת היא ממשיכה! היא בחורה שעבדה בחיים שלה ושוב מחפשת עבודה, ולומדת את מה שהיא רוצה כדי שיהיה לה מקצוע, ומנהלת פינה בפורום הזה, וכותבת פה, תומכת באנשים שנמצאים במצוקה, וקוראת תיגר על החברה שבה היא חיה - רוטינקס זה לא נקרא להישבר, זה לא נקרא לוותר. את נלחמת על החיים שלך, ומותר לך להתפרץ ! מותר לך לבכות! אם את מרגישה שאת רוצה לבכות אז תבכי, זה חשוב כל כך להוציא החוצה את הכאב. זה קצת מקל. אני מבינה שאין לך כתף של מישהו לבכות עליה. זה מאד מצער אבל אם אין לך ברירה, את יכולה לבכות לעצמך. להכנס לחדר שלך (או ללכת לאיזשהו מקום עם פרטיות), להפעיל את ה-mp3 שלך, ופשוט לבכות כמה שאת רוצה. בכי לא מראה על חולשה. הוא מראה רגישות, הוא מראה חיים. את מאד חיה רוטינקה, ואת צריכה להאמין שדברים ישתפרו בהמשך. את תעברי תהליכים ויום אחד תוכלי לומר לפסיכולוג שלך את כל מה שאת רוצה לומר לו כי כדי להמשיך הלאה צריך להבין את העבר, לבכות עליו, וקצת להשאיר אותו מאחור. אלה תהליכים קשים מנשוא אבל מאד משתלם לעבור אותם. מבטיחה לך שאחרי שהם יקרו את תרגישי הרבה יותר שלמה עם עצמך. אני אוהבת אותך ומאמינה בך, זה בסדר לבכות לפעמים. מקווה שהרגשתך תשתפר בהקדם האפשרי. שולחת לך חיבוקים ענקיים.

 

[גבר נרדף]

אז תתפרקי,תבכי,מי עוצר בעדך? מחפשת אישור ?

 

[eshkolit32]

מחפשת אישור??

ממש לא. יש רגעים בחיים שרוצים לבכות ופשוט לא מסוגלים. זה המצב כרגע, קצת רגישות למצב העדין שהבן אדם נמצא.

 

[גבר נרדף]

לא הבנת,התכוונתי שאת לא צריכה מאף אחד אישור

מתי לבכות,זה לא בא עם דף הוראות. בכי זה המשחרר הנפשי הכי אפקטיבי שקיים. אף פעם לא לנצור רגשות בפנים

 

[יתומה לשתי אימהות]

גבר נרדף;

לפעמים מהמקום בו אתה נמצא לא רואים את מה שקורה פה ולכן קל מאד לומר שהבכי הוא המשחרר האפקטיבי הכי טוב, חבל שהרגישות וההבנה נעלמו בין השורות.... תודה בכל אופן.

 

[A GIFT OF LOVE]

רותי

"אבל אני רוצה רק דבר אחד! לבכות, לבכות, לבכות, ולבכות!" לפעמים את יודעת רק הבכי מזמן לזמן בא מתוך געגוע ישן [נוצה ברוח/ריטה] אני חושבת שכתבתי לך את השיר הזה פעם באחת התגובות שלי. אני חושבת שעכשיו הגעגוע מקבל משמעות נוספת וגם הבכי... אם הבנתי נכון, הרצון שלך לבכות נובע מתוך געגוע לאותה אחת שתקבל אותך ללא תנאים, שתאהב אותך איך שאת, עם מה שעברת, עם הכאב, עם התיסכול, עם הכל... שתנחם, שתעודד, שתתן חיבוק מרגיע ושתוכלי לבכות איתה. והבכי הזה, הוא מגיע מאותו געגוע ישן והוא רוצה להתפרץ, להשתחחר... לתת לדמעות לזלוג בחופשיות במורד הלחיים ולטהר את הגוף והנפש.... מקווה שתתני לו מקום גם בחוץ ואז תרגישי טוב יותר...

ורק רוצה לומר לך שאנחנו מקבלים אותך איך שאת, כמו מי ומה שאת. תמיד כאן

 

[מור לבבב]

../images/Emo201.gif

את ממש לא מלוכלכת ומגעילה!!!! ואין לך מה להתבייש מהמטפל,הוא כל יום רואה אנשים בוכים,וזאת לא בושה לבכות,כולנו בני אדם.. תנסי לדבר עם אבא שלך ולהסביר לו מה את מרגישה,אני בטוחה שהוא לא התכוון לעשות לך רע,אפילו אם יש ביניכם אי הבנות כמו שיש אצל כולם לפעמים. תנסי להתעסק במשהו שמח.. ואני כאן אם תרצי.

 

[LiorShap]

../images/Emo201.gif!

מחזק את מה שאמרו לפניי..ואני חייבד לציין שאני ממש מזדהה איתך...גמני מרגיש לפעמים שאני פשוט עומד להתפוצץ. אבל באמת,את האחרונה בעולם שצריכה להרגיש טמאה ומלוכלכת!

 

[יתומה לשתי אימהות]

סיווש, אשכולית, מור, ליאור ואסתי;

אתם באמת גדולים! קראתי את ההודעה הראשית ורק עכשיו הבנתי עד כמה התפרצתי אתמול.... אם מישו/מישי פה נבהל-סליחה! לאחר מכן עברתי ישירות לתגובות! וקראתי, התעמקתי, והבנתי. חייבת לציין שהעידוד, ההבנה, ההזדהות, ההרגשה, השותפות והדאגה זעקה גם בין השורות! ואני רוצה לומר לכם המון תודה! אמנם, אתמול לא בכיתי, והיום גם לא, ולא מאמינה שזה יקרה בהזדמנות הקרובה, אבל תדעו שזה שאתם מחזיקים לי אצבעות מרחוק דרך מקלדות, מקשים ומסכים זה ה.מ.ו.ן בשבילי! אז תודה רבה! אני שמחה שאני חברה בכזה פורום חם ואוהב! רוטינק`ה.

 

[מור לבבב]

לא נורא,לכל אחד זה קורה לפעמים.. ../images/Emo24.gif

שמחה שיותר טוב לך..

 

[sivosh]

לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים האלו...

מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו ואנחנו כאן בשבילך... תמיד!