../images/Emo41.gif תחרות כתיבת סוף-אחר לעלילת הסרט! ../images/Emo41.gif

הו, שרשור במקום.

כי אני, אישית, ממש לא אהבתי את הסוף הקיים והוא די איכזב אותי, כי את הסרט עצמו ממש אהבתי והסוף ממש ביאס. לא יודעת למה, לי דווקא הוא לא היה נראה כל כך הגיוני. בכל מקרה ../images/Emo3.gif. אז הסוף הוא כזה: נעמי מגיעה לחתונה, שם ינקי ובחירת לבה, מישל, עומדים להינשא. רגע לפני שזה קורה, נעמי מבקשת לדבר רגע בצד עם מישל, ומישל כמובן מכבדת את הבקשה לאור המצב הרגיש. כשהן הולכות לדבר, נעמי אומרת משהו בסגנון של "אני מצטערת, אני יודעת שזה נוגד את כל המוסכמות שלי ושבטח לא האמנת שאעשה זאת לעולם, אבל..", מוציאה כלי-הרג כלשהו [לדמיונכם הפרוע, משום שזה יכול להיות כל דבר] ורוצחת אותה. ולמה הסוף הזה? כי הוא לא צפוי בעליל וכי איש לא האמין שהיא תעשה כזה צעד קיצוני. הסרט כולו סובב סביב האשה הזאת [מצטערת, שכחתי את שמה] שרצחה את המאהב שלה, ולנעמי תחילה זה בכלל לא היה נשמע הגיוני לסייע לה אחרי המעשה הנורא שעשתה שאין עליו שום כפרה או סליחה. היא לא יכלה להבין את זה- אפילו שמספרים לה שזו הייתה אהבה אמיתית ביניהם [ואפילו שמישל אמרה "זה די רומנטי, לא?"], כזו שבלתי ניתן להתגבר עליה. כשנקלעת נעמי לאותה סיטואציה, היא למעשה מבינה את האשה הזאת, כי מבחינתי הסוף עם אותה אשה נשאר די פתוח, לא ברור בדיוק מה התפקיד המרכזי שלה בסרט, מה היא מנסה להביע [למרות שהיא עצם ההתקרבות של נעמי ומישל] ועצם המעשה של נעמי ממחיש לדעתי את תפקידה של האשה בסרט. כשנעמי רוצחת את מישל, למעשה היא מבינה שהמעשה הזה "יכול לקרות" בדיעבד כשיש כזו אהבת אמת.
 

Euterpe

New member
מגניב לאללה ../images/Emo12.gif איזה יצירתית ../images/Emo8.gif

האמת שיש לך מוח של ניתוח ספרותי ../images/Emo3.gif אני אוהבת את זה ../images/Emo9.gif
 

ילד רע 16

New member
סוף גרוע מאוד לדעתי.

את משנה את האופי ודרך התפישה והמחשבה של הדמויות המרכזיות. את לא יכולה לכתוב כזה סוף ולציין שזה הניגוד המוחלט והמעשה הקיצוני והלא- צפוי. תוך כתיבת סיום אחר לסרט - יש לשים לב שלא משנים 360 מעלות כל דמות - אופייה, מעשייה, מחשבותייה, רגשותייה, יופייה וכו' ... ../images/Emo31.gif
 

shiranll

New member
הסוף שלי.

אני אקדים ואגיד שהסרט הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי! -המקום: הדירה החדשה שנעמי אירגנה. נעמי מתחילה לסדר את הדירה בזמן שמישל בדרכה מהשדה תעופה, בעודה מסדרת אביה מגיע ומבקש לדבר איתה על ההחלטה שלה: האב [הרב הס] : נעמי,את עושה צעד גדול פה, תחשבי על מיכאל,הוא היה פה בשבילך מההתחלה וככה את עוזבת אותו זמן קצר לפני החתונה? נעמי : מיכאל הוא "שיידכ" , אתה יודע את זה! תמיד נהגתי עפ"י הנורמות והסכמתי אבל אני לא מרגישה אילו כלום.. אני לא יכולה להיות רובוט,בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגישה משהו,בפנים עמוק.. בלב.. אתה לא יכול לקחת את זה ממני.. האב: ומה יגידו בחוץ? בת של רב הולכת עם אישה?! נעמי:אין בזה שום דבר פסול עברתי על כל הספרים,ואתה בתור רב תוכל להסביר את זה לגרום להם להבין.. הם מאמינים בך.! האב: נעמי...נעמי... נעמי: אני אוהבת אותה! --בעודה אומרת את המשפט מישל נכנסת... חצי מחיוכת למשמע הדבר אך ניכר שהיא דואגת.. האב מסתכל לעבר מישל שעומדת בפתח הדלת מנשקת את נעמי על הראש מהנהן בראשו להסכמה ויוצא מהדלת.. נעמי: מישל מה קרה? את נראית מודאגת.. מישל: לא.. כלום.. אני עייפה מהדרך.. נעמי מתקרבת לסדר את שערה וזו נרתעת.. נעמי: מישל.. מישל: מה..? נעמי: אלי את לא יכולה לעבוד משהו קורה לך.. מישל: באמת זה כלום..אני... נעמי: את מה? מישל: אני לא יודעת..לא יודעת כל זה... זה נראה לי גדול מידי ..אני לא יודעת מה לעשות..אני לא כזאת נעמי: כזאת מה? מישל: את יודעת.. נעמי: זה לא שאלה של כזאת.. זה שאלה של האם את אוהבת אותי.. מישל: את יודעת שכן אני לא יכולה להיות רחוקה ממך.. נעמי: אז מה הבעיה? מישל:את אמורה להבין, לדעת.. בעולם הזה.. ינדו אותנו זה לא נכון.. נעמי: באהבה אין דבר כזה נכון לא נכון! וגם מבחינת הדת זה מותר בדקתי! --מגבירה לאט את הקול בתחילת המשפט ואח"כ ממתנת ללחישה את יודעת כמה זמן ישבתי עכשיו עם אבא שלי?! הגנתי עליי ,עלייך! עלינו! מול אבא שלי! הרב! אם הוא יכול לתת לנו את הברכה שלו אז למה את לא?! מישל:וינקי? נעמי: מה איתו? מישל:הוא רוצה שאני האישה שלו..ואני לא יודעת מה לעשות נעמי: את זו שאמרת לי להרגיש! לצאת מהבועה! את מוכנה לחיות עם אדם שאת לא אוהבת? לחיות בשקר? את לא הסכמת שיהיו לי יחסים כאלו עם מיכאל להתחתן עם מישהו מהכרח.. --מישל מתקרבת לאט לאט לנעמי מחבקת אותה... ולוחשת : "בסדר" השוט מסתיים בצילום רחב של השניים בחלל החדר מחובקות... ** אני מודעת שזה יצא קצת הרבה מעבר ל300 מילים אך זה מפאת המבנה התסריטי... ובכללי נראה לי נורא קשה למצות את הסוף ב 300 מילים אם יהיה אפשרות להעלות את זה בעתיד זה יעזור לכולם.
 

shiranll

New member
תיקון למילה:

בפתח הדלת מנשק [ולא מנשקת] את נעמי על הראש....
 

dnss

New member
הסודות

סרט באמת טוב, קשה. למרות שדיי אהבתי את הסוף אני כותב חדש. נעמי מארגנת את הבית(כמו בסרט) השלט, הפרחים הכול. היא מסתדרת שיש דפיקה בדלת. היא מתרגשת, היתכן וזאת מישל. היא מסתכל בדלת וזה שליח. היא לא מבינה, על רקע השלט של הברוכה הבאה היא מקבלת מכתב. המומה היא פותחת אותו, מתיישבת לשלוחן עם כוס וקפה. המצלמה עוברת ורואה כי מישל ו"אדיר מילר" מתחתנים. הוא כועסת. זורקת את ההזמנה וקורעת את השלט, הפרחים שמוטים על הרצפה, היא מתיישבת על הספה ונרדמת. הסצנה של הנסיעה של נעמי בהתחלה בצפת מתרחשת שוב. אך הפעם בת שונה, תמימה שרוצה ללמוד. היא מגיע שוב למדרשה, אותה אחת בצפת. נכנסת. יש את אותן דמויות אופי מהפעם שעברה אך שחקניות שונות. יש שיחה עם המנהלת, אך לא "תיקי דיין" מופיע אל מול המצלמה אל נעמי. היא עכשיו המנהלת, היא החכמה שמלמדת. ואותה ילדה מההתחלה שוב החכמה, שיודעת ורוצה לדעת. יש איתה שוב בעיות, נעמי מזמינה את האמא שלה לשיחה. הן מחכות, האמא מאחרת טיפה, היא נכנסת בדלת וזו, מישל. היא נכנסת בחיוך בישני, מסתכלת ומחכה לתגובה. התגובה מתקבלת. הילדה יוצאת והן מתנשקות, הכיסוי ראש של נעמי נשמט על הרצפה. הן מחיכות, צוחקות. רואים את צפת... שתי דלתות שכנות. מהאחת יוצאת נעמי ומהשני מישל, הן הולכות מחובקות. ואחר כך מהדלת של מישל יוצא "אדיר מילר" ומהשניה דמות חדשה שאנו לא מכירים. שתי הדמויות עם כלים ביחד, הוחכים ביחד לקצת השני של הרחוב.
 

dnss

New member
תיקונים.

(הוא)- היא כועסת. מגיע)- מגיעה שוב והן (מתנשקות)- מתחבקות (מהשני)- מהשניה מישל. דמות חדשה דתיה. שתי הדמויות עם הכלים. (ביחד)- הולכים יחד (קצת)- קצה. וסלחו לי כי אני לא ממש זוכר את השמות.
 

מורן א

New member
סוף אלטרנטיבי

דפיקה בדלת. נעמי יודעת שזו מישל והיא פותחת את הדלת בחיוך ובציפייה, אך בפתח לא עומדת מישל כי אם ינקי. הוא מסיר את כובעו, מבטו מהוסס והוא מבקש להיכנס. הוא שמסביר לנעמי שמישל לא תגיע. הוא מספר לה על חתונתם ומזמין אותה. נעמי מתנפצת לרסיסים ובמעט קור הרוח שנותר בה היא מגרשת את ינקי מביתה. החתונה בין מישל וינקי מתקיימת, המקום שמח ומלא אורחים אך מישל אינה שלמה ללא נעמי ומצפה לה. נעמי לא מגיעה ומישל המאוכזבת מתחתנת. שנתיים לאחר מכן.. נעמי נוסעת לביקור בצפת. היא יורדת מהאוטובוס ומטיילת ברחובות המוכרים. זכרונות מציפים אותה כאשר היא רואה את המדרשה, את החלון שהיה חלון חדרן ואת פתח ביתה של אנוק. היא מחליטה ללכת אל המקווה שם התיקון עם אנוק היה גם התיקון בשבילה. נעמי נכנסת אל המים. היא נכנסת אל המים והם שקטים, התיקון הוא נכון. המראות מחשיכים והגוף נרפה. היא מתחילה לשקוע לאיטה ובדמיונה היא רואה את מישל, לידה, מחייכת ואוהבת. היא מרגישה יד נשלחת לעברה. "נעמי! נעמי!" "מישל?" נעמי חשבה שהיא עדיין הוזה. "מה את עושה? משוגעת, יכולתי לאבד אותך" מישל עטפה אותה במגבת מאפשרת לגופה להתחמם מעט. "מה..מה את עושה פה? מישל? איך ידעת..?" "ידעתי שיום יבוא ותשובי לכאן. ידעתי. ביקשתי ושילמתי לשומר. אמרתי שאם תבואי, שיודיע לי, חול או שבת, יום או לילה והנה את כאן, אבל למה, נעמי? למה?" "חיי אינם כשהיו, לא בלעדייך. ניסיתי, התחתנתי, שקעתי בבית, בחיים, אבל הם ריקים בלעדייך, בלעדי אהבה אמיתית שתחייה אותם" "אוי, נעמי שלי" מישל חיבקה את נעמי. בדרכן לתחנת האוטובוס, שוחחו זו על חיי זו. נעמי סיפרה שהחיים עם בעלה טובים, אך אינם מספקים. הוא לוחץ על ילדים והיא מסרבת כי היא יודעת שהוא לא היעוד שלה ושהחתונה התבצעה מתוך פשרה וכאב של אובדן. מישל הודתה שהמצב בביתה די דומה. מישל ונעמי עומדות ליד תחנת האוטובוס, ממתינות. נעמי מתחילה ומבקשת ומישל ממלמלת "לא עוד" היא מתקרבת לנעמי והן מתנשקות. דמעות של אושר ועצב מתערבבות בין העיניים לשפתיים, צחוק ובכי נמהלים האחד בשני ושתיהן אומרות יחד: "לא עוד".
 
הסוף שלי - ודרך אגב, עד מתי התחרות../images/Emo35.gif

"את סולחת לי?", היא שומעת את שאלתה של מיכל. היא מהרהרת בשאלה ומנסה להבין האם היא סולחת לה, באמת סולחת לה. "לא", היא עונה, "אני לא חושבת שאני סולחת. לפחות לא עדיין". היא ממשיכה להביט במיכל וזו מחזירה את מבטה אליה. "ומה איתך, מיכל? את סולחת?" נעמי שואלת. "סולחת? אני לא מבינה..." "לעצמך. לעצמך את סולחת?" נעמי חוזרת על שאלתה. "לא", מיכל עונה, "אני לא חושבת שאני סולחת. לפחות לא עדיין". חיוך קל עולה על שפתיה של נעמי. היא מתקרבת אל לחיה של מיכל ונושקת לה קלות. "מזל טוב", היא לוחשת,"אני מאחלת לכם חיים טובים יחדיו. מסרי בבקשה גם לינקי, בעלך". נעמי משחררת את אחיזתה במיכל, מסתובבת ויוצאת מהאולם. חמש שנים שמרה נעמי על מרחקה מצפת, אך היום זה שונה. היא יורדת מהאוטובוס, נזהרת שדבר לא יקרה לתינוקת הישנה בזרועותיה. היא מביטה אחורה, לתוך האוטובוס ומחייכת. עם הנשימה הראשונה של אויר צפת היא מרגישה כאילו דבר לא השתנה ובד בבד הכל השתנה. היא מניחה את ילדתה בעגלה ובידה השניה אוחזת בידו הקטנה של בנה. בין סמטאותיה של צפת היא רואה את מקומות הישנים והמוכרים. היא נעצרת לפני ביתה הישן של אנוק שנראה שונה במקצת. שלט חדש על הדלת מספר לה שהבית הקטן הוסב למרכז חלוקת אוכל לנזקקים וחיוך גדול מוצא את דרכו אל שפתיה. הם ממשיכים בדרכם שלפתע היא שומעת את שמה. היא מסתובבת ומולה עומדת מיכל, יפה כתמיד. "נעמי?" "מיכל!" הן מעלות על שפתותיהן שמות,דמויות ואהבות רחוקות. הן שתיהן מבינות שאין טעם בדברי נימוסין רגילים. "אלו הם ילדייך, נעמי?" צל נראה חולף על פניה של מיכל. "כן" ענתה וחייכה. "ובעלך, היכן הוא?", מיכל לא יכלה להמנע משאלה זו. "מיכל, הרשי לי להציג את משפחתי. הילד הקטן והמקסים שעומד לידי, זהו בני, מיכאל ולתינוקת היפהפיה שלי קוראים מיכל" ענתה בגאווה של אם ואז פנתה עם גופה וידה אל הדמות שהחזיקה בידו השניה של מיכאל. "וזו זוגתי, הדס" דמעות עלו בעיניה של מיכל כשהביטה במשפחה מולה. "מיכל", נעמי קוראת בשמה, "אני...כבר סלחתי. מה איתך?" "עכשיו אני סולחת"
 

פזיזית

New member
הסוף שלי לסרט...

נעמי מחכה למישל שתחזור ובינתיים היא מסדרת את הבית ומרגישה כל כך מאושרת לקראת בואה של מישל. מישל חוזרת הביתה ודופקת על הדלת ונעמי אומרת לה "התגעגעתי אליך יפה שלי.." ומישל אומרת לה "אני כל כך אוהבת אותך", אז הן מתנשקות. כעבור כמה ימים מישל הלכה לעבודה ונעמי מנקה את הדירה ומוצאת את היומן של מישל. מתלבטת אם זה בסדר לקרוא מה שכתבה מחליטה שאם מישל לא תדע שהיא קראה זה בסדר. מה שהיה רשום ביומן הוא: יומני היקר ! אני יושבת פה במטוס ולא יכולה לחכות לרגע שאראה את נעמי אני יודעת שבעולם שלנו לא מקובל שנהיה ביחד. אני לא יכולה להצביע על הנקודה המסוימת שהתחילו הרגשות אבל מה שבטוח שאת נעמי אני אוהב את יומי האחרון. למרות אהבתנו אני לא יכולה לחשוב על הדברים שאני מוותרת עליהם אם נהיה ביחד: לא יקבלו אותנו המשפחות והעולם שלנו, על כך שלא יהיה לי משפחה נורמלית ושלא יכולים להיות לנו ילדים משלנו וזה הדבר שהכי קשה לי לקבל. עד הפעם הבאה ביי מישל. נעמי נשארת המומה ועדיין לא בוכה. מישל חוזרת לדירה ורואה את נעמי יושבת עצובה. מישל שואלת: "מה קרה יפה שלי", נעמי אומרת "את יודעת שאני אוהבת אותך נכון?". "כן" עונה מישל. "ואת יודעת שאת הכי חשובה לי בעולם ואני רוצה שיהיה לך הכי טוב שיש?" שואלת נעמי. "כן, נעמי את מפחידה אותי מה קרה את מתנהגת כאילו הולך לקרות משהו. מה קרה?". נעמי רק יושבת וסתכלת על מישל "את כל כך יפה" ומלטפת את פניה "ואני כל כך אוהבת אותך". "נעמי מה עובר עליך? בבקשה תספרי לי אני דואגת לך". ואז בלי להכין את מישל נעמי אומרת "אני אוהבת אותך ולכן אנחנו לא יכולות להיות ביחד, אני מצטערת אבל קראתי את היומן שלך. אם נהיה ביחד אף פעם לא תהיה לך המשפחה שאת רוצה ואני רוצה שתהיה לך המשפחה הזאת. בבקשה תלכי אני לא אעמוד בזה עוד הרבה". מישל יוצאת בוכה מהדירה ונעמי פשוט יושבת וכועסת על עצמה שהיא לא מסוגלת לבכות. מישל שלחה לנעמי את ההזמנה לחתונה שלה ושל ינקי ופתק שבו כתבו: "אני אוהבת אותך ואם תבואי לחתונה זה יהיה הדבר הכי חשוב לי בעולם. מתגעגעת אליך יפה שלי מישל". יום החתונה הגיעה ונעמי הגיעה לצפת וכל הזכרונות הציפו אותה. נעמי עוברת בין הרחובות ומגיעה למדרשה ואז לביתה של אנוק ומחייכת כאשר נזכרת במה שעברה עם מישל בדרך לתיקון של אנוק. לבסוף מגיעה נעמי לחתונה ומתחילה לפרוץ בבכי לאורך כל הטקס. מישל גם היא רוצה לבכות אבל מתאמצת שלא מסתכלת על נעמי וכל כך כואב לה שזו לא נעמי שעומדת במקום ינקי. נגמר הטקס ויש ריקודים ומישל ניגשת לנעמי. נעמי אומרת לה "אני אוהבת אותך, מזל טוב". מישל עונה "אני גם אוהבת אותך כל כך, תודה שבאת זה חשוב לי כל כך".לאחר שתיקה קצרה מישל אומרת "תודה נעמי שנתת לי לעשות את זה אני בחיים לא אשכח אותך ואת מה שהיה לנו. אני מקווה שיום אחד אני אשמע את השם שלך כרבנית, בעצם אני בטוחה שתהיה רבנית". נעמי ומישל מחייכות אחת לשנייה ומתחבקות. הסוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מקוווה שאהבתם!!!
 
../images/Emo41.gif הזוכים בתחרות ../images/Emo41.gif

אנו שמחים להודיע על עשרת הזוכים בסינגל: shiranll Euterpe פיל וזהו בהמה אדומה dnss מורן א חגית אלון אפפ yafitk פזיזית הגולשים יקבלו מסר אישי על מנת שנוכל לקבל מהם את הפרטים לשליחת הפרס. תודה לכל המשתתפים ונתראה בתחרויות הבאות../images/Emo70.gif
 
יאאאא

איזה כיף! עשיתם לי ת'יום!! קיבלתי מסר אבל מתי זה אמור בערך להגיע אתה יודע?
 
למעלה