../images/Emo99.gif

שלום חברים, הבטחתי לכם סיפורים מן המסע. בינתיים אני בהכנות למסע הבא אז עד שאאסוף את עצמי וארכז את המיטב, הנה אחד קצרצר: בטרבלינקה, בכניסה, ליד השלט הגדול, פגשנו בני נוער מתרפקים על הטלפון הציבורי ומנשקים מרחוק ובקול רם וחרמני בערבית מדוברת ובלתי מצונזרת, את החברות שלהם שנשארו בארץ. "מן ווין אינתו?" שאלתי אותם למשמע השפה המוכרת, והם ענו לי בשיא הטבעיות, "מן לובנאן". לא כל כך הבנתי מה עושים כאן בני נוער מלבנון, בטרבלינקה "שלנו"? אחרי שהחלפנו עוד כמה משפטים הסתבר לנו שאלה חבר'ה שגרים בנהריה, שמוצאם מלבנון, שהוריהם היו בצד"ל והם היום תלמידים בתיכון ישראלי, מדברים עברית על בוריה, ובאו עם משלחת ביה"ס שלהם. "כן" הם אומרים, "טוב בישראל, אנחנו שם ממתי שאנחנו קטנים", אבל אם מעירים אותם באמצע הלילה או באמצע פולין ושואלים אותם - "אתם, מהיכן?" התשובה שלהם תמיד תהייה - "מן לובנאן".
 
למעלה