../images/Emo98.gif עליתם עלי
חברים יקרים אני קורא אתכם באריכות ומבין שנגעתי בנקודה רגישה. עדיין אני חושב שהנושא שהעליתי היה ראוי לדיון…וטוב שעלה. אפילו, לא ניסיתי להיות בוטה, רק להביא את האמת שלי בצורה הכי גלויה שיכולתי. כל נגיעה בנושא שיש בו אלמט דתי, מביא להתפרצות רגשות, כי הוא נוגע בנימים הכי רגישים אצלנו, ובדרך אלו כלל לא דברים שאפשר לבחון בכלים רציונליים. בביקורת שלכם היו הרבה דברי טעם, ושמחתי על כך שהדיון היה בעיני פורה ומרתק. הזווית הסנטימנטלית שבחרתי היה משום להאיר זרקור על תופעה די מעניית בייחודיות שלה, שכן יום כיפור הוא תופעה מרתקת כשלעצמה, איך שלא תסתכלו על זה. מאות אלפים של אנשים חילוניים, מקימים את הצום, לא נוסעים , ומבקשים מחילה....ואני שואל מה קורה פה ? הם חילוניים או דתים במסווה ? הסבא של כולנו היה אדם דתי, עברנו משהו עם המודרניזציה ועצמאותנו …וזה מביא אותי למחשבות עמוקות מאד בנוגע לצורך שלנו בישות אלוהית או לקיים טקסים דתיים… מאין זה נובע ועבור איזה צרכים בסיסיים כל כך הוא אמור לשרת…אולי אני אכתוב על זה מאמר נפרד בהזדמנות. רוב האנשים ביקום, בעלי אמונה דתית כזאת או אחרת. יש הלכות שיותר נשתמרו, יש שפחות, אבל גם חילונים לכאורה, מרגישים בנקודות מפגש מסוימות בחייהם, לשוב ולדבוק בהם, אולי מפחד שיעלם משהו, אולי מהיופי שבדבר בעיניהם, ואלי סתם כפעולה שירשו אותה כדפוס התנהגות… אך האם זה דבר שצריך להביט עליו בשויון נפש ??? הכעס שנשמע בדברי היה במהותו מהפחדהכל כך עמוק אצלי שהפונדמטליזם הדתי יכול להתפרץ בארצנו. אני חי במדינה , שיש בה המון כפיה דתית, גלים עמוקים מאד ורחבים מאד של חזרה בתשובה, וגידול בכוח פוליטי של מפלגות דתיות, גם בכמות ( ש"ס הכוח השלישי במדינה, מנדטים בודדים מהמקום השני ) וגם באיכות: חקיקה, תקנות וחלוקת תקציבים. ההכרעה של דת שיש לה מדינה, או מדינה שיש בה רוב דתי, היא הכרעה מכרעת בעיני. אם תשאל כל אדם דתי, הוא היה רוצה לראות כאן מדינת הלכה !!! יש מדינה אחת בעולם שהיא מדינת הלכה קוראים לה "אירן" , והפחד הזה שאנו עלולים להיות שם משתק אותי. אני יודע שכמה מכם מגחכים עכשיו, אבל אירן לא הייתה מדינה דתית, היא הייתה חילונית עם שלטון מלוכה שהיה מאד מערבי. העוני המתגבר, העדר תקווה לתעסוקה או השכלה והפער העצום בין עשירים לעניים (מוכר לכם..נכון ? ) היה הקרקע שהצמיחה את התגברותו ולבסוף את שלטון הדת הפונדמנטליסטי. אני רואה בחלומי השחורים איך אחרי השלום עם העולם הערבי, תהיה כאן מלחמת תרבות שבמהותה תיסוב על הדת, ואיך אולי בסיומה חלילה ישראל תתפצל שוב כמו בתקופת הנביאים, "ליהודה" ( הדתית ) ו"ישראל"(החילונית). יום כיפור שכזה, שהוא יום דתי קיצוני בכל המובנים, מעביר בי תחושות כחילוני, שהדת פה מאד שורשית ועמוקה…ובבוא היום אשאר במיעוט ואולי אני כבר נמצא בו. כי השכן החילוני שאוכל איתי בשבת בשר על האש, גם צם בכיפור, וזה מדהים ומפחיד כאחד . אז נכון הדבר שאיש באמונתו יחיה, אבל הדת בארצנו מזמן היא כפייתית. אני כחילוני, לא יכולתי לקיים את אורכות חיי ביום כיפור…זה מאד קיצוני ביום הזה ( אין טלביזיה, גם לא בכבלים, אין רדיו, אין רכבים, אין מסעדות, אין כלום, בחקיקה דתית גרידא), המדינה פשוט נסגרת….ועכשיו תגידו לי עם יד על הלב … אם אפשר להיות חילוני בארץ דתית ? אז עליתם עלי חברים יקרים , בניתוח פנימי שעשיתי הכעס לכאורה במאמר ההוא, אכן נעוץ בפחד מן המחר, מן העתיד של אופי מדינתנו ההולכת ומתחרדת ההולכת ולובשת אופי של מדינה דתית לאומנית…הסוכה לא מפחדה אותי כמו סגירת כבישים וצום קולקטיבי שכמעט כולם נוטלים בו חלק …הכמעט הזה הוא לא ברור לי לפעמים. שלכם, שחר 33
חברים יקרים אני קורא אתכם באריכות ומבין שנגעתי בנקודה רגישה. עדיין אני חושב שהנושא שהעליתי היה ראוי לדיון…וטוב שעלה. אפילו, לא ניסיתי להיות בוטה, רק להביא את האמת שלי בצורה הכי גלויה שיכולתי. כל נגיעה בנושא שיש בו אלמט דתי, מביא להתפרצות רגשות, כי הוא נוגע בנימים הכי רגישים אצלנו, ובדרך אלו כלל לא דברים שאפשר לבחון בכלים רציונליים. בביקורת שלכם היו הרבה דברי טעם, ושמחתי על כך שהדיון היה בעיני פורה ומרתק. הזווית הסנטימנטלית שבחרתי היה משום להאיר זרקור על תופעה די מעניית בייחודיות שלה, שכן יום כיפור הוא תופעה מרתקת כשלעצמה, איך שלא תסתכלו על זה. מאות אלפים של אנשים חילוניים, מקימים את הצום, לא נוסעים , ומבקשים מחילה....ואני שואל מה קורה פה ? הם חילוניים או דתים במסווה ? הסבא של כולנו היה אדם דתי, עברנו משהו עם המודרניזציה ועצמאותנו …וזה מביא אותי למחשבות עמוקות מאד בנוגע לצורך שלנו בישות אלוהית או לקיים טקסים דתיים… מאין זה נובע ועבור איזה צרכים בסיסיים כל כך הוא אמור לשרת…אולי אני אכתוב על זה מאמר נפרד בהזדמנות. רוב האנשים ביקום, בעלי אמונה דתית כזאת או אחרת. יש הלכות שיותר נשתמרו, יש שפחות, אבל גם חילונים לכאורה, מרגישים בנקודות מפגש מסוימות בחייהם, לשוב ולדבוק בהם, אולי מפחד שיעלם משהו, אולי מהיופי שבדבר בעיניהם, ואלי סתם כפעולה שירשו אותה כדפוס התנהגות… אך האם זה דבר שצריך להביט עליו בשויון נפש ??? הכעס שנשמע בדברי היה במהותו מהפחדהכל כך עמוק אצלי שהפונדמטליזם הדתי יכול להתפרץ בארצנו. אני חי במדינה , שיש בה המון כפיה דתית, גלים עמוקים מאד ורחבים מאד של חזרה בתשובה, וגידול בכוח פוליטי של מפלגות דתיות, גם בכמות ( ש"ס הכוח השלישי במדינה, מנדטים בודדים מהמקום השני ) וגם באיכות: חקיקה, תקנות וחלוקת תקציבים. ההכרעה של דת שיש לה מדינה, או מדינה שיש בה רוב דתי, היא הכרעה מכרעת בעיני. אם תשאל כל אדם דתי, הוא היה רוצה לראות כאן מדינת הלכה !!! יש מדינה אחת בעולם שהיא מדינת הלכה קוראים לה "אירן" , והפחד הזה שאנו עלולים להיות שם משתק אותי. אני יודע שכמה מכם מגחכים עכשיו, אבל אירן לא הייתה מדינה דתית, היא הייתה חילונית עם שלטון מלוכה שהיה מאד מערבי. העוני המתגבר, העדר תקווה לתעסוקה או השכלה והפער העצום בין עשירים לעניים (מוכר לכם..נכון ? ) היה הקרקע שהצמיחה את התגברותו ולבסוף את שלטון הדת הפונדמנטליסטי. אני רואה בחלומי השחורים איך אחרי השלום עם העולם הערבי, תהיה כאן מלחמת תרבות שבמהותה תיסוב על הדת, ואיך אולי בסיומה חלילה ישראל תתפצל שוב כמו בתקופת הנביאים, "ליהודה" ( הדתית ) ו"ישראל"(החילונית). יום כיפור שכזה, שהוא יום דתי קיצוני בכל המובנים, מעביר בי תחושות כחילוני, שהדת פה מאד שורשית ועמוקה…ובבוא היום אשאר במיעוט ואולי אני כבר נמצא בו. כי השכן החילוני שאוכל איתי בשבת בשר על האש, גם צם בכיפור, וזה מדהים ומפחיד כאחד . אז נכון הדבר שאיש באמונתו יחיה, אבל הדת בארצנו מזמן היא כפייתית. אני כחילוני, לא יכולתי לקיים את אורכות חיי ביום כיפור…זה מאד קיצוני ביום הזה ( אין טלביזיה, גם לא בכבלים, אין רדיו, אין רכבים, אין מסעדות, אין כלום, בחקיקה דתית גרידא), המדינה פשוט נסגרת….ועכשיו תגידו לי עם יד על הלב … אם אפשר להיות חילוני בארץ דתית ? אז עליתם עלי חברים יקרים , בניתוח פנימי שעשיתי הכעס לכאורה במאמר ההוא, אכן נעוץ בפחד מן המחר, מן העתיד של אופי מדינתנו ההולכת ומתחרדת ההולכת ולובשת אופי של מדינה דתית לאומנית…הסוכה לא מפחדה אותי כמו סגירת כבישים וצום קולקטיבי שכמעט כולם נוטלים בו חלק …הכמעט הזה הוא לא ברור לי לפעמים. שלכם, שחר 33
