ליהי האחרת
New member
../images/Emo96.gifעל כוס תה
ליום הולדתי קיבלתי במתנה את הספר בעין יהודית של יוחנן דוד סלמון (עכשיו תורכם לנחש ממי קיבלתי
) אחד הפרקים מאוד מצאו חן בעיני וראיתי לנכון להביא את זה לכאן... אני מתארת לעצמי כי לא כולם יטרחו לקרוא מכיוון שזה ארוך.... אך לדעתי כדאי להשקיע 2 דקות לקריאת הפרק.... על כוס תה חוג הבית של בוגרי הסמינר התכנס בבית אחד החברים כדי לשוחח על הנושא הממלא את עולם של מי שגילו את האמת; איך מיישמים בחיי יום יום האפורים את הערכים הנעלים אותם למדו בסמינר, וכיצד מביאים אותם לידי ביטוי במצבי החיים השגרתיים הנראים כה מרוחקים ולא שייכים לעולם האידיאלים העליונים של היהדות? תחילה הציג המנחה של החוג את הנושא בצורתו הכללית: היהדות היא דרך חיים. היא מדריכה את היהודי כיצד לחיות נכון את חייו בכל יום לאורך עשרים וארבע שעותיו, כל ימות השנה, מיום עומדו על דעתו עד סוף ימיו ובכל מצבי החיים. יש טועים, החושבים כי היהדות דורשת מן האדם לבצע רשימה של מעשים מסויימים, ואילו בכל שאר עניניו ומצבי חייו הוא חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. זו גישה לא נכונה. מי שברא את האדם, ולצורך השתלמותו מסר לו מערכת עקרונות, והציב אותו בעולם הזה בתוך המיגוון האינסופי של מצבים שאדם עובר בהם, לא יתכן שתשעים אחוזים מן הזמן הזה אינם קשורים כלל למטרת בריאתו והימצאותו בעולם. מי שיסכם בסוף היום כי חמישה, או עשרה, אחוזים של היום חי לפי הדרכתה של התורה בתפילה, ברכותת על המזון, מתן צדקה ונשיקת המזוזה, ושאר היום היה נויטרלי לגביה התורה, כלומר ללא מגע איתה, אין ספק שטועה הו, וניתן להוכיח זאת בנקל. אם נפתח ונחשוף את קרביו של טלפון אלחוטי, למשל, נראה מערך סבוך של רכיבים אלקטרוניים שונים, וחוטים צבעוניים המקשרים ביניהם. אם מישהו שלמד שלושה שיעורים ראשונים בקורס אלקטרוניקה בן שנתיים היה אומר לנו שלחלק ניכר ממה שיש במכשיר אינו נצרך כלל בשביל מטרת המכשיר שהיא שידור וקליטה של שיחה, היינו קובעים בוודאות שדבריו הם פטפוטי הבל. חבר המהנדסים המעולים שתכנן ובנה את המכשיר, חזקה עליו שלא הוסיף על הנצרך למטרת המכשיר אפילו רכיב אחד, ואפילו לא הלחמה אחת. אותם דברים אמורים לגבי כל תוצר מעשה ידי אדם בר תבונה. הקה"ה שהוא כל יכול ולתבונתו אין מספר, ברא את העולם למטרה מסויימת. לא יתכן שהבריאה מכילה חלקים נרחבים ביותר, או אפילו פרטים בודדים, שאינם משרתים את מטרת הבריאה אלא סתם תקועים כאן ללא צורך.... "מה רבו מעשיך ה´, כולם(!) בחכמה עשית". הנחת היסוד ההגיונית והוודאית ביסודו של עולם היא, כי כל פריט שאנו רואים בעולם, כל מצב שאדם נקלע אליו, כל רגע שאנו חיים אותו, כל אלה חייבים להיות קשורים אל המטרה הכוללת של הבריאה. אין זה קל לחשוף את הקשרים האלה. יש ללמוד הרבה ולהשקיע מחשבה ומאמץ כדי לדעת אותם ולהבינם, שהרי אחרת אי אפשר לחיות אותם נכון. זה גם אומר שהגילוי וההבנה של הקשרים היא בגבולות יכולתו של האדם. הרי אי אפשר לבחון אדם ולנסותו במשימות שאותן אין הוא מסוגל בשום אופן לגלות ולדעת. עמידה במבחן מתחילה בזיהוי המצב כמבחן, ובקריאה נכונה והבנה של השאלון. אני לא מבין, אמר אחד המשתתפים. הרשו לי לתת דוגמה פשוטה. אני נכנס לביתו של חבר לברר אצלו משהו, והוא מציע לי שתיה. תה או קפה? הוא שואל אותי. אדם רגיל בוחר במשקה שהוא מחבב יותר. איך יכול מצב כזה להיות קשור באיזו צורה שהיא לערכים כלשהם של התורה? אני שמח על שאלתך, אמר המנחה. הבה נתמקד בדוגמה זו, ונחשוב בצוותא אם יש קשר כלשהו בין המצב של צורך להשיב להצעת המארח, לבין התורה וערכיה. אנא השמיע דעותיכם. -כמובן, שאלת כשרות. אם למשל, אתה חושש לשהכוס לא טבולה, תתחמק מלשתות שם. -אם לא עבר זמן מספיק מאז הארוחה הבשרית שלך, תעדיף את כוס התה, כי לא תוכל לשתות קפה עם חלב. -למדנו על איסור לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה. אם למש נותר בבית רק מעט חלב, יש להעדיף תה במקום לצרוך את החלב האחרון שנועד לקפה של בני הבית. -בכל מקרה שמרגישים כי הצעת השתיה באה מטעמי נימוס בלבד, יש בהיענות להצעה מעין כפיה על המארח לטרוח למענך, שהרי אין הוא עושה זאת מרצונו החופשי. -אני חושב שיש מקרים בהם יש להעדיף קפה על פני תה. אם אתה מרגיש שאין לבעל הבית זמן עבורך, הרי במקרה שתבחר בתה תצטרך להתעכב עד שהתה יתקרר ויהיה צראוי לשתיה, ואילו קת הקפה תוכל לשתות מיד. -גם מי שזמנו יקר וחבל לו לבזבזו בהמתנה להתקררות התה, עדיף לו לבחור בקפה. -לא שמנו לב ש"תה או קפה" כולל גם אפשרות שלישית - לא כלום. כאשר רואים שהכנת השתיה גומרת טירחה יתירה למארח, עדיף לבחור באפשרות השלישית. -קיימת גם אפשרות רביעית. יש אורחים רחבי אופקים, שתגובתם לשאלה "תה או קפה?" היא: אולי יש לכם איזו שתיה קרה? רצוי משהו מתוק! הם סבורים שקפה ותה הוזכרו להדגמה בלבד, ובעצם מציעים להם לבחור בכל משקה שתחפוץ נפשם. זה, כמובן, לא תמיד נכון. הששככו קולות הצחוק, אמר המנחה: הנה, בזכות יכולת הניתוח שלכם, ראינו כי מצב כה שכיח, הוא בעצם מצב מבחן לאורח. נבחנת הרגישות שלו לזולת, נבחנת דקות חושיו הפסיכולוגיים, נבחנת ידיעתו בהלכה וכושר היישום שלו. יהיו כאלה שידחו את כל מה ששמענו כאן בטענה כי אלה דקודוקי עניות. ההלכה חושבת אחרת לגמרי. על מי שוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה נאמרו דברים חמורים ברמב"ם הלכותתשובה. ניצול הזולת שמטמעמי נימוס הציע מה שהציע, אף הוא יש בו משום שעבוד אדם מישראל נגד רצונו הפנימי האמיתי. יוקרו של הזמן ואיסור ביטולו לריק הוא ערך חשוב ביותר. זהירות בכל אלה היא המאפיינת אדם שלם שנבנה ועוצב על ידי יסודות ההלכה וערכי התורה הטמונים בהלכותיה. אילו עמד לרשותנו זמן נוסף, היינו מגלים עוד כמה פנים הלכתיות ומוסריות במצבו של האורח העומד במבחן "תה או קפה?" גדולי ישראל מאופיינים ביכולת הגאונית לסקור במהירות בכל מצב את כל צדדיו, ואת נקודות המגע בין אפשרויות הפעולה השונות לבין ההלכה והליכות מוסר הנובעות מן התורה. ככל שנתקדם בלימוד התורה, וככל שנחדד את מידת הזהירות שלנו, כן נראה יותר ויותר כיצד התורה היא מערכת הדרכה לכל פעולותינו ואף למחשבותינו. * לא נערכה הגהה על הקטע הזה מטעמי חוסר זמן.....
ליום הולדתי קיבלתי במתנה את הספר בעין יהודית של יוחנן דוד סלמון (עכשיו תורכם לנחש ממי קיבלתי
