זה כמו סלבריטי-דת'-מאץ' (MTV)
אני רואה את זה כך (אני ישבתי וכתבתי את זה במשך חצי שעה ואז תפוז עשה לי תקלה ומחק לי את הכל. אז אני כותבת את זה פעם שניה עכשיו. זונות) (ראיתי רק את הסרטים של הארי פוטר. 1-4 . מחכה לחמישי עכשיו) (מוזיקת קרב של נארוטו) נארוטו עושה "טאנג'ו קאגה בונשין" ומתקיף עם כולם את וולדמורט. מימין ומשמאל, ומכל כיוון אפשרי. וולדמורט חזק ויורה בכולם קללות אש, נחשים ועוד דברים מרושעים, אבל, מתוקף היותו מכשף, גופו אינו חזק או מהיר מספיק כדי להגן עליו מפני ההתקפה ההמונית הזו, ועוד רק עם מקל כישוף אחד. אז הוא מחייך לעצמו חיוך זדוני ומטיל על כולם ביחד את קללת העינויים. אחת מהקללות הידועות לשמצה. ה"בילתי-נסלחות" קראו להן. ההנאה מהמראה של כל הכפילים סביבו סובלים הייתה ניכרת בפניו. הוא צפה בהם סובלים, נקרעים מפנים, עד שלא יכלו לסבול יותר ונעלמו בתוך ענן מיסתורי. אחד, ועוד אחד, בזה אחר זה, הם התנדפו להם, כאשר הם מסתכלים עליו בכעס וייסורים בדרכו ביניהם. הוא פסע ביניהם באיטיות חסרת רגש ומלאת רוע, בחינניות אפלה שאך ורק הרעים הגדולים ביותר של עולם הקסמים ניחנו בה. הוא הלך לאט לאט, אל עבר היחיד ששרד ולא התנדף. הנער היחיד המקורי בעדר הכפילים שלו. "עלוב... אתה פשוט עלוב.." הוא אמר לו בקול מתנשא מלא רוע. "באמת חשבת שתוכל להביס אותי?.. אותי, לורד וולדמורט?.. המכשף הכי ידוע ומרושע, הכי מפחיד ומעורר חלחלה, שאפילו גדולי הקוסמים במשרד הקוסמים מפחדים להגיד את שמו?... באמת חשבת שתוכל להביס אותי, נארוטו עלוב?..." הוא גיחך לעצמו והסתובב סביב דמותו המתפתלת של נארוטו. חיוכו הזדוני נמתח שוב על פניו, והוא סינן מבין שיניו החדות את קללת העינויים שוב. הוא רצה לראות את יריבו סובל כמה שיותר. נארוטו הרגיש את צריבתן של דמעות בעייניו הכחולות. הכאב שקרע אותו מבפנים, תוצאת הקללה, והמילים שנזרקו לעברו מהלורד רצו לשבור אותו. זכרונות מבית הספר שבו. זכרונות מהזמן כשכולם צחקו עליו שהוא לעולם לא יוכל להיות הוקאגה, כולם אמרו לו כמה שהוא עלוב ופתטי. ואז קולו של סאסקה חזר אליו, זכרונות מהקרב שנלחמו זה בזה, זכרונות ממיליון פעמים אחרות שסאסקה העליב אותו וקרא לחלומותיו טיפשיים ופתטיים. הכל חזר אליו... וולדמורט נעמד שוב, מסתכל למטה על נארוטו מגבוה. הוא ראה את הדמעות זולגות להן מעייניו הסגורות בחוזקה של הילד שמולו. "להתראות, עלוב... אבדה קדב----" "ראסנגאן!!!!!!" נארוטו צווח עד כמה שריאותיו אפשרו לו, בעוד הוא דוחף את כדור הצ'אקרה לחזהו של הלורד הרשע. השרביט המקולל, איתו וולדמורט ניסה להתגונן שניה לפני הפגיעה, עף רחוק אל תוך הלילה האפל, הרחק מהישג ידו של וולדמורט. נארוטו הסתכל עמוק לתוך העיניים השחורות מוכות ההלם, ראה כל שביב חיים בהן נשמט ובורח. הראסנגאן פגע בו קשות, והלורד החל לחרחר בנשימתו. "אני אולי נראה עלוב... אבל אני לעולם לא מוותר... אחרת אני באמת אהיה עלוב..." הוא נאבק בנשימותיו, בולע רוק ודם ונושם בכל הכוח. שריקה חרישית ליוותה את קולו הצרוד של לורד וולדמורט כששאל דרך נשימות קצרות ולא קצובות, "איך... איך שרדת... את קללת העינויים..?..." נארוטו המשיך להסתכל על צורתו הנחלשת של הלורד. הוא שתק, מתלבט בתוך עצמו אם לתת תשובה ליצור הנתעב הזה או לתת לו למות בחוסר ידיעה. הוא גסס ונחלש, והעיניים השחורות נהייו יותר ויותר חלולות מחיים. אבל הרוע... הרוע בהן נשאר... "כל הסבל שעברתי כל השנים האלה.. השנאה כלפיי בגלל הקיובי, הבדידות, הזלזול בחלום שלי, האובדן של אנשים טובים שליוו אותי, חברים שעזבו... הסבל הזה הרבה יותר גדול וכואב מסבל של קללה אחת מטומטמת." הלורד האפל אז תפס את חולצתו של נארוטו בתוך אגרוף אימתני, וגירגר לעברו כזאב לעבר טרפו. נשימתו נעתקה ודם מילא את גרונו. אותם עיניים שחורות מפחידות נעצמו סופית, והוא מת. נארוטו קם והלך משם. הוא לא דיבר. אחרי שעבר מספר מטרים, נעצר. הוא הסתכל לאחור, לעבר גופתו הזרוקה של המכשף. חיוך שובבי נפרש על שפתיו. "YOU GOT OWND BY UZUMAKI NARUTO DATTEBAYO!!!" אהממ.... נסחפתי קצת עם הכתיבה של זה... הרבה זמן שלא כתבתי משהו... בכל אופן - ככה אני רואה את זה... ... זהו.
)