(הרמיוניDanger../images/Emo18.gif)הרבה דברים
זו שוב אני, חברת תפוז
הרמיוניDanger הלכודה ביוזר של אחותה, עם ניקניים די מעצבן וחתימה דכאונית מעצבנת עוד יותר. אז.. מה אני אוהבת בסיקסטיז? אוו! הרבה דברים! אז אני יודעת, שלא בדיוק חייתי בתקופה ההיא. אבל עפ"י העדויות זו נראית כמו תקופה שבשמחה הייתי עוברת לחיות בה..
אז הנה הדברים שאני אוהבת: 1. התמימות. הו.. התמימות! בימינו כולם יודעים הכל כבר. הכוונה היא - בכל נושא שלא תבחרו 2. הטכנולוגיה. בניגוד להיום, לא היו אז דברים כמו מחשבים(פיחס!), פלאפונים(א-י-ח-ס ענקי!), וכו´ וכו´, ובטלויזיה לא היו לרב דברים ששווה לראות. כך שאנשים בילו את זמנם בלצאת החוצה, לראות עולם(?) לקרוא ספרים.. וכו´ וכו´. 3. מוזיקה. מוזיקה - במילה אחת, טובה! בטח היה ניתן להיתקל ברדיו גם במוזיקה נוראית, אבל.. אני אוהבת הרבה שירים מהסיקסטיז..
4. פיתוח ותיעוש - זה בטח ברור, שאז המדינה שלנו לא היתה מוצפת ככה בכל כך הרבה חנויות, מפעלים, ערים וכו´ וכו´. אני מודה: אני גרה במישור החוף. יש הרבה גבעות ירקרקות וכו´ מסביב לבית שלי, אבל בכל יום שעובר אני רואה שבונים עליהם יותר ויותר שכונות חדשות, מצפים את הגבעות בשכבות של בטון ואספלט וזה פשוט עצוב..
וכשאני חושבת על איך שאז, פעם, חלקים ענקיים (יחסית) ממישור החוף היו מלאים בעצים, עשב, צמחים, ציפורים וכו´ - אני הייתי מקווה לחיות אז. כשעוד כל זה
היה. כמו בשיר ההוא שהיום בחנו אותנו עליו במבחן בספרות, יש שורה שבה הדובר מסתכל על כל הטבע מסביב לדרך כפרית, ואומר בהתפעמות: "אלי, העוד ישנם כל אלה?"..
השורה הבאה היא: "העוד מותר בלחש לשלומם לדרוש?" או משהו כזה..
ככה אני חושבת כל פעם שאני רואה עוד איזה חתיכה ממישור החוף שלא הסתערו עליה תיכף ומיד עם תוכנית חדשה לשכונת מגורים או איזה מרכז קניות מופלץ. פשוט, עצוב..
5. ^_^ אני מאוד מתחברת לאופנת הביגוד של שנות ה-60.. למרות שזה לא ממש קשור, יש הרבה דברים שאני אוהבת בלי קשר למאיזו תקופה הם..^_^ זה כמו המוזיקה, בערך. אבל לא בדיוק. פשוט שהיום יש מלא פרחות שהולכות עם בגדים שצמודים להן בדיוק על המקומות הלא נכונים, וכן - אני מבינה שייתכן שגם אז זה היה ככה אבל... לפי התמונות, והסרטים והכל - התלבשו שם יפה! אז אל תנפצו לי את האשלייה בקשר לזה אוקיי? ^^ 6. FREE LOVE.. 7. כמו שאמר ידידי הטוב משכבר הימים קאנטרי ג´ו באחד משיריו: "I like marijuana". אולי לא בישראל, או שאולי כן..(?) טוב מה אתם רוצים ממני לא בדיוק חקרתי מה היה בסיקסטיז ואיפה ואיך. אז תמחלו לי ואל תביכו אותי..תודה אוקיי זהו, בערך. לסיכום: אני מניחה, שיש הרבה סיכויים שבסיקסטיז היה די דומה להיום: יום עסל יום בסל, מציאות ישראלית קשה, ושאנשים העריכו את אותה מציאות בערך כמו שאני מעריכה את המציאות של שנות ה-2000. אבל, יש לי מין תמונה ורודה כזו של התקופה ההיא, ואני מעדיפה לא לחשוב על זה הרבה כדי לא לנפץ לעצמי את התמונה הזו. בתודה,
Danger
ותתעלמו מהחתימה המעצבנת של אחותי (
)
