[ospo]

../images/Emo92.gif../images/Emo53.gif

לא נעים שאני ישר מתלוננת ועוד בהודעה כל כך ארוכה, וזאת לפני שהכרנו כמו שצריך, אבל אני מיואשת...

מה עושים עם ילדה בת 7 חודשים שלא מוכנה לוותר על יחס 24 שעות ביממה? היא לא מעסיקה את עצמה בלול לבד, והזמן היחיד שיש לי לעצמי זה כשהיא ישנה או רואה קלטת וידאו לילדים, בכלל עכשיו היא למדה לצרוח כשאני מתעלמת מימנה.

אני מאד אוהבת לפנק אותה ולהשקיע בה זמן איכותי ודידקטי, בעיקר שהיא בבית איתי ולא במעון, אבל אני גם חושבת שילד צריך לדעת להעסיק את עצמו כשאימא עסוקה. יש לה המון צעצועים, ועדיין היא חייבת מישהו לידה שישחק איתה או לפחות יסתכל עליה.

אני חייבת להודות שבגלל שאחותו של בעלי למדה בחינוך מיוחד, כל דבר שחריג בהתנהגות של הבת שלי מקפיץ אותי ואני בחרדות (עוד מההריון) שהכל יהיה בסדר אצלה. אני לא מדברת על זה עם אף אחד ולא חוקרת על הבעיה של אחות בעלי- גם כי אני חושבת שזה לא יהיה פייר להעמיד את בעלי במצב של התגוננות (וזה מה שיקרה) כי לצערי זה הדבר היחיד שאנחנו בקושי מדברים עליו, והבנתי מימנו שהוא מעוניין שהמצב ישאר ככה. וגם כי אני לא רוצה לפגוע בבעלי ומשפחתו, בהתחשב בעובדה שכל צד מביא בעיות גנטיות כלשהן כמו נטייה לסרטן, לבעיות לב וכדומה. אבל אני בפאניקה תמידית, אני מתה מפחד שאולי זה מסמל איזה בעיה התפתחותית, למרות שהילדה מתפתחת יפה עד עכשיו (יושבת, עומדת ומברברת). האם זה יכול לרמוז על בעיה התפתחותית? למישהי יש עצה אך להרגיל אותה לבלות זמן עם עצמה? אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים, שלכם אני.

 

[אפרתש]

../images/Emo24.gifקודם כל - שבי, תירגעי ../images/Emo185.gif

באמת - את נורא נורא לחוצה, וחבל. את כותבת שאת משקיעה "זמן דידקטי", ובעיני זהו פעמון אזהרה. היא בת שבעה חודשים - אל תכניסי את עצמך ואותה ללחץ של "להשקיע, ללמד, לחנך". אולי מרוב השקעה שלך - היא באמת לא למדה להיות לבד. בגילה - מספיק לתת לה כמה חפצים (אפילו כוסות פלסטיק שתכניס אחת בשניה, בובות רכות ונעימות, בקבוק פלסטיק שיעשה רעש, וכ"ו). מה הדברים שאת היית רוצה לעשות והצורך שלה בך מונע ממך? תחפשי פעילויות בהן אתן מאד קרובות אחת לשניה פיזית, אבל בכל זאת את עוסקת בעיסוקיך. האם את יכולה לצפות בטלויזיה בסרט (שלך, לא "סוסי הפוני"...) כשהיא על ברכיך? לי ולבתי היה יופי של "זמן איכות" כשאני שוכבת על הספה, והיא שוכבת עלי. לא לימדתי אותה שום דבר בזמן הזה, אבל אני חושבת ששתינו מאד נהנינו. כשאת מקפלת כביסה והיא יושבת לידך, ואפילו זורקת גרבים - זה זמן איכות נהדר. כשהיא עסוקה בעיניניה, אבל את ממש ממש קרובה, והיא מפעם לפעם ניגשת אליך, מחבקת, מראה לך מה היא עושה, וחוזרת למשחק שלה - זו הדרך ללמוד להיות לבד. לגבי החששות שלה - קודם כל, התנהגותה של בתך לא חריגה. הרבה ילדים לא יודעים להיות לבד. אני מבינה אותך והחשש שלך, ואי היכולת לדבר עם בעלך. האם יש מישהו במשפחה, קצת יותר מרוחק, שאת יכולה לדבר איתו? איזה בת דודה שלו, למשל? תשאלי אותם מה בדיוק היה לגיסתך. אולי יתברר שמדובר במשהו לחלוטין לא מולד, וכך תרד אבן מאד גדולה מליבך. ועוד דבר - האם בעלך או הוריו מודאגים? אם הם מזהים אצל בתך התנהגות דומה להתנהגות בתם בגיל זה - הם היו מודאגים.

 

[vered4]

הילדה שלך נשמעת בסדר גמור../images/Emo45.gif

אני מסכימה עם אפרת ורק רוצה להוסיף- הדברים האלה מאוד משתנים. יש שלב שהם מאוד נצמדים בגלל כל מיני סיבות ואחרי שהם מפתחים מיומנויות חדשות (לבד

) הם עושים דברים לבד. אבל אם את מרגישה שאת עושה בשבילה יותר מדי (נותנת לה, מגישה לה), תנסי לעשות פחות.

 

[לאה_מ]

אני מצטרפת למה שאמרו לך אפרת וורד

חביבתי - זה נורמלי שילדה בת 7 חודשים תרצה יחס 24 שעות ביממה. זה לא אומר שהיא לא בסדר בצורה כלשהי. זה לא אומר שבן זוגך העביר אליה גנים פגומים כלשהם. זה לא אומר שיש לה בעיה התפתחותית כלשהי. היא בת 7 חודשים נורמלית לחלוטין. העצות שקיבלת מצויינות, והייתי מוסיפה גם - קחי אותה במנשא כמה שאת יכולה - שתרגיש קרובה אליך, תעשי איתה אמבטיות מדי פעם (זה כיף אדיר!), תישני איתה אם מתאים לכן (לא חייב להיות בלילה - גם שנת צהריים יחד זה כיף) - אל תתאמצי להשקיע בה זמן איכותי ודידקטי - השקיעי הרבה מגע ואהבה - זה מה שחשוב עבורה כעת. מצאי את הדרך שבה את יכולה לעשות דברים שלך כשהיא נמצאת איתך (למשל, לקרוא ספר בערסל בזמן שהיא שוכבת לצידך, לטייל באיזור בזמן שהיא במנשא עליך,...). אל תשאלי את עצמך כל הזמן מתי כבר היא תדע להעסיק את עצמה. ככל שתשאלי את עצמך פחות את השאלה הזו, וככל שתלמדי להנות יותר מהזמן שלכן יחד, כך התשובה תגיע מהר יותר. אם את מחפשת רעיונות לתעסוקה ולמשחקים איתה, אני יכולה לחפש לך הודעות שעוסקות בנושא הזה.