אחרי כמעט שנה שחיים סבתו כותב את מדור פרשת שבוע ב-"תרבות וספרות" של הארץ, השבת הוא פרסם סיפור קצר יפהפה ונוגע ללב על הפורים הראשון שלו בירושלים. מומלץ בחום.
כתבת "יפהפה ונוגע ללב", ואני תוהה עד כמה נוגע ללב יכול להיות סיפורו של ילד עני בחברה שסיגלה לעצמה את האידיאולוגיה הרייגניסטית-תאצ'ריסטית, המאשימה את העניים בעניותם ושואפת להרחיק אותם מן הפרהסיה.
שהאידאולוגיה הזאת אנושית. ואכן, רוב העניים לא נדחקו לעניותם ע"י מדיניות ממשלתית כזאת או אחרת. חלקם הגדול נולד לתוך עוני או נהיה עני בכוחות עצמו. את המשתייכים לקבוצה הראשונה לא ניתן להאשים ואף אחד לא מאשים. קשה לצאת מעוני. את הקבוצה השניה ניתן גם ניתן להאשים (בנוסח "ילדת שבעה ילדים ועכשיו אתה בא בטענות?" ועוד נוסחים אחרים). בקשר ל"להרחיק מהפרהסיה" - מאיפה זה?