../images/Emo83.gif והסיפור שזיכה אותי בכרטיסים לסרט
הסוד מאחורי הבית של ירון, מצד ימין יש מבנה נטוש, ככה אמא קוראת לו. בשבילי זה בכלל לא מבנה, אלא הסוד שלי ושל נועה. אף אחד לא יודע שזה המקום שלנו, אפילו לא הבנים, אפילו לא ירון. ירון הוא החבר הכי טוב שלי, אבל אני מתביישת לספר לו שאת נועה אני אוהבת יותר. כבר שנתיים שאנחנו באותה הכיתה ואף פעם לא דיברנו. לפני כמה חודשים בערב כיתה ירון החליט להראות לנו את המקום מאחורי הבית שלו. הוא אמר שהוא של אף אחד ושאנחנו יכולים לשחק בו. הבנות פחדו ואמרו שבכלל לא כיף במקום הזה, אבל אני דווקא אהבתי וגם נועה. אחרי שהבנים הלכו כי הבנות לא רצו להישאר, נשארנו רק אני והיא. מאז כל יום אחרי בית הספר אנחנו נמצאות בסוד שלנו. אני אומרת שאני אצל נועה ונועה אומרת שהיא אצלי ואנחנו יחד בסוד. בהתחלה סיפרנו קצת, כל אחת לשנייה, על הבית, הלימודים והחברים וגילינו שאנחנו אוהבות את אותם הדברים. בכלל לא ידעתי שגילי הוא רק חבר טוב של נועה ולא יותר מזה, ממש כמו שאני וירון. כי הבנות אמרו שהם חברים ובטח התנשקו ממזמן, אבל זה בכלל לא נכון. נועה וגילי רק מדברים ומשחקים יחד ורק בגלל שההורים שלהם חברים. נועה אמרה שהיא אף פעם לא התנשקה ואני אמרתי לה שגם אני לא, וקצת התביישתי, ואז נועה התקרבה אלי, הרימה לי את הפנים עם היד שלה, הסתכלה לי בעיניים ואמרה שאין מה להתבייש ושאם אני רוצה, אפשר להתנשק יחד. הסתכלתי עליה ופתאום מאוד רציתי אבל התביישתי וגם חשבתי שאם ירון ידע הוא מאוד יקנא, אז צחקתי והדבקתי את נועה בצחוק שלי ושתינו צחקנו עד שכאבה לנו הבטן. לפעמים כשאני עם נועה, כואבת לי הבטן. לא כמו שאני רעבה או שיש לי גזים. כאב אחר, מוזר, כאב של התרגשות, כאילו לא ראיתי אותה המון המון זמן, למרות שאני רואה אותה כל יום בכיתה ואחר-כך בסוד. פעם אחת נועה הביאה לי במתנה כדורסל. חדש ויפה. כל-כך שמחתי ומרוב שמחה קפצתי עליה וחיבקתי אותה. היא חיבקה אותי בחזרה והרגשתי שוב את כאב הבטן, הוא קצת ירד למטה. הרגשתי גלים ומיד ידעתי שנעשיתי אדומה. היה לי לא נעים ורציתי לעזוב את נועה, אבל היא לא שיחררה. היא אמרה לי שנעים לה להחזיק אותי ולהרגיש אותי. כל הגוף שלי כאב, כאב משונה. היא שאלה אם אני זוכרת שרצינו להתנשק יחד. השפלתי את המבט ואמרתי שכן. היא לקחה את הפנים שלי בשתי הידיים, הן היו חמות ועדינות, לא כמו של ירון שניסה לנשק אותי בשנה שעברה ולא הסכמתי. היא קירבה את הפנים שלה לשלי, עד שיכולתי להרגיש את נשימותיה והניחה את השפתיים שלה על שלי. עצמתי עיניים כמו בסרטים והרגשתי את הגלים שלי גולשים מהבטן עד הרגליים. הידיים שלי התרוממו לצדדים באוויר והרגשתי שאני עפה. נועה שאלה אם היה לי כיף. הרגשתי שחם לי והבנתי שאני בטח שוב אדומה כמו פעם שירון אמר לפני כולם שאני הילדה הכי יפה בכיתה. אמרתי לנועה שהיה לי מאוד כיף ושאלתי אם גם לה, היא אמרה שכן ושהיא תשמח להתנשק עוד פעם. פתאום קיבלתי אומץ ושאלתי אותה אם היא רוצה עכשיו. היא חייכה והרגשתי אותה שוב. הפעם הצמדתי את הגוף שלי לשלה והגלים טיילו בין שתינו. אמרנו שזה סוד שנשמור לעצמנו בלי לגלות לאף אחד, במיוחד לא לירון וגילי. קראנו למקום הסוד. ככה אני ונועה נפגשנו כל יום ובכל יום התנשקנו עוד והסוד הלך ונעשה מתוק מיום ליום. היינו מדברות הרבה על הכל, עד שהגיע הרגע שקיוויתי שלעולם לא יגיע. ירון היה מאוד לא נחמד אליי בבית הספר, ניסיתי לדבר איתו והוא לא ענה. לקחתי אותו הצידה בהפסקה ושאלתי אותו מה קרה והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר איתי. הייתי עצובה ולא הבנתי למה. הוא לא רצה להסביר. בהפסקה השנייה, רונן אמר לי שכולם יודעים שאני לסבית, אפילו לא ידעתי מה זו המילה הזאת. כשהיינו בסוד, שאלתי את נועה והיא אמרה לי שלסבית זו בת שאוהבת בת ובעתיד תרצה להתחתן עם בת. אמרתי לה שאני לא רוצה להתחתן עם בת ואני לא מבינה למה ירון לא מדבר איתי ולמה רונן אמר לי את המילה הזאת. נועה אמרה שגם גילי לא נחמד אליה יותר והוא אמר לה שירון ראה אותנו בסוד. רצתי הביתה והסתגרתי בחדר. מצד אחד מאוד אהבתי את נועה ולא רציתי שיגלו את המקום סוד וגם לא את הסוד עצמו ומצד שני רציתי שירון ידבר איתי ונהיה כמו קודם. אמא ניסתה לדבר איתי ולשאול מה קרה, לא יכולתי להסביר אז בכיתי. אמא שאלה מחוץ לדלת אם קרה משהו עם נועה או ירון ואני המשכתי לבכות. היא לא יכלה להמשיך לראות אותי ככה והתקשרה לאמא של ירון שסיפרה לה על הסוד שלי ושל נועה. היא מיד התקשרה להורים של נועה וסיפרה להם מה מעוללת הילדה שלהם לבת שלה. לא הבנתי מה זה מעוללת, אבל תיארתי לעצמי שהיא לא עושה לי את זה, כי זה נשמע רע ונועה עושה לי רק טוב. בשביל נועה החלטתי לצאת מהחדר. אמא התנפלה עליי, חיבקה אותי ונישקה אותי ושאלה אם אני בסדר, אמרתי שכן. היא אמרה שאסור לי להתקרב למבנה הנטוש ושהיא לא רוצה לשמוע על נועה יותר. ניסיתי להסביר ואמא לא הייתה מוכנה לשמוע. למחרת נועה לא הייתה בכיתה וכולם הסתכלו עליי במבטים מוזרים. גם בסוד נועה לא הייתה, כאילו בלעה אותה האדמה. אחרי כמה ימים, המורה שולה אמרה שנועה וההורים שלה עברו דירה לעיר אחרת ושנועה לא תהיה איתנו יותר. שוב, כולם הסתכלו עליי ונהיה לי חם. ירון אמר יופי ואני בכיתי מבפנים. ידעתי שהם עברו דירה רק בגלל שלא רצו שתהיה בסוד שלנו ושאולי פחדו שבעתיד היא תרצה להתחתן עם בת, אולי אפילו איתי.
