../images/Emo9.gif
היום זה כנראה יום ההודעות של הותיקים.... אני מקווה שיש פה בכלל מי שזוכר אותי... בכל מקרה הבטחתי לעדכן, אז הינני כאן
. קצת רקע (בכל זאת, עבר קצת זמן...) גילינו שאני סובלת ממנפאוזה לפני כשלוש שנים (ערכי ה- FSH שלי היו מעל למאה...). שנתיים ראשונות העברנו בנסיונות לעכל ולהלחם ברוע הגזרה (איפה לא היינו, מה לא שתיתי.... צמחים, דיקורים, רייקי, סטרואידים
). לפני כשנה הגענו למסקנה שזו כנראה הדרך היחידה בעזרתה אוכל להרות, והצטרפנו למסלול קייב (פרופ' משיח). עברנו שם שישה מחזורים - שתי נסיעות לקייב (למען ההגינות אני חייבת לציין שמחזור ראשון והמוקפאים שלנו היו כנראה לא תקינים, וקיבלנו פיצוי מאסותא על כך), ועוד סבב טריים מאינקובטור (כשעוד היה אפשר) ומוקפאים (דווקא מהם הייתי בהריון כימי קצר). עברתי היסטרוסקופיה (תקינה
) וחוץ ממנה, ומרירית שהתעקשה לא לגדול יותר מידי - לא נראו בעיות. אחרי הסבב השישי החלטנו לשנות מקום (ובתקווה שגם מזל), ועברנו לקלדרון ה-
. אחרי פחות מחודש הייתי על המטוס לרומניה, מלווה בהרגשת הבטחון שהוא הקנה לנו - וביום חמישי האחרון, לאחר מספר התקפי לב עם בטא מתעתעת, ראינו דופק (
). אני ממש לא רוצה שההודעה הזו תהפוך להיות אחת מאותן ההודעות של "בסוף זה מצליח". יחד עם זאת, אני חייבת המון לפורום הזה - שמלווה אותנו מיום היווסדו (וגם כשלא הייתי פה - המשכתי להיות בסמויה
, לעקוב אחר ההצלחות, לשמוח בשמחות ולבכות בהודעות הקשות). ברור לי, שאנחנו רק בתחילתה של דרך ארוכה, אבל לכם - ולמידע הרב שקיבלנו בזכותכם, יש חלק בלתי נפרד מהנסיבות שהביאו אותנו לנקודת פתיחת המסלול. אז רציתי להגיד תודה (וגם כאן - מגיעים אחוזים למלח על ההחלטה לפנות לקלדרון
, אבל לא פחות מגיעה תודה לעוד רבים וטובות אחרות
שהיו סבלניות אליי גם ברגעים הקשים עם הנדנודים האין סופיים שלי....). וחוץ מזה - רציתי להציע את שרותי בפרטים לנוסעות לרומניה (לפחות נכון לנובמבר 2005), או בכל שאלה אחרת. חג אורים שמח!
היום זה כנראה יום ההודעות של הותיקים.... אני מקווה שיש פה בכלל מי שזוכר אותי... בכל מקרה הבטחתי לעדכן, אז הינני כאן
