חבר'ה...
אני לא מבינה מה יש לכם. למה להוציא מכל דבר את הרע? הערצה היא דבר נפלא כשלוקחים אותה בפרופורציות. אתם מיללים פה {וסליחה אבל זה ממש לילל}על זה שאנשים רוצים לפגוש "מפורסמים" ושוכחים שהם אנשים וכו' וכו'... ומצד אחד זה נכון! הישמוש במילה מושלם היא באמת מוגזמת, אבל מצד שני, כשאני פגשתי את רוני פעם ראשונה אני שמחתי. והיו איתי ילדות קטנות יותר, שבשבילם זה היה התגשמות של חלום. אחרי שהן פגשו אותה, הצטלמו איתה,קיבלו חתימות וגלויה הן פשוט היו בשמיים. הן שמחו, והיו מאושרות ופתאום אני חושבת, שאולי הערצה היא לא דבר כל כך נורא? בנתיים אני רואה שהכיוון של השרשור הזה מתקדם למצב של להוכיח שהערצה היא דבר רע. לא נכון. אסור. וזה ממש לא נכון! עם זה מה שגורם לילדים להיות שמחים ומרוצים, זה לא לעשות משהו? זה לעשות המון! כל המפורסמים שמבקרים ילדים חולים בבתי חולים, זה משמח אותם. אני יודעת שיש הערצה מוגזמת, ויש הערצה רגילה. אז נכון, הערצה מוגזמת היא באמת יותר מידי...מוגזמת, אבל הערצה רגילה, של לאסוף תמונות,לאהוב, להעריץ, לפרגן, לפגוש,
לגרום לאנשים אושר זה דבר נהדר. מלעריץ את רוני זכיתי לדברים טובים. הכרתי חברות חדשות,השתלבתי בכל מיני מקומות, פגשתי אותה, האזנתי לשירים שלה (שששש
)ונהננתי. אותו דבר מידידיה, מיכאל הילי ודון. יש לי קומונה עליהם כאן בתפוז ושם הכרתי את החברות שלי, המשפחה השניה שלי, שתומכות בי ואוהבות אותי ואותו דבר גם להפך. למה להוציא מכל דבר את הרע? מה ציפיתם? שתשאלו ילדים מה הם חושבים על הערצה והם יגידו את כל האמת? הרי זה ברור שרוב האנשים פה חושבים יותר ממה שהם כותבים, ואני מוכנה להודות שאני אחת כזאת. אני אוהבת לפגוש את הכוכבים שאני מעריצה. נחמד לי לראות אותם ולדבר איתם ולדעת שהם יודעים שאני פשוט אוהבת את מה שהם עושים. אוהבת לראות אותם וזה משמח אותי לראות אותם, להקשיב להם ובכלל. לא חראם? למה להוציא את הרע שמהערצה? אני מקווה שהבהרתי את עצמי ושיקראו את זה. ההודעה הזאת מכוונת לכולם. תיתוש