אחד המאמרים היפים והמחזקים ביותר על השבת,
מאמר שמראה בצורה יפה את החיבור בין העולמות, הגשמי והרוחני, ופשוט עושה חשק להתחזק יותר בשמירת השבת - תהנו!!! כל ערב שבת, כשמקדשים ישראל את היום למטה, כרוז מכריז לארבעה צדדי העולם: "התכנסו מרכבות קדושות! התקינו כסאות קדושים!" מי ראה חדוה בשלוש מאות ותשעים רקיעים? כמה ממונים, כמה שליטים מתכנסים למקומותיהם. כיון שישראל למטה מקדשים להקב"ה (בתפילת ערבית), מתעורר עץ החיים, ומקיש באותם העלים שלו רוח נושבת אחת מתוך עולם הבא, ואותם ענפי האילן מתנענעים, ועולים ריחות של העולם הבא. אותו עץ החיים מתעורר, ומוציא נשמות קדושות, ופורש על העולם. ועם כל זה, נשמות יוצאות ונשמות נכנסות. אלה מעוררים אלה, אלה יוצאים ואלה נכנסים [1], ועץ החיים בחדוה. ואז, ישראל כולם, מתעטרים בעטרות של אותן נשמות קדושות, כולם בחדוה ובמנוחה. וכל השבת יש להם אותה חדוה ואותה מנוחה, וכל הצדיקים שבגן, כולם עולים ומתענגים בעונג עליון של העולם הבא. כיוון שיוצאת השבת, כל הנשמות פורחות ועולות (חזרה למקומן בעץ החיים). בוא וראה, כשנכנסת שבת, נשמות יורדות לשרות על העם הקדוש, ונשמות הצדיקים (שבארץ) עולות למעלה [2]. כשיוצאת השבת, הנשמות עולות, אותן שש(מ)רו על ישראל. ונשמות יורדות, אותן נשמות הצדיקים. כיון שעולות כל הנשמות ששרו על ישראל, עולות ועומדות בדמות לפני המלך הקדוש, והקדוש ברוך הוא שואל את כולם: איזה חידוש היה לכם באותו העולם בתורה? אשרי מי שאומר לפניו חידוש על התורה. כמה חדוה עושה לקב"ה. (הוא) מכנס פמליא שלו ואומר: "שמעו חידוש תורה שאומרת נשמת פלוני זה". וכולם מעמידים (מלמדים את) אותו דבר (החידוש) בשתי ישיבות. הם למטה, והקב"ה למעלה חותם לאותו דבר (החידוש). בוא וראה, כשדבר מתחדש בתורה, ונשמה שיורדת בשבת התעסקה באותם דברים חדשים ועולה למעלה, כל הפמליא של מעלה מקשיבה לאותו דבר, וחיות הקודש מתרבים בכנפיים ומתלבשים בכנפיים. שהרי רב הַמְנוּנָא סבא אמר, "יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ" וגו': "מִקֹּדֶשׁ" - זה קידוש ידיים (נטילה). "וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" - זה (ברכת) "המוציא", שהוא סועד לב האדם. "יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶיךָ", "כָּל" - לרבות דבר אחר, זו נטילת ידיים אחרונה (מים אחרונים). "וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה" - זו ברכת המזון בזימון. אם אתה עושה כן - "יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא". ובשבת מקדש, זה קידוש הגדול (חלק מהקידוש של הסעודה השניה, הנקרא גם קידוש היום). ועל דבר זה התעטרו הצדיקים בגן עדן משבת לשבת אחרת. (שלח, דף קע"ג) [1] – נשמות הצדיקים בעולם הזה עולות לגן-עדן תחתון להתענג על זיו שכינתו של הקב"ה, ונשמות מעץ החיים יורדות לשרות על ישראל. ופעמים שכתוב בזוהר הקדוש שהנשמות מעץ החיים יורדות רק על אלו ששומרים שבת, ופעמים, כמו במאמר הזה, על כלליות עם ישראל. ונראה לי שזה איזשהו שילוב בין שניהם: הנשמות הללו אכן יורדות על כולם, כי ניתן לראות בבירור כי גם מי שלא שומר שבת עדיין חש את הארת השבת, ולעיתים אפילו הולך לבית הכנסת לקבלת השבת, אבל יכול להמשיך את השבת ללא שמירתה המלאה. וייתכן גם שאותן נשמות אכן באות לשרות על כלל ישראל, אלא שפורחות מן האדם ברגע שאינו שומר שבת. [2] – להתענג מזיו העולם הבא, שכן בשבת יש הארה כמעין העולם הבא, ומי ששומר שבת ומתכוונן לכך, יכול לזכות ולחוש הארה זו, והיא גם הסיבה שהשבת היא הברכה של כל השבוע, כי הארה זו נותנת הרבה כוחות לאדם להתמודד ולעבור את ימות השבוע. שבת שלום ומבורכת