אני מסתכל מאחורה, כי אותך דוחף קדימה
לכיוון לעמוד מול קהל, ולנענע מולו את הסיפור מספר סיפורים? זה עניין של עשייה מודעת. זה הכל עניין של מודעות, מודעות של איפה אני, מי אני, אני אזהר כאן , (תודה על האזהרה מור..גנה
) מספרי סיפורים חייבים לפעול מתוך מודעות לדברים שהם עושים וכותבים. כלום לא נעשה בעשייה , ובכתיבה מתוך רגע של מחוץ להקשר נפשי. אם אתה עושה או מרגיש סביל, כד סדוק, חרסינה, כלי קיבול ילד, אתה בצד בקהל בעשייתך. אם אתה פעיל אתה בצד היוצר אם יש ביכולתך לשנות את הסיפור בזמן הסיפור, בלהיות גם וגם אתה מספר סיפורים. אם לא תהיה מודע אין ביכולתך לעשות גם וגם, קקאו שיר שלך תחשבי עליו, תחשבי מי שומע קרן יער , האם חלון פתוח, תחשבי עליו במונחים של אני שם, למה שמתי את עצמי שם. איפה אני שם? מה העתיד שם? ואת זה את כותבת חודש אחרי שגילית את כח הפעולה, מה קרה? למה אחורה? היית בסדנת ניתוק ממקצוע מספרים? תכתבי עוד בית, בית שלך ש-ל-ך- כבוגרת. שנראה שלוש שנים של עבודה כמספרת. נמצק , תחשוב למה לא סיפרת לחברים לפני, על התנסות כל כך משמעותית. מבחירה מודעת? מידיעה של מה זה נותן להופעתך? מידיעה של מה זה לוקח מהופעתך? מתי תחליט שאתה כבר מספר שעושה כמספר מקצועי ולא כאוסף נסיונות לעתיד של מה? אתה כבר שם תהיה מודע ותפעל ממקום שבו אתה נמצא ניזהרתי מספיק מורגן?