it must be bunnies
New member
../images/Emo82.gifEmpty Places../images/Emo29.gif
אז כן, כתבתי על הפרק הזה ביום שישי שעבר כשהיה שידור חוזר בביפ.. ובטח רוב הדברים יישמעו לכם מוכרים מהפעם ההיא שכתבתי על הפרק, אבל אני אנסה לכתוב גם כמה דברים חדשים שעלו לי בצפייה חוזרת. קלם החמוד עוזב, יחד עם כל שאר תושבי סאנידייל. שמחתי שנתנו לו סצנה אחרונה, הוא ראוי לה. הוא היה אחת מהדמויות הכי חמודות בסדרה. והנאום הקטן שלו חמוד ביותר, עם כל ה-rocking. זאנדר מסכן כל כך.. ווילו לצידו, ובאפי מרוחקת. רואים שאין לה זמן, היא צריכה לחזור הביתה, להתכונן לקרב הגדול. זאנדר ו-ווילו נשארים, מתעודדים בלהמציא לזאנדר תדמית חדשה, ובזה שאף אחד לא יכריח אותו אף פעם לצפות ב'מלתעות' בתלת מימד שוב, ו.. והם נשברים. הדברים הטובים והמעודדים לומר נגמרו להם, והם נאלצים להתמודד עם המציאות. דמעות זולגות, אבל הידיים שלהם עדיין אוחזות זו בזו, החברים האלה יישארו עד הסוף. אניה ואנדרו חמודים כ"כ.. כל הקטע עם ה-Break-up sex, והאיות של אנדרו- לא steak, אלא stake.. קנדי מבודדת עצמה משאר הק"פ, והולכת אל האחת והיחידה- פיית'. זו שאת תדמיתה מנסה קנדי לקחת. היא מנסה להיות הסקסית, המגניבה, הקשוחה והגיבורה. אבל היא סתם יוצאת יהירה. פיית' תמיד תשלוט. פיית' אוהבת להזכיר לאניה שהיא עברה על זאנדר קודם. אין לזה הרבה קשר למה שאני כותבת, אבל זה העניק לי קצת נוסטלגיה לעונה3 התמימה והרחוקה שם בעבר. באפי חוזרת הביתה, ודון מנסה לגרום לה לדבר על זאנדר, איך הוא מתמודד.. אבל לבאפי אין זמן לזה. היא נשארת ממוקדת בקרב בלבד. אבל מה שהיא לא מבינה זה שדון הייתה זו שתמיד הוציאה אותה מהבוץ. היא זו שהחזירה אותה לחיים. שוב, ושוב, ושוב. בעונה5, אחרי כל הדברים הרעים שקרו, דון הייתה הדבר היחיד שבגללו באפי החזיקה מעמד. דון עוזרת לבאפי בסוף עונה6, ופה היא מנסה לגרום לה לדבר על זאנדר, לחשוף רגשות, שזה בדיוק מה שבאפי צריכה- אבל באפי לא מסוגלת והיא ממשיכה להדוף את רגשותיה. הערה אדיוטית וחסרת תועלת של קנדי מכאיבה לבאפי, למרות שהיא מעמידה פנים שלא. והיא הולכת, יוצאת מהבית. מסרבת להתמודד שוב, עם הדברים. היא חוזרת לבית הספר, צועדת במסדרונותיו הריקים וההרוסים. מתמלאת זכרונות. מתבוננת בתמונה שלה ושל חבריה הטובים שצולמה בימים כל כך הרבה יותר מאושרים ופשוטים. אבל במעשה זה היא מרחיקה את עצמה עוד, היא לא נמצאת עם חבריה, בייחוד כשהם צריכים אותה כ"כ. היא רק מתבוננת בתמונה ומרחיקה עצמה מהמציאות. והיא גם עם הבגדים האלה מאז תחילת הפרק הקודם נדמה לי, וזה רק מדגיש את זה שהיא ממשיכה באותה דרך בודדה. היאמדרדרת עוד ועוד. זו אחת מהתכונות הכי מסוכנות ובד"כ לא יעילות שקיימות אצלה ואצל אנג'ל, האלופים. הם מרחיקים את עצמם מהכל, מכולם, כדי להתמודד לבד עם הסכנה. וכמו שספייק אמר לפני כמה פרקים- I know slayers. No matter how many people they've got around them, they fight alone. ואז בא הביג באד החדש בעיר, ומחזיר אותה למציאות הקשה והאכזרית. והיא מתבוננת בו. בודדה, פגיעה ומפוחדת. כמו ילדה קטנה כנגד מפלצת. וכיילב פוגע בה, בכזות קלות. הולך ומשאיר אותה לבד, פצועה וחסרת הכרה. אנדרו וה"כיס החם עם הרוטב החדש והעשיר" או מה שזה לא יהיה הוא כזה חמוד.. במיוחד המבט שיש על פניו כשהוא רואה את פיית' אוכלת אז זה. שנאה טהורה. ג'יילס רוצה לשלוח את ספייק למשימה. אבל ספייק מזכיר לו שלפעמים המשימות האלה נגמרות בזה שהוא מנסה להרוג אותו. אבל ספייק בכל זאת הולך, וג'יילס מסלק את אנדרו משם באותה הזדמנות. פיית' ודון מגבשות רעיון להוציא קצת מרץ. הברונז, כמה התגעגענו. למרות שזה פוגע בבאפי כ"כ, ואני שונאת את זה, זה היה דווקא רעיון טוב. באפי מרחיקה את עצמה מהכל בכך שהיא אומרת שספייק היה היחיד ששמר, והשגיח עליה, וג'יילס סילק אותו. Again. פיית' מזכירה לנו שוב למה אנחנו כ"כ אוהבים אותה. אנחנו זוכים לראות אותה רוקדת בפעם האחרונה. וזה שווה כל שנייה. היא חוטפת קצת מהשוטרים שהשתגעו, השוטרים חוטפים קצת מפיית' ומהק"פ, עד שבאפי באה. להחטיף לפיית'. כמובן שחייבים להזכיר את השיחה על הפרחים מבצל. זה פשוט גאוני. It's an onion... and it's a flower. I- don't understand how such a thing is possible. פיית' מנסה מן קטע חדש כזה, לא להרוג את באפי, ורואים קצת כימיה בינה ובין ווד. וזאנדר הגיע הביתה. באפי אפילו לא מחבקת אותו, היא ישר מפילה את החדשות. הרעות. אמנם באפי מרחיקה עצמה מהכל, ומתנתקת מרגשותיה, אבל אני מזדהה איתה בכל רגע. בכל ירידה מצד כולם. בכל צעקה שהיא חוטפת. בכל נאום מלא בוז, והיו הרבה כאלה. בכל מבט עויין. ואם להגיד את זה במילותיו של הראשון\ג'ני מאמנדס- With every drop of hate. גם אם זו לא ממש הייתה שנאה, זה היה חוזר אמון מוחלט, וזה הרגיש כמו שנאה. משהו חמוד אך לא קשור- Run is a 4-letter wor-A 3-letter word. וחוזרים לבאפי ולכולם. הנה משהו שחשבתי עליו רק בצפייה הזו של הפרק. כשבאפי עם המעיל, היא מרחיקה ממנה רגשות, היא מרחיקה הכל, בעצם. אבל עכשיו, כשהיא בלי המעיל, היא כאילו חשופה. היא נחשפת לרגשות של כולם. להערות המעליבות שלהם, למה שהם באמת באמת מרגישים. והכל נזרק אליה, והיא חייבת לספוג את זה, כי אין לה ברירה אחרת, ואין לה איפה להתחבא.המעיל שמגן עליה מפני כל הרגשות לא בהישג-יד. אניה נואמת נאום שפוגע, לדעתי, הכי עמוק בבאפי. הוא כמו סכין בלבה. But we don't know. We don't know if you're actually better. I mean, you came into the world with certain advantages, sure. I mean, that's the legacy. But you didn't earn it. You didn't work for it. You've never had anybody come up to you and say you deserve these things more than anyone else. They were just handed to you. So that doesn't make you better than us. It makes you luckier than us. וזאנדר מזכיר שהיו השלכות בהלטות שבאפי קיבלה. והוא לא רואה את הנקודה של באפי, but I guess it must be a little bit to my left... 'cause I just don't. דון שוב תומכת בה, היא אומרת בעקיפין שהן לא צריכות אותה כרגע, שבאפי זקוקה לפסק זמן צהכל. שתלך ותחשוב על מעשיה. בהתחלה גם אני, כמו כולם, התעצבנתי על דון ממש, אבל היא עושה את מה שטוב לבאפי, והיא מגנה עליה מפני רונה המעצבנת שלועגת לבאפי. וזה קשה גם לדון, זה קשה לה יותר מכל דבר שהיא אי פעם הייתה צריכה לעשות היא צריכה להעמיד את אחותה על טעויותיה. היא, האחות הקטנה של הקוטלת, מוכיחה שיש לה כוח. באפי יוצאת החוצה בעוד דלת ביתה נסגרת מאחוריה. היא נודדת החוצה של רחובותיה הריקים של סאנידייל בעוד דמעות נופלות על לחיה. ועכשיו היא באמת לבד. היא הרחיקה הכל, ועכשיו הרחיקו אותה. היא שילמה את המחיר. מיה.
אז כן, כתבתי על הפרק הזה ביום שישי שעבר כשהיה שידור חוזר בביפ.. ובטח רוב הדברים יישמעו לכם מוכרים מהפעם ההיא שכתבתי על הפרק, אבל אני אנסה לכתוב גם כמה דברים חדשים שעלו לי בצפייה חוזרת. קלם החמוד עוזב, יחד עם כל שאר תושבי סאנידייל. שמחתי שנתנו לו סצנה אחרונה, הוא ראוי לה. הוא היה אחת מהדמויות הכי חמודות בסדרה. והנאום הקטן שלו חמוד ביותר, עם כל ה-rocking. זאנדר מסכן כל כך.. ווילו לצידו, ובאפי מרוחקת. רואים שאין לה זמן, היא צריכה לחזור הביתה, להתכונן לקרב הגדול. זאנדר ו-ווילו נשארים, מתעודדים בלהמציא לזאנדר תדמית חדשה, ובזה שאף אחד לא יכריח אותו אף פעם לצפות ב'מלתעות' בתלת מימד שוב, ו.. והם נשברים. הדברים הטובים והמעודדים לומר נגמרו להם, והם נאלצים להתמודד עם המציאות. דמעות זולגות, אבל הידיים שלהם עדיין אוחזות זו בזו, החברים האלה יישארו עד הסוף. אניה ואנדרו חמודים כ"כ.. כל הקטע עם ה-Break-up sex, והאיות של אנדרו- לא steak, אלא stake.. קנדי מבודדת עצמה משאר הק"פ, והולכת אל האחת והיחידה- פיית'. זו שאת תדמיתה מנסה קנדי לקחת. היא מנסה להיות הסקסית, המגניבה, הקשוחה והגיבורה. אבל היא סתם יוצאת יהירה. פיית' תמיד תשלוט. פיית' אוהבת להזכיר לאניה שהיא עברה על זאנדר קודם. אין לזה הרבה קשר למה שאני כותבת, אבל זה העניק לי קצת נוסטלגיה לעונה3 התמימה והרחוקה שם בעבר. באפי חוזרת הביתה, ודון מנסה לגרום לה לדבר על זאנדר, איך הוא מתמודד.. אבל לבאפי אין זמן לזה. היא נשארת ממוקדת בקרב בלבד. אבל מה שהיא לא מבינה זה שדון הייתה זו שתמיד הוציאה אותה מהבוץ. היא זו שהחזירה אותה לחיים. שוב, ושוב, ושוב. בעונה5, אחרי כל הדברים הרעים שקרו, דון הייתה הדבר היחיד שבגללו באפי החזיקה מעמד. דון עוזרת לבאפי בסוף עונה6, ופה היא מנסה לגרום לה לדבר על זאנדר, לחשוף רגשות, שזה בדיוק מה שבאפי צריכה- אבל באפי לא מסוגלת והיא ממשיכה להדוף את רגשותיה. הערה אדיוטית וחסרת תועלת של קנדי מכאיבה לבאפי, למרות שהיא מעמידה פנים שלא. והיא הולכת, יוצאת מהבית. מסרבת להתמודד שוב, עם הדברים. היא חוזרת לבית הספר, צועדת במסדרונותיו הריקים וההרוסים. מתמלאת זכרונות. מתבוננת בתמונה שלה ושל חבריה הטובים שצולמה בימים כל כך הרבה יותר מאושרים ופשוטים. אבל במעשה זה היא מרחיקה את עצמה עוד, היא לא נמצאת עם חבריה, בייחוד כשהם צריכים אותה כ"כ. היא רק מתבוננת בתמונה ומרחיקה עצמה מהמציאות. והיא גם עם הבגדים האלה מאז תחילת הפרק הקודם נדמה לי, וזה רק מדגיש את זה שהיא ממשיכה באותה דרך בודדה. היאמדרדרת עוד ועוד. זו אחת מהתכונות הכי מסוכנות ובד"כ לא יעילות שקיימות אצלה ואצל אנג'ל, האלופים. הם מרחיקים את עצמם מהכל, מכולם, כדי להתמודד לבד עם הסכנה. וכמו שספייק אמר לפני כמה פרקים- I know slayers. No matter how many people they've got around them, they fight alone. ואז בא הביג באד החדש בעיר, ומחזיר אותה למציאות הקשה והאכזרית. והיא מתבוננת בו. בודדה, פגיעה ומפוחדת. כמו ילדה קטנה כנגד מפלצת. וכיילב פוגע בה, בכזות קלות. הולך ומשאיר אותה לבד, פצועה וחסרת הכרה. אנדרו וה"כיס החם עם הרוטב החדש והעשיר" או מה שזה לא יהיה הוא כזה חמוד.. במיוחד המבט שיש על פניו כשהוא רואה את פיית' אוכלת אז זה. שנאה טהורה. ג'יילס רוצה לשלוח את ספייק למשימה. אבל ספייק מזכיר לו שלפעמים המשימות האלה נגמרות בזה שהוא מנסה להרוג אותו. אבל ספייק בכל זאת הולך, וג'יילס מסלק את אנדרו משם באותה הזדמנות. פיית' ודון מגבשות רעיון להוציא קצת מרץ. הברונז, כמה התגעגענו. למרות שזה פוגע בבאפי כ"כ, ואני שונאת את זה, זה היה דווקא רעיון טוב. באפי מרחיקה את עצמה מהכל בכך שהיא אומרת שספייק היה היחיד ששמר, והשגיח עליה, וג'יילס סילק אותו. Again. פיית' מזכירה לנו שוב למה אנחנו כ"כ אוהבים אותה. אנחנו זוכים לראות אותה רוקדת בפעם האחרונה. וזה שווה כל שנייה. היא חוטפת קצת מהשוטרים שהשתגעו, השוטרים חוטפים קצת מפיית' ומהק"פ, עד שבאפי באה. להחטיף לפיית'. כמובן שחייבים להזכיר את השיחה על הפרחים מבצל. זה פשוט גאוני. It's an onion... and it's a flower. I- don't understand how such a thing is possible. פיית' מנסה מן קטע חדש כזה, לא להרוג את באפי, ורואים קצת כימיה בינה ובין ווד. וזאנדר הגיע הביתה. באפי אפילו לא מחבקת אותו, היא ישר מפילה את החדשות. הרעות. אמנם באפי מרחיקה עצמה מהכל, ומתנתקת מרגשותיה, אבל אני מזדהה איתה בכל רגע. בכל ירידה מצד כולם. בכל צעקה שהיא חוטפת. בכל נאום מלא בוז, והיו הרבה כאלה. בכל מבט עויין. ואם להגיד את זה במילותיו של הראשון\ג'ני מאמנדס- With every drop of hate. גם אם זו לא ממש הייתה שנאה, זה היה חוזר אמון מוחלט, וזה הרגיש כמו שנאה. משהו חמוד אך לא קשור- Run is a 4-letter wor-A 3-letter word. וחוזרים לבאפי ולכולם. הנה משהו שחשבתי עליו רק בצפייה הזו של הפרק. כשבאפי עם המעיל, היא מרחיקה ממנה רגשות, היא מרחיקה הכל, בעצם. אבל עכשיו, כשהיא בלי המעיל, היא כאילו חשופה. היא נחשפת לרגשות של כולם. להערות המעליבות שלהם, למה שהם באמת באמת מרגישים. והכל נזרק אליה, והיא חייבת לספוג את זה, כי אין לה ברירה אחרת, ואין לה איפה להתחבא.המעיל שמגן עליה מפני כל הרגשות לא בהישג-יד. אניה נואמת נאום שפוגע, לדעתי, הכי עמוק בבאפי. הוא כמו סכין בלבה. But we don't know. We don't know if you're actually better. I mean, you came into the world with certain advantages, sure. I mean, that's the legacy. But you didn't earn it. You didn't work for it. You've never had anybody come up to you and say you deserve these things more than anyone else. They were just handed to you. So that doesn't make you better than us. It makes you luckier than us. וזאנדר מזכיר שהיו השלכות בהלטות שבאפי קיבלה. והוא לא רואה את הנקודה של באפי, but I guess it must be a little bit to my left... 'cause I just don't. דון שוב תומכת בה, היא אומרת בעקיפין שהן לא צריכות אותה כרגע, שבאפי זקוקה לפסק זמן צהכל. שתלך ותחשוב על מעשיה. בהתחלה גם אני, כמו כולם, התעצבנתי על דון ממש, אבל היא עושה את מה שטוב לבאפי, והיא מגנה עליה מפני רונה המעצבנת שלועגת לבאפי. וזה קשה גם לדון, זה קשה לה יותר מכל דבר שהיא אי פעם הייתה צריכה לעשות היא צריכה להעמיד את אחותה על טעויותיה. היא, האחות הקטנה של הקוטלת, מוכיחה שיש לה כוח. באפי יוצאת החוצה בעוד דלת ביתה נסגרת מאחוריה. היא נודדת החוצה של רחובותיה הריקים של סאנידייל בעוד דמעות נופלות על לחיה. ועכשיו היא באמת לבד. היא הרחיקה הכל, ועכשיו הרחיקו אותה. היא שילמה את המחיר. מיה.
