עם שלם בגעגוע

[שויי]

../images/Emo82.gif עם שלם בגעגוע

ברחתי מהבית, הרעש והקידוחים משיפוצי השכנים גרשו אותי. דליתי מרשימת המשימות 2 משימות עירוניות ויצאתי לכבוש את היעדים. בדרך

באחד מעיקולי הרחובות הקטנים ניזכרתי בילדותי. במקום בו עמד בית מטבחיים, ממנו נשמעה געיית הפרות אשר ליוותה את חלומותי בלילות, מתנוסס היום בית מגורים רב קומות. אני לא מתגעגעת לפרות, כן מתגעגעת למוכר, לאיזו אחיזה. לאווירת הרחובות, לבתים התמימים הפתוחים, למשחקים, לשכונה, מה זה הגעגוע הזה, חשבתי, רב המבנים הוחלפו בחדשים, עצים נעקרים, כבישים נסללים, הירקון נעלם ובמקומו זורם נחל בוצני לצד פיתוח פארק יפהפה יש לומר. ואז חשבתי על געגועים, על עם שלם שעבר מביתו למקום חדש ולא מוכר ונותר עם געגועים, לתרבות, לשפה, לבית, לרכוש... הגיע העם לבית חדש והוא ממשיך להתגעגע. מתגעגע לבניו השבויים, מתגעגע למתים ללא עת, מתגעגע לאידיאלים... מתגעגע לראשיתו. האמת, אני לא יודעת אם געגוע הוא מאפיין חזק שלנו כי בכל העולם קצב הפיתוח די מטורף, אבל אלו היו הרהורי הבוקר, תקנו אותי אם אני טועה או סתם ספרו מחוויותיכם. כאן שויי מהגולה שיהיה לנו יום קסום

 

[רונית 1031]

גם אני מתגעגעת....

לימים של תנועת הנוער שבה גדלתי

לימי שירותי בצבא שהיו מלאי חוויות

לעיר הולדתי שהיתה פעם מושבה קטנה ( כפ"ס )

לבית השני שלי---ביתם של סבתי וסבי האהובים

לבית ללא הפסקה ....רועש ותוסס עם הילדים וחבריהם

לטיולים והשינה באוהלים ושקי שינה ברחבי הארץ עם הילדים ועוד...ועוד....ועוד...." היו ימים חבר אך הם חלפו מהר"

היום אני הכי הרבה מתגעגעת לשני הבנים שלי שגרים רחוק מעבר לים ומתגעגעת ל

שלי שגרים פה מולי על "הגיבעה" כי חצי יום בלעדיהם זה כמו שנה

ועוד מתגעגעת אליכם , כולכם וסופרת כבר את הימים עד ה פ ג י ש ה

 

[שלומית הנתנייתית]

שויי ורונית, יש למה להתגעגע

אני מתגעגעת לימים בהם השארנו דלת פתוחה כי היה בטוח לימים בהם עצרתי טרמפ מהגליל בו שרתתי לבית כאן בשרון. בלי פחד ובכייף. אני מתגעגעת לימים בהם ישבנו על הרצפה ושחקנו 5 אבנים. אמי היתה אלופה במשחק ותמיד התעצבנתי שהיא מנצחת אותי. ולימי הקלאס והמשחקים בחצר. ואפילו לימים בהם ישבנו על השטיח עם בנותי ובני ובנינו בלגו, עולם ומלואו. והיום

משחקי מחשב, טלויזיה וכל החידושים והקידמה. אוף מה עשו לעולם

לאן נגיע

מה יעזור שאתגעגע

ולך רונית הגעגוע לבנים יעבור ואני מאמינה שיחזרו..................או יהיו קרובים יותר...........ולכן- טוב שיש מחשב וקידמה.

לכל הגעגועים והמתגעגעים. שלום-ית

 

[שויי]

../images/Emo6.gif ../images/Emo192.gif בלשית, החזרת אותי למוטב

התפקעתי מצחוק למקרא דברייך או נפלתי ברצפה כשקראתי אותך חחחחחחחחחח עם זאת, אחות קטנה, תגיחי לרגע מהאווירה הזחוחה, מעניין אותי לשמוע מה דעתך וגם את דעתך הנתנייתית , (אוף האצבעות מתבלבלות כשכותבים את שמך, סולחת לך כי זה שם נפלא) קשה להעביר את המחשבה הזאת והייתי לא ברורה מספיק. האם אתן חושבות שאנחנו העם היהודי, עם בגעגוע?

 

[רונית 1031]

למה "נפלת בריצפה"../images/Emo35.gifלא אמרתי שום דבר מצחיק../images/Emo8.gif

וכן...לשאלתך.....אני בהחלט חושבת שאנחנו עם בגעגוע.

 

[שויי]

רוניתי ../images/Emo6.gif קצר ולעניין

בפסח מספרים על יציאה מעבדות לחירות. אולי אנו נספר על יציאה מגעגוע לחירות

 

[רונית 1031]

כשזה יהייה רלוונטי נספר גם נספר../images/Emo8.gif

 

[קליפסו 8]

יתרונם של מי שנולדו בארץ ולא עזבו אותה, שאין

בהם בדרך כלל הרגשת ניכור. געגועים הינו מוטיב מרכזי בזרם ה"רומנטיקה" באמנות, בספרות, באדריכלות, ציור, פיסול, מוזיקה, פילוסופיה וכו' געגועים לטבע, וחזרה לאחור מהרנסנס לימי הביניים, וכך גם אברהם מאפו כתב בגעגועים לתקופת המקרא, לערכים ולתרבות המקראית. האווירה הרומנטית משרה מעין נופך כחול של עצבות והתרחקות מהמציאות הרגעית והעכשווית, הלך רוח כזה תופס אותנו כשאנחנו מתגעגעים לתקופות מן העבר, ילדות, לנעורים וזמן של רכות ותמימות, לאהוב, או להיות נאהבים ועוד עושר ערכי-אסתטיקה אדירים הכרוכים באתיקה-אסתטיקה וכדומה. התמונות בשחור לבן שהצגתן ביום העצמאות מצביעות על הערגה והגעגועים. ככלל אנו חיים גם עם קטעים מן העבר, למרות שאנחנו מצויים בהווה. שויי אהבתי מאד את אופן הכתיבה, ההרהורים והלך הרוח, היית שם וגם במקום אחר, נהדר

 

[שויי]

../images/Emo13.gif כל כך נכון, קליפסו...

מחר נתגעגע להיום

תיאור כל כך יפה וזורם. חושבת... יש הבדל בין געגוע נוסטלגי המבוסס על זיכרון של יחיד לבין געגוע לשורש, לאחיזה, העובר כחוט השני בגן הקולקטיבי

אם יש דבר כזה, אם לא אז אני אמציא אותו. אם הורינו נעקרו, ברצון או שלא ברצון, מהתשתית הפיזית והתרבותית שידעו מאז נולדו הורי הוריהם והגיעו למקום זר שיום אחד ייהפך שורש ובית לצאצאיהם. בית טוב צריך יסודות ועץ על שורשיו יחיה. תוכניות הפיתוח במדינתינו לוקחות בחשבון במידה מועטה מאד, את שימור הנוף הארכיטקטוני ואת תרבות המייסדים. הנתקים שלנו כעם, ממקום למקום, יכולים להוליד געגועגן (גן געגוע, הבנתם?) אז מה, אני הוזה?

 

[קליפסו 8]

שויי רעיון מענין, גן קולקטיבי, נכנס בנו ביצר

הנדידה, שהתפתח בתוכנו מאז גורשנו ממדינות למדינות, ולא היה לנו בית קבוע, אנחנו מקטרים והולכים לחפש מציאות בחו"ל, יוצאים לתקופה זמנית, אשר לימים נעשיית קבועה, לא אצל כולם, אבל אצל רבים, ילדיהם כבר אינם ילידי הארץ, ומתחנכים בנכר. יש עוד זרוע לאותו גן קולקטיבי, הנטייה שלנו להלקאה עצמית, כאן בארץ, אחרי 2000 שנות אנטישמיות, רדיפות שמד והשמד יהודים בגלות, נכנס בנו גן כזה שאומר לנו שאנחנו אשמים בשנאה כלפינו, במחשבות וטענות שאנחנו לא בסדר, ונדרש מאיתנו לא לטעות בכלל, ולהיות צדיקים בני צדיקים ויותר אדוקים "מהאפיפיור" וכו'. אני געגועית

לארץ כשאני בחו"ל ומרגישה שם תמיד תלושה ומנוכרת, סופרת את הימים עד שחוזרים הביתה, מבחינתי מיציתי וממש ממש אין לי שום געגוע לנסוע, אין שם משהו שהוא יקר לי, או הוא שייך לי.

 

[שויי]

למה ניזכרתי בענק וגנו?

 

[שלומית הנתנייתית]

שויי, למה נתגעגע כעם../images/Emo35.gif

הרי בכל מקום אליו הגענו. רדפו ושנאו אותנו. לדעתי אין מצב של געגוע אם ירדתי לסוף דעתך

כעם תמיד הוטב מצבנו. התחזקנו, התעצמנו והחכמנו. מה אומרת את על כך

או שמא לא לזאת התכונת

שלום-ית

 

[שויי]

../images/Emo45.gif הנתנייתית

מה שלא הורג אותי מחזק אותי.