אני אשים בפורמט של הודעה
רגילה, קי נו סה דיספארסה (שלא ייעלם). מכאן הוא מוכרח לעבור, ג'וחה היה מצוברח. בצר לו הלך אל בית- המרזח להטביע ביין את דאגותיו ולהתבשם מעט כמנהגו, אך הנאתו הייתה עד ארגיעה. פריחה ידידו, אף הוא מחובבי השתייה, תפס אותו בקלקלתו והחל קושר עמו שיחה: "ראה נא, ג'וחה, היין שאתה שותה- מן הלחם שנועד לאשתך ולילדיך אתה גוזל אותו! חטא הוא לאדם כמוך. בושה וכלימה יכסו פניך. התנהגותך ממש מעוררת סלידה!" "יאללה! שתוק כבר ראש כרוב, שיכור שחור ואפל שכמותך. אתה תיתן לי עצות?" אך פריחה אינו מרפה: " חזור הביתה , ג'וחה, ואת מעט המעות שעוד נותרו בידך לאשתך." "אל תטיף לי מוסר ואת העצות שלך שמור לעצמך!" אך פריחה בשלו: ממשיך להכביר מילים באותה נעימה מחליאה עד שג'וחה- רוח תזזית אחזה בו והוא הסתער על חברו. פריחה, שהיה חסון ממנו, חלק לו שלוש סטירות לחי, השכיבו על הארץ והלך. בבוקר סר יינו של ג'וחה מעליו, אך הכאבים כמו גם כעסו נשארו בעינם. תפס ג'וחה מקל עבה ויצא לחפש את פריחה כדי להפליא בו את מכותיו, אך הלה נעלם ואיננו. כל השבוע חיפש וביקש אותו כל מקום, אך לשווא- דומה כאילו האדמה בלעה אותו. ככל שהתמשך החיפוש כך גבר כעסו. ישב ג'וחה וחשב מה לעשות בכדי להוציא לפועל את נקמתו ופתאום זרחו פניו. רעיון טוב עלה על לבו: נטל שרפרף ועם המקל ביד התיישב לפני שער בית העלמין באמרו: "לאן שלא ילך הממזר הזה- מכאן הוא מוכרח לעבור!"
POR AKI CALE KE PASE! Djoha estava hamkef. Se fue a la meyane para sbrochar i como de uzo se emboracho, ma el kef no le vino. Perahya su amigo, otro borachon, viendolo ansina le ampeso a avlar : -Mira Djoha, el vino ke estas beviendo lo estas kitando del pan de tu mujer i tus criaturas. Parese un pecado para un ombre col a ti. Este comporto tuyo esta coza de scupir las unyas! -Ayde kedate cayado, borachon preto i scuro! a ti te kedo de darme consejos! -le respondio Djoha. Ma Perahya va contuneando : -Tornate a caza i lo poco de paras ke te kedaron yevaselas a tu mujer! -Tu no me ambezes a mi, este consejo tomatelo para ti! Ma Perahya contuneava a ataganterlo en el mizmo tono a tanto, ke Djoha se ensatano i se le echo entiva. Perahya ke era mas forsudo, le enclavo tres chakitones, lo estiro enbaso i se fue. A la demanyana le paso la borachez de Djoha, ma no le pasaron ni las dolores, ni la ravia. Afero un baston godro i salio en buskida de Perahya, ma no lo topo. No lo topo ni al otro dia, ni la semana entera. Lo ke parese ke se undio debaso la tiera! Mas lo buscava I mas se le aresendia la ravia. Djoha pensava lo ke es de azer para vengarse i enduna la cara se le vino: Tomo una banketa I con el baston en la mano se asento delantre la puerta del bedahaim, diziendo: " Ande kere ke vaya este mamzer, de por aki cale ke pase!
