דבור"ת קצר לשולחן שבת...
אין לי זמן רב כלל וכלל (וזמן זה תורה כידוע), לכן אצטרך לקצר מעט. ישנה מחלוקת לגבי ענייני הקרבנות, בהן עוסקות הפרשיות שלנו, מדוע נצרכים הקרבנות. אז כמובן שכל המצוות גזירות מאת ה' הן, אך הרמב"ם והרמב"ן כדרכם נותנים טעמים מסויימים משכל האדם. הרמב"ם אומר שצוונו על הקרבנות ע"מ להפקיע מדעת עובדי הכוכבים והטליסמאות העובדים לבהמות אלו, להראות להם את עליונות האדם על פני האדמה וכי יש למעלה מן האדם (כפי שהבאנו כמדומני בעניין קין והבל). הרמב"ן יוצא נגדו בחריפות, ומביא מס' הוכחות מן התורה שכן הקריבו גם עובדי כוכבים צאן ובקר. ע"כ הוא נותן טעמים לכל סוגי הקרבנות...נביא את דבריו לגבי החטאת. חטאת- על האדם להביא קרבן לכפר על עוונו כיוון שבכל חטא מתבטאים שני עניינים עיקריים- המחשבה והעשייה, על המחשבה הוא מכפר בעצם החזרה בתשובה, אך על המעשה שהוא עשה צריך הוא לכפר על ידי עשיית קודש, עשייה נגדית- ולכן מביא קרבן. ומדגיש הרמב"ן לגבי קרבן השוגג מוזכרת (בפרשה הקודמת) תמיד המילה "נפש"- "נפש כי תחטא בשוגג וגו'", ומבאר הרמב"ן כי עניין זה נובע מכך שפעולה שהאדם עושה בשוגג מעידה על כך שהדבר ששיך קצת בנפשו, משום כך עשה זאת בטבעיות בלי לשים לב, ואך עבירה זו משפיעה אח"כ על נפשו, כיוון שהיא נובעת ממנו- לכן צריך אותו האדם להביא כפרה למעשיו, להתבונן במעשיו וכך לעקור מנפשו את הרגליו הרעים. שבת שלום ומבורך.