../images/Emo79.gif
מתנגת לי בראש מוזיקה, אז אני מנסה למצוא את המילים שיתאימו לה. התווים עולים וקול כינור בוקע ואני משתתקת- לזה לא ציפיתי. אני עוצמת את העיניים ומנסה להתחבר. להתחבר לאווירה, למוזיקה לתווים שעוטפים אותי. אני מרגישה אותם על גופי אך אני לא מצליחה להיאחז. הם בורחים לי. רחוק ממני. ולי אין כוח לרדוף אחר מוזיקה לא מוכרת. המוזיקה ממשיכה נדמה שהיא הופכת להיות חזקה יותר. ממש כמו תפאורה, היא מספרת את סיפור חיי. בשקט מעצבן ובאמת כואבת. אולי כדאי לברוח? כמה צעדים לאחור, אני ברגרסיה מעצבנת. והמוזיקה ממשיכה. לא עוזבת. כאילו מתעקשת עליי. אני לא מצפה שהיא תישאר כשאפקח את עיניי. אני יודעת שיהיה כבר מאוחר מדי. המוזיקה לא מוכרת לי, אבל אני מרגישה שהיא חלק בלתי נפרד ממני. אז איך אני יכולה פשוט ללכת?
מתנגת לי בראש מוזיקה, אז אני מנסה למצוא את המילים שיתאימו לה. התווים עולים וקול כינור בוקע ואני משתתקת- לזה לא ציפיתי. אני עוצמת את העיניים ומנסה להתחבר. להתחבר לאווירה, למוזיקה לתווים שעוטפים אותי. אני מרגישה אותם על גופי אך אני לא מצליחה להיאחז. הם בורחים לי. רחוק ממני. ולי אין כוח לרדוף אחר מוזיקה לא מוכרת. המוזיקה ממשיכה נדמה שהיא הופכת להיות חזקה יותר. ממש כמו תפאורה, היא מספרת את סיפור חיי. בשקט מעצבן ובאמת כואבת. אולי כדאי לברוח? כמה צעדים לאחור, אני ברגרסיה מעצבנת. והמוזיקה ממשיכה. לא עוזבת. כאילו מתעקשת עליי. אני לא מצפה שהיא תישאר כשאפקח את עיניי. אני יודעת שיהיה כבר מאוחר מדי. המוזיקה לא מוכרת לי, אבל אני מרגישה שהיא חלק בלתי נפרד ממני. אז איך אני יכולה פשוט ללכת?
