הוא מאוד שונה משאר האלבום, וממש נחמד לשמוע אותו בין שירים "מדכאים" כמו GOODBYE BLUE SKY וDON'T LEAVE ME NOW. באופן כללי אני אוהב את כל המעורבות של גילמור בחומה, הוא מעשיר אותו מאוד למרות התרומה ה"צנועה" לכאורה.
זה נשמע לי כמו גירסא משודרגת ל the nile song. רק שכאן לשיר באמת יש עיבוד של דיסקו, כמו ABTIW ו RLH. הלחן ממש נחמד, אבל את המילים אני לא ממש אוהב. כל מה שהיה מיוחד אצל פינק פלויד זה חוסר הרדידות שלהם במילים ובמוזיקה, ולדעתי זהו שיר קצת רדוד במילים שלו, אפילו שהוא נכתב בציניות, ואולי ניסה אפילו לעשות פארודיה על שירים מצ'ואיסיטיים מהסוג הזה. זה שיר מאוד קליט עם עבודת גיטרה טובה של גילמור, אבל לא יותר מזה. לא ממש אוהב.
כל פעם שאני שומעת את השיר הזה ניצת בי מעיין אנדרנלין ואני קופצת מפה לשם ומרגישה חום כזה עובר בכל הגוף שרוצה לצאת! אני חושבת שזה ממש מייצג את התופעה של סקס בהופעות של הרוק-אנרול, גם הקצב סוחף אותך לתוך הרעיון עצמו- משתנה, מקפיץ ושקסי, וכמו שאני אמרתי בעצמי- גורם לך לאנדרנלין להיחסף בכל גופך. זה נחמד שבכל האלבום הזה של בחומה יש איזה שיר שמקפיץ אותך וגורם לך להרגיש טוב, רוב השירים בחומה הם דיכאוניים כך שמדי פעם כשאתה מגיע לשיר אתה יכול להתעורר קצת מהדיכאוניות ולהיסחף לרגש הזה של אנדרנלין וסקס.