The Man and The Journey

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif The Man and The Journey ../images/Emo79.gif

ולפני שנגיע לאומהגומה, נעשה אתנחתא עם הפרוייקט המעניין הזה של הפלויד, עמו הופיעה הלהקה כתריסר פעמים, בין אפריל 1969 לתחילת 1970. את הפרטים המלאים עליו ניתן לקרוא כאן . זוהי היצירה עליה דיבר ווטרס בראיון ב-HUMO, במהלכה נבנה שולחן על הבמה, והלהקה עשתה "הפסקת תה". אלו מכם ששמעו את היצירה, מה דעתכם עליה? אני אוסיף רשמים משלי בהמשך.

 

[עומר בן ארצי]

למרות הכל

למרות שקצת קשה לי אישית עם נבירה אינסופית בהקלטות נדירות של להקות שונות (ועוד יותר- הפיכתן לתקליטי "בוטלג" רשמיים, כמו שעשו שלושת הביטלס הנותרים עם האנתולוגיות ואח"כ שני הביטלס הנותרים עם let it be naked, למשדל...) יש משהו בהופעה הזו שנותן זוית ראיה שמאירה קצת את היצירות שיש שם שהפכו אח"כ לשירים רשמיים, ובעיקר בגלל הקונספט השונה שהשירים מונחים בו - תהליך חייו ויומו של אדם. מה שאח"כ אולי גם הוביל לדרק סייד(?) אגב- התקליט יצא אי פעם בצורה רשמית?

 

[ציףציף1000]

זה לא יצא בצורה כזו

מרבית השירים - כפי שאפשר לראות מהרשימה בלינק - הופיעו באלבומים שהפלוידים הקליטו באותה תקופה: More ואומהגומה. יש גם שירים מפייפר, careful with the axe, biding my time 0 (שהופיעו אח"כ ב-Relics; ו-careful גם בסינגל) ואולי שני קטעים(?) שלא הופיעו בשום מקום אחר. מעניין לחשוב שהשירים האלו, שאת רובם אנחנו מכירים בהקשרים אחרים, נתפשו בהקשר של יצירה המדברת על מהלך חייו של אדם. יש כאן בעצם שני מעגלים: 1. מעגל היממה: 24 שעות בחייו של האדם, החל מהשחר ועד הלילה. זה The Man 2. מעגל החיים: מהלידה עד המוות. זה The Journey. כפי שכתבתם, זו באמת היתה צורת החשיבה שהביאה ל-Dark Side בסופו של דבר. כך שאפשר לראות בזה את אחת מיצירות הקונספט הראשונות, למעשה, ברוק. מעבר לניתוח השכלתני, היצירה היא פשוט כיף. חבל שאין לנו את הפן הויזואלי שלה (אם כי אולי נזכה לראות את הסרט הגנוז עליו דברנו כאן לפני כמה ימים) אבל גם מהאודיו ניתן לשמוע את הגיוון, החדשנות והכיפיות שבנגינה. הפלוידים לא לקחו את עצמם יותר מדי ברצינות: הם בנו שולחן על הבמה ושתו תה מנחה - באמצע ההופעה. הם רצו להצחיק את הקהל עם קטעים כגון Doin' It או Beset by creatures of the deep. הם אמנם התעסקו בחומרים "כבדים" - החיים, המוות ומה שביניהם - אבל לעומת הגישה של ווטרס עשר שנים מאוחר יותר, הם לא היו פסימיים כאן. וזה מה שהופך את היצירה למעניינת, מבחינתי: קל לי יותר להתחבר אליה מאשר אל זעקות השבר של ווטרס ב"החומה", כי זו יצירה רב-מימדית: יש כאן הומור, יש כאן פאתוס, יש כאן כובד ראש. היינו, זה בדיוק כמו החיים.

 

[vegetable man]

וכמה טוב שלא דילגנו

על זה ולא קפצנו ישר לאמגמה - גם אם זה לא יצא, ההופעות האלה היו נדבך חשוב באבולוציה של פינק פלויד. אותם הופעות קונספט של לידה-חיים-מוות היו גם מאוד פופולריות, הפתיעו גם את הפלויד עצמם, כשכל הכרטיסים נחטפו. פינק פלויד השוויצה באותה מכונת אקפטים שבנו במיוחד לה, ה"אזימוט" הזאת - אבל מייסון גם דיבר על אובר-ציוד בכך שהם יכלו לפזר בין הקהל מס' נמוך יותר של מגברים. ברטרוספקטיבה להופעות האלה, זה משעשע לראות איך הם דיברו על העניין כאילו האפקטים שם הם כזה ביג דיל - ומסתבר, אכן במונחים של אז, זה היה ביג דיל: גישה נסיונית של יציאה מהמסגרת של להקה-הופעה-קהל, ושילוב של משהו תיאטרלי, רב-מימדי. כל ההתקבצות מול קהל אינטימי, אווירת הגילוי ועיצוב הצליל המוסיקלי, כשהלהקה הבינה לאט לאט איך היא רוצה שאותו צליל יהיה - הם התקופה הכי טובה של פינק פלויד לדעתי, מוסיקלית וחברתית - כחבורה של אינדיבידואליסטים ופרפקציוניסטים עם גישה זהה. ההופעות האלה שהתחילו עוד לפני שיצא More, היו בעצם הפעם הראשונה שהם יצרו דבר עם קונספט, ומלמד על מה שהתבשל אצל רוג'ר רגע לפני שהוא יכתוב את DSOTM. לדעתי, יש פה פיספוס מסוים שלא יצא פרוייקט של כל השירים האלה, עם חוט מקשר חזק יותר ביניהם. על ההופעה עצמה ששמעתי, זאת מ-17.9.69 באמסטרדם - ישנם שירים עם ביצועים טובים יותר וישנם עם רעים (כמו The Narrow Way - שם גילמור מזייף, בכישרון רב, אני מוכרח לציין!). אני מחבב את הביצוע של Pow R TocH - הוא יותר מהיר, אחוז אמוק, הגיטרה והתופים יותר דומיננטיים, הצרחות של רוג'ר נהדרות, וכל הדברים האלה נותנים מושג, גם אם קלוש, איך היתה נשמעת הפקה פחות מקובעת של Piper - עם קצת יותר יד חופשית האלבום ההוא היה אף יותר טוב.

 

[crazy diamond 84]

הסוף של ההתחלה

פרוייקט שלם ומפואר של הפלויד שכל מה שנעשה אחרי במיוחד DSOTM, התבסס על האבן פינה הזאת. לי אישית היא מוכיחה עד כמה שהפלויד היו מוכשרים ופתוחים, מאותגרים וחסרי פחד מלנסות דברים חדשים! להקה נסיונית אקספירמנטלית לכל דבר, שעזבה מאחוריה את הפסיכודליה של סיד ושל MORE והתחילה לחפש רעיונות חדשים ולהתמקד יותר בדברים שמעניינים אותנו באמת ולשלבם עם אפקטים אור-קוליים ובאמצעים טכנולוגים מיוחדים ולפעמים גם להפוך את הבמה לתיאטרון, הכל על-מנת להעביר את המסר בצורה מדוייקת ובחוויה וההנאה הפלויד יודעים להעניק. פה רואים את האופי החדש של פינק פלויד תחת ווטרס שהיא יותר רצינית ובוגרת מאשר להקתו של סיד בארט הרומנטיקן! מפה הכל התחיל!

 

[The Albatross]

רק רגע.

מאיפה בא The Embryo? תמיד חשבתי שזה מהאיש והמסע.

 

[ציףציף1000]

זה לא משם....

ככל הנראה נכתב מאוחר יותר (גם נשמע ככה). כל הסיפור מצוי בשאלות הנפוצות.

 

[vegetable man]

אגב

אני מקווה שלא תשכחי את Biding My Time

 

[The Albatross]

לינק לעצלנים שיש להם מבחן בהיסטוריה

מחר ולא רוצים לנבור במעמקי הפורום?

 

[ציףציף1000]

אין אצלנו עצלנים. ../images/Emo13.gif

 

[ציףציף1000]

אבל הלינק הוא

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ForumFAQAnswer.asp?id=648&QID=7005

 

[The Albatross]

האם אני אמור לראות את עצמי

מגורש מהפורום בבושת פנים?

תודה על הלינק בכל מקרה.

 

[ציףציף1000]

זו היתה מחמאה, תומר

 

[The Albatross]

../images/Emo9.gif