ציףציף1000
New member
../images/Emo79.gif Nobody Home ../images/Emo79.gif
עוד אחד מהשירים היותר-טובים באלבום. הפעם, ווטרס בוחר להתמקד באחרים, לא בעצמו - וזה עושה לו רק טוב. הביטוי Nobody Home משמש כאן בתפקיד כפול: גם כפשוטו - פינק מצלצל הביתה, ולא מקבל מענה בצד השני - וגם כמטפורה, "אין עם מי לדבר". והמישהו בצד השני כאן, זה שלא עונה, הוא שילוב של סיד ושל ריק רייט, ככל הנראה. חולצת הסאטן, העיניים הפרועות, מגפי הגוהיל המוחזקות בגומיות, כתמי הניקוטין - אלו כולם דברים שווטרס ראה אצל סיד, לדבריו. והדעה הרווחת היא שהדמות עם כפית הכסף ופסנתר הכנף, היא ריק רייט והתמכרותו לקוקאין. זהו אחד השירים היותר אנושיים של ווטרס, בו הוא מודה ברצונו לתקשר עם אחרים, אך אי יכולתו. הצער על אבדן חבריו כאן הוא חשוף, בלתי מתנצל, וגם לא מוסתר מאחורי עטיפות ציניות, בניגוד למנהגו של ווטרס. הלחן העדין והעיבוד הסימפוני, מדגישים את הסימפטיה שחש ווטרס, הפגיעות של רגשותיו. בהחלט אחד מהשיאים של האלבום. מה דעתכם?
עוד אחד מהשירים היותר-טובים באלבום. הפעם, ווטרס בוחר להתמקד באחרים, לא בעצמו - וזה עושה לו רק טוב. הביטוי Nobody Home משמש כאן בתפקיד כפול: גם כפשוטו - פינק מצלצל הביתה, ולא מקבל מענה בצד השני - וגם כמטפורה, "אין עם מי לדבר". והמישהו בצד השני כאן, זה שלא עונה, הוא שילוב של סיד ושל ריק רייט, ככל הנראה. חולצת הסאטן, העיניים הפרועות, מגפי הגוהיל המוחזקות בגומיות, כתמי הניקוטין - אלו כולם דברים שווטרס ראה אצל סיד, לדבריו. והדעה הרווחת היא שהדמות עם כפית הכסף ופסנתר הכנף, היא ריק רייט והתמכרותו לקוקאין. זהו אחד השירים היותר אנושיים של ווטרס, בו הוא מודה ברצונו לתקשר עם אחרים, אך אי יכולתו. הצער על אבדן חבריו כאן הוא חשוף, בלתי מתנצל, וגם לא מוסתר מאחורי עטיפות ציניות, בניגוד למנהגו של ווטרס. הלחן העדין והעיבוד הסימפוני, מדגישים את הסימפטיה שחש ווטרס, הפגיעות של רגשותיו. בהחלט אחד מהשיאים של האלבום. מה דעתכם?
[foreground: Oi! I've got a little black book with me poems in!] Enlisted Man: Who is she? Sgt. Carter: She was 'Miss Armoured Division' in 1961 ... Enlisted Man: How'd you get to meet her? I got a little black book with my poems in Got a bag with a toothbrush and a comb in When I'm a good dog, they sometimes throw me a bone in I got elastic bands keepin' my shoes on Got those swollen hand blues I got thirteen channels of shit on the TV to choose from I've got electric light And I got second sight I got amazing powers of observation And that is how I know it When I try to get through On the telephone to you There'll be nobody home I've got the obligatory Hendrix perm And the inevitable pinhole burns All down the front of my favorite satin shirt I got nicotine stains on my fingers I got a silver spoon on a chain Got a grand piano to prop up my mortal remains I've got wild staring eyes And I got a strong urge to fly But I got nowhere to fly to Ooooooh Babe, when I pick up the phone Gomer Pyle: Surprise, surprise, surprise… There's still nobody home I've got a pair of Gohills boots And I got fading roots Soldier: Where the hell are you? TV Announcer: Over 47 German planes were destroyed with the loss of only 15 of our own aircraft. Soldier: Where the hell are you Tyler?
[קולות רקע: פרק מסדרת הטלוויזיה "גומר פייל", משנת 1967, העוסקת בחיילים] יש לי ספר קטן שחור עם שיריי בתוכו [חייל: מי היא? סרג'נט קרטר: "נערת השריון, 1961" חייל: לא בא לך לפגוש אותה?] יש לי ספר שחור קטן עם שיריי בתוכו יש לי תיק עם מברשת שניים ומסרק בו כשאני כלב טוב, לפעמים הם זורקים לי עצם יש לי גומיות שמחזיקות את הנעליים שלי במקום יש לי את בלוז הידיים הנפוחות יש לי שלוש-עשרה ערוצים של זבל בטלוויזיה, לבחור מביניהם יש לי אור חשמל יש לי חוש ששי יש לי כוחות התבוננות מדהימים וכך אני יודע את זה כשאני מנסה לתקשר בטלפון אתך לא יהיה אף אחד בבית יש לי את סלסול-הנדריקס המתחייב ואת כוויות-הסיכה הבלתי נמנעות בחזית חולצת הסאטן האהובה עלי יש לי כתמי ניקוטין על אצבעותיי יש לי כפית כסף על שרשרת יש לי פסנתר כנף להחזיק את שרידיי בני-התמותה יש לי עיניים פרועות לרווחה ויש לי רצון עז לעוף אבל אין לי לאן לעוף אווו, בייב, כשאני מרים את השפופרת [גומר פייל: הפתעה, הפתעה] עדיין אין מישהו בבית יש לי זוג מגפיי "גוהיל" יש לי שורשים דוהים