השירים שלי
קודם כל קבלי
על השרשור המ-ק-ס-י-ם!! קראתי כל הודעה והזלתי דמעות רבות.... השיר הראשון שבאמת נתקלתי בו הוא "הדרך" של אריק לביא, בכיתי עליו שעות וימים וכאבתי כל מילה בשיר. עכשיו יש לי שני שירים שמלווים אותי המון, האחד, של הראל סקעת שבמבחינתי החצי שר לי אותו כל הזמן ללא מילים. זו התחושה שלי. קשה לו עם מה שאני עוברת. קשה לו עם הבכי והכאב והנה השיר: ימים אחרים הראל סקעת מילים: יעל טבת לחן: עמית צח מסתכלת עלי במבט שאומר: ראיתי דברים, וניסיתי לא פעם. חושבת שאין לך סיבה לחייך כי הכל מייאש וחסר לך הטעם. אני את השקט שלך מכבד ואותו לא אפר בשל שטות או איוולת אבל רק רציתי אותך לעודד וללחוש לך דבר שיש בו גם תכלת. יבואו ימים אחרים, עם שמש ועם אלוהים ובוקר בסדר וערב בלי נדר וריח של משהו מתוק. יבואו ימים אחרים עם שמש ועם אלוהים ובוקר בסדר וערב בלי נדר וריח של משהו מתוק משכר באוויר מסתכלת עלי והעצב גובר דברים נשברים, זה קורה מדי פעם רוצה שאניח אותך לנפשך כי הכל מייאש וחסר לך הטעם. אני אותך לא מוכן לאבד ותמיד רק ארצה שתהיי מאושרת לכן, רק רציתי אותך לעודד וללחוש לך דבר שיש בו גם תכלת. יבואו ימים אחרים עם שמש ועם אלוהים ובוקר בסדר וערב בלי נדר וריח של משהו מתוק משכר באוויר הנה לילה חולף לו עכשיו ותיכף תזרח החמה בואי איתי ובחרי לך משפע קרניים את האחת שתביא לך ברכה. יבואו ימים אחרים עם שמש ועם אלוהים ובוקר בסדר וערב בלי נדר וריח של משהו מתוק משכר באוויר
שיר נוסף שמלווה אותי, במיוחד ברגעים כאלו של עצב עמוק על הדרך שלא ברור מתי תגמר הוא של יהודית רביץ: שיר שמבטא בשבילי כאב עמוק, אבל גם מעין השלמה עם המצב הקיים. משנה לשנה יהודית רביץ משנה לשנה אני הולכת ונחשפת מעונה לעונה אני מתקלפת מסירה את כסותי הישנה מקפלת אותה בפינה ומסתכלת מציצה בתהום שמעבר לדלת כבר לא כל כך נבהלת מביטה ברקיעים שמעליי זו עדיין אותה התכלת משנה לשנה אני הולכת ונרגעת כמו צידפה לבנה אני מתבקעת משילה קליפתי הישנה אוספת אותה בפינה ומסתכלת את קמט הצחוק בעינני מקבלת המראה מתרגלת שערה של כסף או אולי זהב על ראשי מסתלסלת אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה שאותי מטלטלת פתוחה לריחות, חשופה לפריחה שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט מתערטלת משנה לשנה אני נחשפת והולכת ולקראת האביב מזדככת מורידה עוד שיכבה אחרונה מקבלת אותי מתנה ומחייכת מבקשת רק טוב, משתדלת לא לדרוך על יבלת אוּ - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה שאותי מטלטלת פתוחה לריחות, חשופה לפריחה שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט מתערטלת משנה לשנה אני הולכת ונחשפת משנה לשנה הולכת ונרגעת
וקינוח לסוף, פעם חטאתי בכתיבה (אוף ...
זה היה לפני אולי מאתיים שנה) וכתבתי ספרון שאפילו כמעט יצא לאור ובסוף הוא נסגר במגירה... שימו לב, השיר נכתב ב1993, הייתי אז אחרי שירות צבאי עוד מעט וידלק האור החושך יעלם כלא היה אנשים יחייכו, יחיו את חייהם ואני אצוף לי במבט שואל - למה? עוד מעט והכל יגמר פותחים מעגל חדש, דף חדש עוד מעט , אולי.תזרח השמש ועולם יחחך כלא מבין מכסה על נבזות של אנשים פחד של נשים על מי שאני.. עוד מעט עוד מעט והכל יסגר,מעגלים שנפתחו,קברים שנכרו והכל עוד מעט עוד מעט תכבה הסיגרה והעשן יפוג אל תוך הלילה השחור ועכשיו, כמעט עוד מעט, הכל כרגיל. החיוך יהפוך לעיוות של בכי. מנסה להבין בלי לשאול למה עוד מעט ולא עכשיו .למה? ************************************************************