../images/Emo79.gif "אני רוצה לצאת שיראו אותי" ../images/Emo79.gif
"נמאס לי לחשוב,להתכנס בעצמי.אני רוצה לצאת שיראו אותי" שלום לכולם, מה קורה? מקווה שהשבוע עבר לכם בפנאן ושבפורים היה מוי כיף
הפעם אני אפרסם קטע שכתבה עמית. אמנם קצת ארוך,אך כל מילה שווה קריאה. עמית כתבה על הקטע: "זה קטע שכתבתי בסך הכל על החיים שלי ועל היום-יום שלי. יש פה דברים שאני מראה צד אחד שלהם, אבל זה לגמרי בכוונה. אני חושבת שככה תכירו אותי יותר:] " מסכימה איתה בכל מילה. ואני חושבת שכדאי לכם להקדיש מעטי מזמנכם כדי לקרוא את זה. והנה הוא לפניכם: ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ כפר ורדים ותפן. כאן אני גרה. אני הולכת כל יום על מדרכה מפלסטיק, נכנסת למבנה שעשוי מזהב וקונה מצרכים שעולים לי בנשמתי. אני פוגשת אנשים שמרוחים בלקה איכותית שקנו בחו"ל בטיסה השנתית שלהם, וכשהם מחייכים אליי הצירים של השפתיים כבר קצת חורקים. חיי היום יום פה יומיומיים להחריד. בית הקפה הקטן, חנות פרחים, סופר מרקט, סטודיו מחול, מרכז מוזיקה, מושלם. וחסר. חסר בצורה מחרידה. אנשים פה חרדים מהחיים, אנשים פה חרדים מטוב לב בסיסי. אנשים פה רגילים לרוע שמרוח במילים יפות. המקום הזה מרפד אותנו בנייר פצפצים איכותי במיוחד, שלא נתפרק במקום שלא עשוי ממתכת עמידה. הוורדים פה עשויים מפלסטיק, מה שהופך את המקום הזה ללא אמיתי, מה שהופך אותו - במציאות שלנו – לחלק מהדבר הכי אקטואלי ואופנתי שקיים במדינת ישראל בשנות האלפיים. כאן אני לומדת. במקום בו הפרחים צומחים עקום, אבל השורשים שלהם נטועים עמוק. במקום בו גם כשהחיוכים שלי מרוחים בפלסטיק אני אוהבת אותם, ואני אוהבת את הפלסטיקים האחרים שאנשים מוכרים לי. אני יודעת שהם באים מאמת, אני יודעת שהם באים מאידיאולוגיה, מחינוך, ואני יודעת שאידיאולוגיה וחינוך, כאן – הן לא רק מילים יפות. אני יודעת שהם מגיעים מהיכרות אמיתית איתי, אני יודעת שהם יודעים מי אני, וכשאני אעזוב, הם עדיין ידעו. אנשים פה לא מפחדים להביע. אנשים פה לא מפחדים מהחיים, הם לא מפחיד מיחסי אנוש. המקום הזה לא עוטף אותי בנייר פצפצים מיוחד. הוא עוטף אותי בתערובת של המון דברים. אני יודעת שאחווה מקומות שלא עשויים ממתכת עמידה. אני אחיה מקומות אחרים. האנשים פה הם האחים שלי, הם החברים שלי, חברים באמת, אנשים שקשורים אליי במקום הרבה יותר עמוק ובסיסי. מקום שלא ייתפרק כל כך בקלות. הם אנשים שאני חיה איתם, ולא רק מחייכת אליהם וזורקת דיווחים תפלים בסגנון "אמא ואבא בסדר, תודה". שם אני גרה, שם אני לומדת. שם אני גרה, כאן אני חיה. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ אז מה אתם חושבים? שתפו אותנו. אני אסיים, אבל לא לפני שאזכיר לכם לשלוח אליי עוד דברים. איך עושים את זה? פשוט מאוד. תשלחו אליי במסר לשבוע נשאר, או שתשלחו אליי למייל. [email protected] אני מזכירה לכם שתחרות עומדת על הפרק
שבת שלום, ובהמשך גם שבוע טוב, אוהבת המון, ליאל
"נמאס לי לחשוב,להתכנס בעצמי.אני רוצה לצאת שיראו אותי" שלום לכולם, מה קורה? מקווה שהשבוע עבר לכם בפנאן ושבפורים היה מוי כיף
