אלג'יר - נאמנות ותשוקה
טוב, מה לעשות? שאני ואלג'יר מבלים בנעימים כבר כמה חודשים לא רעים בכלל. שאר הלהקות האהבות עליי נדחקו לבנתיים. אכן, מנועים קדימה חדר לאט ולבסוף הכניע אותי לגמרי. הפיל אותי. הדהים אותי. שיגע אותי. בסופו של דבר את הכל שפכתי
בקטע הזה. אין ספק שהאלבום הראשון, נאמנות ותשוקה, לפחות מבחינתי, טוב פחות. התחושה המושלמת של "מנועים קדימה" עוד לא הבשילה ב"נאמנות ותשוקה", השירים זועמים ומלאי אנרגיה אבל השלמות? ושאני אומר שלמות, אז הכוונה זה יותר להרגיש את השיר מלשמוע אותו, זה רק במנועים קדימה. התחלתי לשמוע את נאמנות ותשוקה לפני מספר חודשים. לא היה לי את הדיסק אבל היה לי אינטרנט מהיר. זה הספיק לבנתיים. ידעתי שכשייצא הדיסק יהיה לי אותו. עכשיו הוא יושב כאן ממש לידי. הגעתי ביום חמישי האחרון לברבי בשמונה ורבע. מטורף שכמותי. שיננתי לחברי שבא איתי, שאם לא נגיע מספיק מוקדם, נשאר בחוץ שבורי לב. בסוף העברנו שעה וחצי באוטו ועוד שעה בפנים. בסופו של דבר, אני יכול להגיד שכנראה אני מוזר, אבל עם הדיסק באוזניות אני מרגיש יותר אינטיומיות. אולי המיקום שלי היה דפוק, אבל בהופעה שמעתי את הקהל יותר מששמעתי את אביב גדג'. זאת חוויה גדולה, אבל שאני משווה בין הדיסק להופעה, אני אבחר לבסוף בדיסק. מאוד נהנתי בהופעה. נהנתי לראות את גבריאל בלחסן עולה לבמה ואת השמחה של האנשים, נהנתי מאביב ברק, המתופף הנהדר, נהנתי מהשירים, שאני כ"כ אוהב. וגם בכלל, הדיסק הזה, נאמנות ותשוקה, בכלל לא רע בשביל ילדים בני 17, אה?