../images/Emo78.gif../images/Emo160.gif../images/Emo105.gif
לפני הכל, ברצוני להתנצל על העדרותי מהפורום בשבועות האחרונים - אלא שרק אתמול חזרתי מחופשה באיטליה. הגענו לרומא באמצע מאי בציפייה למצוא עיר שטופת שמש (בניגוד לפריז האפרורית...) ולעומת זאת כותרות העיתונים בשדה התעופה בישרו על "רומא תחת הגשם", ואכן כך היה. בצרפתית יש ביטוי שאומר il pleut des cordes, או בתרגום לעברית, יורדים חבלי גשם, זה מתאר את הגשם שבו אין טיפות, אלא יש זרמים - זה מתאר את רומא. על מנת להמלט מהגשם ביקרנו מעט במוזיאונים, אכלנו מעט במסעדות, ומעל הכל חיפשנו כרטיסי רכבת הרחק מרומא. מיותר לציין שברגע שמצאנו יעד וקנינו כרטיסים השמיים התבהרו והעיר חייכה אלינו לכמה שעות. בבוקר, מעט לפני שעלינו על הרכבת, ביקרתי באחד מהשווקים המפורסמים של רומא, הקמפו די פיורי. עכשיו זו העונה של הארטישוקים הסגולים הצעירים (שקונים לא לפי משקל אלא לפי יחידות) ובשוק אפשר למצוא לבבות ארטישוק טריים שבמסעדה מעבר לפינה תוכלו לאכול מטוגנים בשמן זית עם שום ולימון וקצת פחות להצטער על מזג האוויר האפרפר. ובכן, עלינו על הרכבת שנוסעת לפורמיה, עיר נמל שנמצאת כ-120 קילומטר מרומא ושממנה המשכנו במעבורת לאי פונזה. בפורמיה מצאנו את הקונדיטוריה הראשונה והאחרונה שאהבנו באיטליה. לא כל כך נעים להגיד, אבל הקונדיטוריות באיטליה הן לא הצלחה גדולה... ולא שלא חיפשנו, פקדנו באדיקות בכל יום לפחות שתי קונדיטוריות, אבל זה לא היה זה (למעט הבאבא רום הטוב ביותר שטעמתי בחיי, בקונדיטוריית Giolitti ברומא, אבל כל שאר העוגות שם היו נוראיות...). אם במקרה יוצא לכם להגיע לפורמיה אל תוותרו על ביקור בקונדיטוריה שנמצאת ממש מול הנמל, הכל נהדר אבל אני מעריץ של הקנולי סיציליאני. גליל בצק פריך ממולא בקרם גבינת ריקוטה. ואם אתם כבר בפורמיה, אני ממליץ על קניית גבינה אצל Recco Enzo. זוהי מעדנייה שבעליה מייצר גבינה קשה (ממשפחת הפרמזן) שאפשר לקנות בדרגות שונות של בשלות. אני קניתי קילו וחצי, עד הביקור הבא. בפונזה המושג קולינריה לא קיים... המסעדה הטובה ביותר שמצאנו היא פיצריה מקומית קטנה, הפיצות טובות אבל לא יוצאות מגדר הרגיל, הן נאפות בתנור אבן שמוסק בעצים וחומרי הגלם טובים, כן שאין לי על מה להתלונן. האי עצמו נהדר, אורכו שבעה קילומטרים ויש בו כביש אחד בלבד. עיקר התיירים הם איטלקים והם מגיעים בחודשי הקיץ (יוני-תחילת ספטמבר) ובשאר השנה ניתן להנות מהשקט ומהנוף, היתרון של האי הוא בירקות הטריים שגדלים בחצרות הבתים ונמכרות על ידי טנדר שחוצה פעמיים בשבוע את האי. העגבניות נהדרות והתרד המקומי, שטעמו חריף במקצת, יוצר מרק נהדר. אין טעם לחפש בית מלון באי, יש שניים והם יקרים ומכוערים. מומלץ להכנס לבית קפה ולשאול איפה אפשר לישון - רבים מתושבי האי משכירים חדרים ודירות קטנות והמחירים נמוכים בהרבה ממחירי בית מלון. יש שני סוגי יינות לבנים שמיוצרים באי בכמות קטנה מאוד (2500 בקבוקים מכל סוג) ושניהם קלילים ופירותיים מאוד. האופי של האי רגוע מאוד, לכולם יש זמן, ובפיצריה יש לכם סיכוי טוב לשמוע את המשפט "זה ייקח כמה דקות, השף במקלחת". מהאי המשכנו לונציה עמוסת התיירים. אין מה להגיד, ונציה היא עיר נהדרת ואני ממליץ בחום על ביקור בה לפני שהיא נעלמת - האדמה שעליה בנויה העיר שוקעת בסנטימטר בשנה בעוד מפלס המים עולה, וראינו מספר לא קטן של בתים נטושים בגלל גובה המים. שימו לב, ונציה היא עיר יקרה, במיוחד בחודשי הקיץ. אנחנו עשינו טעות ולא הזמנו חדר מראש והמלון הזול ביותר שמצאנו (כוכב אחד עם שירותים ומקלחת משותפים) עלה 60 יורו ללילה. בהזמנה מוקדמת אפשר למצוא מחירים זולים יותר, אך גם זה לא תמיד. ולא רק המלונות יקרים, כל דבר שתקנו יעלה לפחות פי שניים ממחירו בכל עיר אחרת ברומא. ובכל זאת הביקור מומלץ בחום, זוהי עיר קסומה. אף מהבחינה הקולינרית חל שיפור. כעיר נמל, אחוז נכבד מאוד מהמטבח המקומי מבוסס על דגים ועל פירות-ים, אך גם על ירקות טריים וגבינות מקומיות. המסעדה הטובה ביותר בה אנו ביקרנו היא La Zucca, מסעדה שמתעסקת בעיקר בירקות ומתייחסת לכל השאר כתוספת. אכלנו פסטה ברוטב גורגונזולה ופיסטוק שהייתה מוצלחת ביותר ולזניה אספרגוס וארטישוק שהייתה נחמדה. לבבות הארטישוק בסגנון ונציאני מומלצים בחום. התפריט משתנה מיום ליום והוא נראה תמיד מעניין. השוק של ונציה הוא חוויה שלא כדאי לפספס. אנחנו הגענו לשם כבר בשש בבוקר בשביל לראות את הסחורה מגיעה בסירות קטנות. מעבר לחוויה היפה של לראות את העיר מתעוררת, ניתן גם לדעת מאין מגיעה הסחורה. כשהסחורה מסודרת על הדוכן אין אפשרות לדעת כלום על מקור הירקות, כשנמצאים בשוק בבוקר רואים על אילו ארגזים כתוב שהם הגיעו מפינלנד (כן, כן!) ואילו סוחרים סוחבים סלי קש עמוסי ירקות שמגיעים מהאי הסמוך. ביום שבו עזבנו קניתי כמה ירקות טריים שאי אפשר לקנות בצרפת, ביניהם ארטישוקים סגולים קטנטנים (ההם מרומא), אספרגוסים דקיקים, עולש סגול (שהאיטלקים מתבלים בעזרתו יין תוסס שנקרא Radicco, אם אני לא טועה בשם), גבינת גורגונזולה, ריקוטה ופרחי דלעת (שאותם כבר הספקתי למלא בגבינת הריקוטה ולטגן בשמן זית, טעם גן עדן). מעכשיו אני שוב כאן, מוכן לענות על שאלותיכם
לפני הכל, ברצוני להתנצל על העדרותי מהפורום בשבועות האחרונים - אלא שרק אתמול חזרתי מחופשה באיטליה. הגענו לרומא באמצע מאי בציפייה למצוא עיר שטופת שמש (בניגוד לפריז האפרורית...) ולעומת זאת כותרות העיתונים בשדה התעופה בישרו על "רומא תחת הגשם", ואכן כך היה. בצרפתית יש ביטוי שאומר il pleut des cordes, או בתרגום לעברית, יורדים חבלי גשם, זה מתאר את הגשם שבו אין טיפות, אלא יש זרמים - זה מתאר את רומא. על מנת להמלט מהגשם ביקרנו מעט במוזיאונים, אכלנו מעט במסעדות, ומעל הכל חיפשנו כרטיסי רכבת הרחק מרומא. מיותר לציין שברגע שמצאנו יעד וקנינו כרטיסים השמיים התבהרו והעיר חייכה אלינו לכמה שעות. בבוקר, מעט לפני שעלינו על הרכבת, ביקרתי באחד מהשווקים המפורסמים של רומא, הקמפו די פיורי. עכשיו זו העונה של הארטישוקים הסגולים הצעירים (שקונים לא לפי משקל אלא לפי יחידות) ובשוק אפשר למצוא לבבות ארטישוק טריים שבמסעדה מעבר לפינה תוכלו לאכול מטוגנים בשמן זית עם שום ולימון וקצת פחות להצטער על מזג האוויר האפרפר. ובכן, עלינו על הרכבת שנוסעת לפורמיה, עיר נמל שנמצאת כ-120 קילומטר מרומא ושממנה המשכנו במעבורת לאי פונזה. בפורמיה מצאנו את הקונדיטוריה הראשונה והאחרונה שאהבנו באיטליה. לא כל כך נעים להגיד, אבל הקונדיטוריות באיטליה הן לא הצלחה גדולה... ולא שלא חיפשנו, פקדנו באדיקות בכל יום לפחות שתי קונדיטוריות, אבל זה לא היה זה (למעט הבאבא רום הטוב ביותר שטעמתי בחיי, בקונדיטוריית Giolitti ברומא, אבל כל שאר העוגות שם היו נוראיות...). אם במקרה יוצא לכם להגיע לפורמיה אל תוותרו על ביקור בקונדיטוריה שנמצאת ממש מול הנמל, הכל נהדר אבל אני מעריץ של הקנולי סיציליאני. גליל בצק פריך ממולא בקרם גבינת ריקוטה. ואם אתם כבר בפורמיה, אני ממליץ על קניית גבינה אצל Recco Enzo. זוהי מעדנייה שבעליה מייצר גבינה קשה (ממשפחת הפרמזן) שאפשר לקנות בדרגות שונות של בשלות. אני קניתי קילו וחצי, עד הביקור הבא. בפונזה המושג קולינריה לא קיים... המסעדה הטובה ביותר שמצאנו היא פיצריה מקומית קטנה, הפיצות טובות אבל לא יוצאות מגדר הרגיל, הן נאפות בתנור אבן שמוסק בעצים וחומרי הגלם טובים, כן שאין לי על מה להתלונן. האי עצמו נהדר, אורכו שבעה קילומטרים ויש בו כביש אחד בלבד. עיקר התיירים הם איטלקים והם מגיעים בחודשי הקיץ (יוני-תחילת ספטמבר) ובשאר השנה ניתן להנות מהשקט ומהנוף, היתרון של האי הוא בירקות הטריים שגדלים בחצרות הבתים ונמכרות על ידי טנדר שחוצה פעמיים בשבוע את האי. העגבניות נהדרות והתרד המקומי, שטעמו חריף במקצת, יוצר מרק נהדר. אין טעם לחפש בית מלון באי, יש שניים והם יקרים ומכוערים. מומלץ להכנס לבית קפה ולשאול איפה אפשר לישון - רבים מתושבי האי משכירים חדרים ודירות קטנות והמחירים נמוכים בהרבה ממחירי בית מלון. יש שני סוגי יינות לבנים שמיוצרים באי בכמות קטנה מאוד (2500 בקבוקים מכל סוג) ושניהם קלילים ופירותיים מאוד. האופי של האי רגוע מאוד, לכולם יש זמן, ובפיצריה יש לכם סיכוי טוב לשמוע את המשפט "זה ייקח כמה דקות, השף במקלחת". מהאי המשכנו לונציה עמוסת התיירים. אין מה להגיד, ונציה היא עיר נהדרת ואני ממליץ בחום על ביקור בה לפני שהיא נעלמת - האדמה שעליה בנויה העיר שוקעת בסנטימטר בשנה בעוד מפלס המים עולה, וראינו מספר לא קטן של בתים נטושים בגלל גובה המים. שימו לב, ונציה היא עיר יקרה, במיוחד בחודשי הקיץ. אנחנו עשינו טעות ולא הזמנו חדר מראש והמלון הזול ביותר שמצאנו (כוכב אחד עם שירותים ומקלחת משותפים) עלה 60 יורו ללילה. בהזמנה מוקדמת אפשר למצוא מחירים זולים יותר, אך גם זה לא תמיד. ולא רק המלונות יקרים, כל דבר שתקנו יעלה לפחות פי שניים ממחירו בכל עיר אחרת ברומא. ובכל זאת הביקור מומלץ בחום, זוהי עיר קסומה. אף מהבחינה הקולינרית חל שיפור. כעיר נמל, אחוז נכבד מאוד מהמטבח המקומי מבוסס על דגים ועל פירות-ים, אך גם על ירקות טריים וגבינות מקומיות. המסעדה הטובה ביותר בה אנו ביקרנו היא La Zucca, מסעדה שמתעסקת בעיקר בירקות ומתייחסת לכל השאר כתוספת. אכלנו פסטה ברוטב גורגונזולה ופיסטוק שהייתה מוצלחת ביותר ולזניה אספרגוס וארטישוק שהייתה נחמדה. לבבות הארטישוק בסגנון ונציאני מומלצים בחום. התפריט משתנה מיום ליום והוא נראה תמיד מעניין. השוק של ונציה הוא חוויה שלא כדאי לפספס. אנחנו הגענו לשם כבר בשש בבוקר בשביל לראות את הסחורה מגיעה בסירות קטנות. מעבר לחוויה היפה של לראות את העיר מתעוררת, ניתן גם לדעת מאין מגיעה הסחורה. כשהסחורה מסודרת על הדוכן אין אפשרות לדעת כלום על מקור הירקות, כשנמצאים בשוק בבוקר רואים על אילו ארגזים כתוב שהם הגיעו מפינלנד (כן, כן!) ואילו סוחרים סוחבים סלי קש עמוסי ירקות שמגיעים מהאי הסמוך. ביום שבו עזבנו קניתי כמה ירקות טריים שאי אפשר לקנות בצרפת, ביניהם ארטישוקים סגולים קטנטנים (ההם מרומא), אספרגוסים דקיקים, עולש סגול (שהאיטלקים מתבלים בעזרתו יין תוסס שנקרא Radicco, אם אני לא טועה בשם), גבינת גורגונזולה, ריקוטה ופרחי דלעת (שאותם כבר הספקתי למלא בגבינת הריקוטה ולטגן בשמן זית, טעם גן עדן). מעכשיו אני שוב כאן, מוכן לענות על שאלותיכם